הגברים בוכים בלילה

מאת: משה גורלי
גלובס - 18/02/2001

בקרוב צפויה הפגנה קטנה שספק אם תלכוד את תשומת לב התקשורת. חברי עמותת "אחוות אבות" תפגין לפני בית משפט לענייני משפחה ברמת-גן. בעמותה חברים כשלושים גברים, מפקיעין בצפון ועד ערד בדרום. גברים שרואים עצמם קורבנות של נשותיהן בהליכי הגירושין, והכול בחסות הצדק שהם מקבלים בבתי משפט למשפחה. טלי ברון הוא הרוח החיה מאחורי ההתארגנות. ברון, בן 44 עובד במחלקת ביקורת פנים של רשות השידור. בנובמבר 1997 "גורש", לדבריו, מביתו על-ידי השופטת איילה זיסקינד מבית המשפט למשפחה בירושלים. "גורשתי ללא דיון בנוכחותי בניגוד לקבוע בחוק", מספר ברון, "פרודתי טענה לאלימות מצידי והשופטת קנתה את זה מבלי לחקור אותה על תצהירה, מבלי לאפשר לי להתגונן כיאות, מבלי להתחשב שאין ולא היו נגדי תלונות קודמות ובלי להתחשב בעובדה שאין לי בכלל עבר פלילי". לבסוף גם זיסקינד לא האמינה לסיפור האלימות, אבל בשביל ברון זה היה מאוחר מדי. בעקבות הסיפור שלו שהתווסף לתלונות של עורכי דין נוספים, הועברה זיסקינד מתפקידה בבית המשפט למשפחה. אבל, הנחמה בהעברה זו אינה מפצה את ברון על העברתו שלו מביתו: "כבר ארבע שנים שאני נאלץ לגור בשכירות במרתף בשטחים. אני חי בלי כסף ומקבל אוכל מעמותות לנזקקים ומגמ"חים. עליתי לבד לארץ ואין לי משפחה. אני משתכר 4300 שקל. מזה 3000 שקל אני משלם מזונות. ולפעמים יותר כי השופטת זיסקינד קבעה שאני צריך לשלם גם הוצאות כנגד קבלות. אז פרודתי מביאה קבלות. למשל, מרופאים פרטיים שמחוץ לביטוח 'מכבי מגן'. היא אפילו הביאה קבלה על 350 שקל מהשכן שתיקן לה את התריס. ה-3000 שאני משלם פלוס שכר הדירה כבר גומרים לי לגמרי את המשכורת." את המקרה הפרטי שלו, מתאר ברון כחלק מבעיה עקרונית אותה הוא מבקש לפתור במסגרת העמותה: "בתחום הזה של גירושין אין חקיקה ואין קריטריונים. יש אוסף אקלקטי ומבולגן של פסקי דין שמאפשרים לכל שופט לפסוק כראות עיניו. אנו המדינה היחידה בעולם שאין בה חוק שקובע מזונות ביחס ליכולתו האמיתית של האדם. בכל מדינה יש טבלה לפי חוק. בניו-יורק למשל אב ואם ביחד משלמים ביחד עבור שלושה ילדים 29 אחוז מסך משכורותיהם. אני לבד משלם 80 אחוז ובגלל שסולקתי מביתי אני משלם גם שכר דירה וביחד זה מאה אחוז מהמשכורת כך שלא נשאר לי כלום בשביל לחיות". ברון וחבריו מרגישים עצמם קורבנות פעמיים: א. בגלל העדר קריטריונים בחוק, הם מחויבים במזונות מופרכים שאין ביכולתם לשלם. ב. בגלל המציאות האלימה בדרך-כלל, מסרבים שופטי משפחה לקחת סיכון וממהרים להשליך מבתיהם גברים גם כהיענות לתלונת שווא סתמית של האישה. אף שופט לא רוצה להתעורר בבוקר עם כותרת בעיתון על גבר שרצח את אשתו "בגלל" החלטה שלו. את המלכוד הזה מבקשים ברון וחבריו לעמותה לשבור. הם מודעים למצבם הנחות. רובם הרוסים כלכלית בגלל המצב שנקלעו אליו. וחוץ מזה, קשה ובלתי פופולארי במדינת ישראל של היום לשווק מצב שבו גברים הם הקורבנות והנשים נמצאים בצד הדורסני של המתרס. אבל מי שמוכן להאזין לטלי ברון, אולי ישתכנע שגם גברים יכולים להיות קורבן לעוול ואפילו בקנה מידה כזה שהורס את חייהם לגמרי.