הנהלת חשבונות של נשים בין השנים 1997 - 2003

צאו וחשבו:

האחד –

זוג נשוי עם שני ילדים בני 3 ו5 הגרים בארץ ישראל באזורים שבהם הבעל יכול להרוויח שכר ממוצע של 5000 שקלים נטו לחודש. זוג כזה משלם שכר דירה בסך 300 דולר לחודש, שם את הילדים במעונות שעולים עם הנחה למשפחות במצוקה סך 1000 שקלים. משלם ארנונה בסך 400 שקלים והבעל נוסע באוטובוס לעבודה שעולה לו 200 שקלים.

סך הכל הוצאות לפני אוכל: 2920 שקל בדיוק. ונניח לשאר ההוצאות: חשמל, טלפון, ביגוד וכו' וכו'.

נשאר לארבע נפשות להסתפק ב 2080 שקל שאם נחלק זאת ל4 נפשות נקבל 520 שקל.

עכשיו ניקח את הסיטואציה השניה:

שניים –

גרושה עם 2 ילדים בני 3 ו5 הגרה באותו אזור ממוצע שנכתב מעלה משתכרת בלי לעבוד בשלל ההטבות הבאות:

ביטוח לאומי שילם לה סך של 3450 שקל לחודש כמו שעון שוויצרי. היא זוכה לקבל בין 75-90 אחוז הנחה בארנונה ומשלמת רק 150 שקל לחודש. היא משלמת למעונות אחרי הנחה סך של 250 שקל. והיא מקבלת שכר דירה בסך 300 דולר לחודש בנוסף להנחה בתחבורה הציבורית בסך ממוצע של 100 שקלים. ויש עוד, אבל נניח לפרוטות.

סך הכל נשאר לאוכל: 2980 שקל שאותם נחלק לשלושה נפשות ונקבל 983 שקלים בדיוק.

פי שניים!!

וזה, שאנו לא יודעים אם הבעל לשעבר משלם מזונות בסתר כדי לזכות ולראות את הילדים.

לכן, המשוואה הזו פשוטה, היה יותר כדאי כלכלית להתגרש מהבעל, יוצא שהמדינה מעודדת נשים להתגרש।

ואל תשכחו 91 אחוזים מהתביעות לגרושים הוגשו ע"י נשים וזה לפי סקר שנערך ע"י השבועון לאישה ופורסם בהבלטה בכותרת ראשית.