פורנוגרפיה מואצת דווקא ע"י נשים

בעידן המתירנות שבאה בעקבות המהפכה הפמיניסטית, חלה מהפכה אדירה ביחס שלנו לפורנוגרפיה, חושנו הפכו לכהים ואטומים, המבט הפנים את המראות וציצי החשוף כבר לא פורנוגראפי עבורנו, הירכיים הגלויות עד למפשעה לא מקפיצות אותנו לדום מתוח והדיבורים על סקס, כבר לא מזיזים לנו את השמאלית. החשפנות הגלויה בכל אמצעי התקשורת, איננה משמשת עבורנו קטליזאטור למחשבות על סקס בראש חוצות ומתקבל הרושם שאנחנו מסכימים ואולי מעודדים רוח פורנוגראפית הנושבת בפרצות.

התרגלנו לראות עירום גלוי בראש חוצות וזה הפך לחלק אינטגראלי מהחוויה היומית.

רוב יושבי המדינה כבר רגילים להביט ביופייה החשוף של האישה, המציץ מכל עמוד ופינה בארץ. וההרגל למובן מאיליו דוחק בנו לחפש ריגושים חדשים. אם כל יום בדרך לעבודה נראה חוטני תחתון זעיר החורץ ישבן מתוח של נערה העולה לאוטובוס, בערב מול המרקע או האינטרנט, נחפש כנשגב, את אותו הישבן בדיוק, אבל הפעם מהזוית הגניקולוגית של הרקטום הפתוח.

והיום, גם את זה מוצאים בלחיצת עכבר

בכל אתר פורנוגראפי בארץ או בחו"ל, זה הפך להיות שם-דבר. ומי שמכיר את ז'אנר סרטי פורנו של תקופה האחרונה, יודע כי הזווית הטלסקופית הפכה לשגרה, ומראה שגרתי של גזרה נשית חשופה, כבר לא מגרה יותר ולא משמש לנו אבן שואבת. צופי הפורנו בעידן זה, מחפשים זוויות מיוחדות ומבקשים לראות עוד זום של ערוות אישה בצילומי מעמקים, והמצוי פתוח לרווחה כשל אישה הכורעת ללדת באין ברחמה שום ילד.

היום, אם כולנו רואים נערות וקטינות בלבוש שאיננו מביש חשפנית צרפתייה, ויש לזה הכשר ציבורי. מאוחר יותר יציעו לנו להזין עיניים בנערה עוד יותר צעירה, המגלה גזרה עירומה ושדי בוסר, וחותמת הכשרות תקרא לזה אמנות וגם ההורים של הילדות הצעירות יחתמו ברצון על "הסכמת הורים" ל"בוק דוגמנות" של קטינים. ובכך הם מכשירים את השרץ, המשמש את הנערה, קרש קפיצה לתהילה, פרסום ועושר.


התרגלנו לראות נשים חפצות להראות
ורק השדולה הפמיניסטית ממשיכה להאשים בהחפצת הנשים, את הגברים לבדם, משל היו הם אלו שמכריחים ובכוח פיזי מחייבים את הנשים להציג מכמנים גלויים, ולשמש כלי לסיפוק תאוותם של הזכרים בלבד.

מכל שפע הפורנו ששוצף בנו ומגיח מכל מגזין ביתי ומכל קטלוג אופנתי, כבר לא מזיז לנו לראות נשים סתם עירומות, ההרגל ושגרת העירום בחוצות, גם מונע מאיתנו להביט קדימה אל העתיד ולהתייחס בהתאם לבאות, ואנחנו מדפדפים בעיתונים, רואים ומחרישים. ובכל שנה הם רק יותר ויותר נועזים.

לבוש של זונת רחוב מקבל לגיטימיות והמלצה של עורכת אופנה במגזינים לבית ולמשפחה. אורגיות סוערות במועדונים הפכו לאטרקציה ולא חרפת פנים. ילדות מתפשטות ברחוב לעיני העוברים והשבים כדי לזכות בפרסים, ואנחנו מדברים על זיונים, סקס ויחסי מין כמו שאנו מחליפים דעה על כדורגלנים.

קטינות רבות ברחבי הארץ מעדיפות למכור את הגוף תמורת כמה שקלים.
הזנות בארצנו העפילה אל מעל עשרת אלפים יצאניות עובדות
שזה פשוט מדהים.

ומקורות ממשלתיים רשמיים מדווחים בחלחלה על מגיפת מחלות מין המופצות ע"י
מיליון איש מתושבי הארץ המשתמשים בשירותי הזנות - בכל חודש!

דוגמא מאלפת לאופנת הפורנו, אפשר למצוא במגזין "פנאי-פלוס"

פנאי פלוס פורנו, שמו כן הוא! נועז, בוטה, חושפני, מציג את הגוף הנשי ועושה בו חפץ לשימושו האישי וקרדום לחפור בו מזומנים. פנאי פלוס פורנו גם מוכר את התוצר לבתי בושת ולסוחרי נשים ויצאניות עצמאיות. ובעצם, לכל דכפין שירצה לעסוק בסחר-מכר של בשר בני אדם ואנשים.

המגוחך כאן הוא העובדה שאת המגזין "פנאי פלוס", מנהלות נשים!

ואני חוזר שנית, נשים מנהלות את המגזין, נשים הן שבוחרות את התמונות שיופיעו במהדורה הבאה ואת האיורים הסקסיסטיים, הנשים במערכת פנאי פלוס, הן אלו שמחליטות על כול פסיק וקוצו של יוד מבחינת המראה והעיצוב ותוכנו של המגזין הבוטה. נשים, ורק נשים, הופכות לחפץ את האחיות שלהן – ולא הגברים!

ומה שהכי מוזר בנושא, זה שבראש החץ הפמיניסטי בכנסת וכל שדולת הנשים שדוחפת גם היא, ממשיך לטעון בלהט לא-סוד, שהפורנוגרפיה המתגלגלת, היא אשמתם של הגברים הזכרים. ובושתם גדולה, כי בגללם מוצגות נשים כחפצים מיניים שהרי הם אלו שנחשבים לחרמנים העושים בגוף האישה אובייקט לכובשה.

אבל עובדה היא, כי בכל מערכות העיתונים בארץ, או ברוב רובם של מערכות העיתונים כמו רייטינג, מעריב לנוער, ועוד המון מקומונים קטנים כגדולים, כולל מגזינים מפורסמים כמו "לאישה" "את" ו"עולם האישה". בכל מערכות העיתונים שמעלה, יש רוב נשי מוחץ במערכת, שהוא זה שבידיו ניתנה הגושפנקא לעיצובו הפנימי והחיצוני, כולל תוכן הטקסט המופיע בין השורות הבוטות.

וככל שהשנים נוקפות, יותר נשים מצטרפות לעשייה המציגה את האישה כאובייקט מיני הניתן לרכישה. ככל שיהיו יותר נשים במערכות העיתונים, כך עולה החפצת האישה למעמד של אובייקט מיני מושחת.
ככה צומחת הפורנוגרפיה הסמויה ומראה של אישה,
חציה לבושה הופך למוטיב פעיל ודומיננטי שמכליל.

ירידת הערך מוסר

לפני כמה שנים, בטרום ימי "שחרור האישה" כאשר במערכות העיתונים היו גברים רבים, הם לא העזו להכניס תמונה בוטה, אז, כאשר עיתון פרסם תמונה של חצי ציץ בלי פיטמה, היו מכסחים אותו בשדולה ויוצקים עופרת רותחת בתחתוניו של העורך הסקסיסטי. אז היה כלל ברור, הכול מותר להציג, מלבד הפטמה, שבצדק נחשבה חדירה גסה לפרטיות.

בשורה התחתונה - המסקנה די ברורה:

נשים הן אלו שדוחקות בנו הגברים לראות באישה חפץ מיני, נשים הן אלו שבמו ידיהן דוחפות לנו החפצה של אישה לפנים. אבל שלא כמו פעם, בימים הפטריארכאליים הקדומים, שדחקו בנו להביט באישה כאובייקט מיני וכמושא רומנטי לחתונה.

היום נשים במערכות העיתונים, מאיצות בגברים לא "לקנות את הפרה" ולהסתפק בקוס כמחלבה. ולהזמין, סקס ויחסי מין בערוצים הכחולים ובשירותי הזנות שאותם ניתן בטלפון להזמין, בכרטיסי אשראי ובמזומנים, המרשרשים...

ומשרשים בנו תרבות של חשקים ויצרים ובכך עוקרים את הרגש שמפעים. והופכים אותנו לצרכנים, שקונים, סוחרים ומוכרים בשר נטול לב - וממיתים את המושג – אוהב.