תנו לגברים לחיות - מכתב גלוי לחברי הכנסת

לאימוץ: גבר ישראלי גרוש

חברי כנסת יקרים, מאות אלפי חיות ההולכות על ארבע משוועות לבית חם, אני משוכנע כי גם אתם נתרמים, כמו כולם, להושיט יד, ולעזור לחיית המחמד, להעניק לה גג ומלונה. ובחסות כבוד חבר כנסת, זה או אחר, יתעודדו ויתרצו להם יותר בני אדם לאהוב,
ללטף ולאמץ חיה הולכת על ארבע, בחום אל הלב.

כך או אחרת כבוד חברי הכנסת, זו פעולה נהדרת ומבורכת, אלא מאי? להולכים על ארבע, יש את "תנו לחיות, לחיות" ואת "אסור ברווזים לשחוט" ויש לחיות הללו, תמיכה מהמון רב של בני אדם אוהבים, שיטפלו בם, בכאבם, במחלתם, ויגונם. וכרחמנים בני רחמנים, מטבעם בני ישראל ברובם, הם יוסיפו וירעיפו על החיה הגלמודה, מכל טוב ליבם – פשוט יתנו לחיוֹת - כמו לבני אדם,
להמשיך לחיות, לשרוד ולהתקיים.

חיה "טורפת" מה דינה?

רק כבוד חברי הכנסת היקרים, הגידו נא לי בטובכם, למה ומדוע לגבר הישראלי, ולאבא הגרוש/נטוש - בפרט, זה שיש לו גם ילדים קטנים, רק שהם עם האימא שלהם חיים. למה לאבא שכזה, אין לרשותו, מערכת משוכללת חסדים שכזו, כמו ארגון גג "תנו לגברים לחיות" שתתן גם לו את מה שכולם כאן בארץ, נותנים חינם, בצער לבעלי חיים. ובתרומות למגוון רחב של חלכאים ונדכאים הנזקקים.

נותנים ותורמים

אבל לחלוטין מתעלמים מהאבות הגרושים והילדים שנגזלו מהם. כאילו הם כבר מתים ומשום כך, אין צורך להעניק מאומה למת, שנקבר באדמה בעודו חיי ונושם - ותרתי משמע ולא רק לכאורה!

רצח דמות האב

חברי כנסת נכבדים, אם אינכם יודעים, שהאשם העקרי הוא החוק הישראלי עתיק היומין, (שנועד לעזור במקור), לאימהות שבעלן גירש אותן ואת הילדים שלו עימן. חוק זה, שודרג לפני שנים רבות לבסיס חדש - הוא השווה את מעמדן של הגרושות-מיוזמתן, (בדחיפת השדולה הנשית כמובן). כזהה למעמדן של האלמנות,
מבחינת סל הטבות הנלוות.

יענו, טכנית ועל הנייר, לחוק ולמדינה זו מעין הודאה, שהיא הסכימה, מבחינה בירוקרטית, להתייחס אל אם-חד-הורית כאלמנה אומללה,
שבן זוגה נהרג בפיגוע תופת משפחתי - הוא מת והוקע מתוכה.

ואם כבר המדינה המסכימה להרוג בהליך טכני אבל חוקי, את הבעלים לשעבר. והיא עושה זאת כבר שנים רבות אין ספור. וכפועל יוצא מהמוות הבירוקראטי על הנייר, הוא אט, אט, גם חודר אל חיי הפרט. גברים היום הם כולם, בלי יוצא מן הכלל, נחשבים לפושעים מיניים בפוטנציאלים. אנסים ומטרידי נשים סמויים.

פושעים בפוטנציה הם כולם

רובם מטרידים מינית את המין היפה, חלקם הגדול גם מבצע בנשים את זממם-חורש-הרעה ופשוט אוהב אותן. אהבת אמת מכל הלב.
וזה כבר פשע נורא ונתעב, להיות מאוהב, דבר שעלול לגרום לגברים לרצות מאסר מאחורי הסורגים. בעוון הטרדה, על חיבוק או נשיקה.

כי כבר אסור לנשק בציבור ככה סתם שמתחשק לחגוג ולתת מאהבה ולחלוק אותה, חיבוק, נשיקה, זה... זה יכול להיות הטרדה. דהיינו להביע חיבת אין-קץ אסור! ואם הוא גבר, שפעיל מבחינה מינית. אז אין ספק, זו לא האהבה שלו מדברת מליבו, זה השבלול הקטן שרוצה סתם ככה באישה להיכנס כפי שהוא הגיח משם.
וזה... זה לא כמו בבדיחה, על הזקנה, ועל הנס.
– זה אונס, וגועל נפש, הגבר כמו עוף דורס.

אני רואה בזה ביזיון!

להרעיף חיבה, לחלוק את הקרבה, לגעת ברגש, לתת ולהראות אהבה? האם זה הטרדה? לשמוח, להיות מאושר ומלא בלב שיוצא לתת ולחלק את ההרגשה האוהבת עם המין שכנגד.


עזר כנגדו כתוב, העזר ירד ומה שנשאר מתגלגל כנהר שוצף

וכל הרשום מעלה, מתחיל בחוק שנועד לעזור, ומאז החל לו המסע ההזוי סביב האלימות במשפחה, שמשמש סיבה מוצדקת, לאישה, לקחת את המשפחה, ולהתחיל מההתחלה. ואת היסודות לאיוולת יצק החוק בתיקון המיוחד המתחשב באישה הנוטשת את בעלה.

את המדורת ההבלים הזו מלבה התקשורת. היד האוחזת בהגה המדיה, הציגה לנו את הצד של האישה בלבד. בשעה שמול העינים של החוק המצב הפוך, הגברים הם שנפגעים אנושות מכל הכוונים. ובחסות שדולה נשית ועוצמת הקנייה אדירה של כלל הנשים.
בעבור שנשים לא יעלבו כאשר משתיקים אנסים ופושעים.

קרצה לנו המדיה את הפלסטלינה שנשים רוצות לקרוא בחדשות,
שם הם יהיו יותר מודעות לעוצמתן כקונות הכול, או בלשון עבר, מלקטות. זה שהמדיה שמחנכת אותנו חד סטרית, דהיינו רק מראה לנו, מספרת לנו, את מה שהיא חושבת כי יקדם לה את העסק. את זה כולנו יודעים. זה מקדם גם אתכם חברי כנסת יקרים. אתם, כולכם, מחזרים לתקשורת על הפתחים. משוועים לזמן מסך או לכמה שורות ואפילו כתבה רחבה. שתעזור להאדיר את שמכם לעולמים. ככה המדיה עושה לנשים. היא מקדמת אותם בכל התחומים, ללא יוצא מן הכלל. היא מציגה את הגברים כמפלצות בכיכר העיר לתליה. והנשים עונות אמן במצהלה, תוך מספר שעות, הביפרים של הכתבות, העורכות, הצלמות ושאר נשות קידום המכירות במדיה, תוך שעות ספורות. נאסף קהל גדול עד מאוד. מאוזן לאוזן עברה ההודעה על ההפגנה ככה הם כינו את הלינץ' שהיה שם.
שערו בנפשכם עד כמה רחבה התופעה שנשים מכתיבות דעה, בכוח מתלהם ואלים, אמנם חוקי, אבל זה עדיין נחשב לברוטליות מצמררת.

מין אלים

כתוצאה מהקלות הבלתי נסבלת של האישה, שמגישה על אלימות תלונה. נוצרו חוקי חמורבי חדשים שהותאמו במיוחד לרוח הפמיניזם הדעתני. ועקב כך, הלכי הרוח כמו כן החוקים, קבעו שיש להגביל אותם, את הגברים, לגטו צר של עולמם, שם ילמדו אותם להפסיק לחשוב בצורה מינית על נשים, גם כשמולם מסתובבת לה בעירום חלקי יפיפייה מסחררת. שבמחשופיה את החשקנים היא מושכת, משדלת אותם, כמציעה עצמה, דווקא ובכוונה תחילה. הנה אני כאן!

היא מנפנפת ביופייה להלהיט את המנגליסט, ואת הגחלים הרוחשות באלו שאין להם זוג כרומוזומים זהים והם שעירים מעודף טסטוסטרון, ולא צריך יותר ממשב רוח קטן שבקלים, או אפילו אוושה הנעה ברוח ומבושמת כהלכה - העלולה להבעיר תשוקתם לאהבה.

שהיום הפכה לסתם תשוקה עד להשחית.

היום, בימים אפלים אלו, ימיי משטר השדולה למען האישה, גברים באופן כללי, הם "חיות רעות" ויש צורך לאומי, להכחיד את הזן הגברי החרמן בפוטנציה. אז ראשית ובראשונה, צריך לכרות להם את קבר המזונות לתמיד ולהתְמיד, כשהרבנות הראשית מחתימה אותם את הגברים כולם, ביום חתונתם, על התחייבות בלתי חוזרת לכלכל את הילדים שהכלה, האימא שלהם תגנוב/תיקח להם ביום מן הימים.

ולמה תשאלו רבותיי הנכבדים?

כי נמאס לה! דה. (היא לא צריך לנמק. תודה). והחוק מתיר לה להחליף, בעלים, כמה פעמים! אם זה רצונה, (מי שיכול לומר לאישה שהחליטה, לא! שיקום!) כעקרון, האישה זקוקה בהתחלה, ובאופן חד-פעמי, רק ל"בעל" אחד! זמני, שיהיה איתה, יעבר אותה, עד שהיא תהייה שבעה מהילודה. ואז את הבעל כמו את כוס הקלקר, מועכים אחרי השימוש ומשליכים, לפח האשפה, תחילה! ואחר כך כובלים אותו בעבדות למזונות. ומוסיפים ורודפים אותו, כאשר כל האמצעים כשרים. ומעוגנים בחוקים החדשים, שהחמירו עוד יותר, מאלו שהיו כבר ארכאיים. לגבי התקופה של פעם.
כל שכן להיום. מצבם של הגברים נורא ואיום.

זה יום "הכיפור" של הנשים והן נוקמות בפטריארכים הגברים

ומבצעות מה שנקרא "תשליך"

נשים משליכות את הבעל כמו זוג נעל ישנה. כשהאישה מפליאה וחובטת בפוזמק הבלוי גם כאשר הוא בפח האשפה. ויש רבות העושות זאת בשמחה.

כמה יש כאלו? אתם כבר בטח שואלים.

אז הנה, מול כל גרושה יש גם גרוש, לכל ילד יש אבא ואמא.
אז בבקשה, המספרים בחסות פרסומים בתקשורת,
והם גם מגובים בסקרים של עמותות לנשים.

ועדות לקיומם וכמות מספרם מנגד, של האבות שגורשו מביתם, ראינו במצעד האומללות המתוקשר, כשמדימונה עלתה שוועתן
של מאה וחמישים אלף חד-הוריות שבכו מרה, על רוע הגזירה,
על כי למדינה, נמאס להניק אותן חינם. הן רוצות עוד, את הפרה לחלוב, זה היה כה נעים וטוב. רגל על רגל, בלי לזוז, והמדינה שנים רבות, בטרם התפקחה, נתנה לחד-הורית סל תמיכה שיכל להגיע בקלות למשכורת וחצי ממוצעת, של בעל מצוי. אז היה כדאי נורא להיפטר מהבעל שנמאס עד לזרה, שבקושי רב מביא פרנסה. ובגלל שהוא קורע את התחת האומלל. גם צריך לציית לדרישות המוזרות שלו. כמו לקיים עימה מגע אינטימי. (זה מצמרר את כל הנשים נורא).

ובראש מצעד אוכלי-החינם, עמדה מנהיגתם האמיצה, אם-חד הורית, אימא ויקי קנפו, זאת המלאה, עגלגלה שלא במקומות הנכונים, אבל עם הלק המדהים על הציפורנים כמעשה ידי אומן. (בטח עלה לה הון לא קטן) וביחד עם סיגריות המרלברו, מתוצרת חוץ יקרה, המפגינות עבורה, את יוקר המחייה שלה, כהוכחה ולראווה בידיים שלה.
נורא ואיום! הנה לכם, אומללות של הרבעון העליון.

בלי כל שמץ של בושה

דרשו במחאה, להישען על כל-טוב, רק שימשיך כמו שעון, להינתן... בחינם כמובן. והתקשורת מחזקת בכפל עמודים, בשער, המרוח בחזית כל העיתונים, ואין אחד בארץ שלא הזדהה עם המצוקה הנוראית של האימהות שבסך הכול רצו עוד מילקי לילדים כמובן.

עם קצפת נוטפת כל טוב ובחינם

אז תגידו לי כבוד השרים, חוץ מכמה טכנאי תקשורת ונושאי מצלמות, ומעט חברי כנסת. חוץ מהם... היו גם "הגברים שלהן" בהפגנה הזו? זה לא מוזר? שום "גבר-נתמך" לא הופיע לעודד
את בת זוגו? מה? אין להן גברים בחיים?

משחקים במחבואים

זה לא סוד שגרושה, האם חד-הורית שאנו מכירים. מחייבת את הגברים שבחייה למחוק מהותם לעיני החוק. דהיינו, הגברים שלהן מסתתרים, כי ככה פוסק החוק: אם אישה מקיימת משק בית משותף עם גבר נוסף. היא לא תהייה יותר זכאית לסל התמיכה הנפוח ומפוצץ בהטבות ומענקים, הנחות משמעותיות. וכסף מזומן,
בכל חודש, כמו משכורת של פועל.

היא גם תפסיד את הזכות להתבטל. ללכת לים, עם הילדים גם, ועבורם! זה חיוני להפגין מצגת שקר כדי לקבל חינם. עוד ועוד לשאוב.

אז הגברים שלהן. חייבים להתחבא מתחת לסלע, כמו היו הם נחשים מסוכנים. אסור שידעו שהם למעשה גברים מוחזקים וממומנים ע"י נשים ומדינת ישראל. בשקר גלוי פשוט, כי לנשים תמיד אוטומטית מאמינים, לא בודקים, לא חוקרים, פשוט המילה שלה, קודש קודשים.

אין אפס. כובד המילה של האישה, הפכה למקבת גדולה. והיא הולמת בחוזקה, במי שעומד בדרכה. ובאמונה שהיא דוברת אמת לאמיתה. היא והדמעות הניגרות מעיניה הבוכיות. מציגה האישה אומללות קשה. וזוכה מיד באמון הגורף של מערכת החוק על כל שלוחותיה, ממסד עד טפחות. כולם פשוט מעודדים אותה לחבוט עד כלות. מותר לנשים לפזר את הגברים שלהן לכל עבר. הם כבר לא גברים אצל האישה שהחליטה לגרש את בעלה. היא כאן קובעת, היא המחליטה!

לקלחת זו אנו יוצקים את העובדה הידועה, והיא! נשים גרושות עם ילדים, אף פעם לא "מקימות" חוקית תא משפחתי נוסף עם גברים אחרים, יש להן את הגברים שלהן, זה, כן! אבל לא נמצא אותם "רשומים" כמו ההוא, האבא שהיא לקחה לו את הילדים.

ושנים רבות עד זו העת. עמד לנשים הפטנט לחלוב את "הכבוד הגברי של הסעד הציבורי", שניתן אך ורק לה לאישה הגרושה אוטומטית ע"י המדינה. בזכות גחמתה, שבחוק חלוטה. להרתיח את הגבר שלה, עד שדעתו תיצא והוא יצעק נורא. והנה לכם אלימות פוטנציאלית.

אז מחוקקים עוד חוק, שמחייב את המשטרה לקחת הצהרה מהאישה המתלוננת. גם אם לא מחייבים אף מתלונן אחר לתת הצהרה אם איננו רוצה. כאן, פשוט מחייבים מכוח הוראה רשמית, רושמים מיד את הדברים שיוצאים מסערת נפשות. שרובם שקריים ונועדו לעורר רחמים.

וחובה זו, משמשת לארגוני נשים, כסטטיסטיקה חד-צדדית, המאשימה את הגברים. כי הנה, לפניכם מונחת תלונה של אישה. וכמות התלונות רק עולה. ואסור שלא לגבות עדות מהאישה. היא קיבלה את הפריבילגיה שקיבלו היצאניות מחבר המדינות. חובה לקחת מנערה העובדת בזנות, או מאישה על אלימות במשפחה,
תלונה נגד!

תלונה נגד מי?

האישה מתלוננת נגד בעלה, הזונה נגד הבלבית, הן זאת וגם האחרת משמשות את השדולה הנשית לצורך סטטיסטיקה מגמתית.

על כן נתנה למשטרה הנחייה ברורה. המכריחה ומחייבת כול שוטר פשוט. לרשום תלונה, שהיא כמו הצהרה בשבועה, מיד במקום, בלי לתת לה לישון על זה, אולי זה ישתנה. וככה יש עדות מרשיעה. שרובה יוצאת מכעס רב, או מתוך ידיעה ברורה, כי זה שעליו היא מתלוננת, יכול אולי לפרק לה את הצורה. אבל היא תפרק אותו לגורמים בדרך חוקית למהדרין. הפתוחה לכל דכפין אם הוא ממין נקבה ככתוב בתעודה המזהה. ובמקרים של ריב משפחתי תמים, זו עדות מרשיעה, היא נרשמת, מקוטלגת, נאספת לדוח הסטטיסטי ושוכנת בנבכי מחשבי המשטרה לנצח נצחים, אין דרך חזרה. נקודה! והמערכת טוחנת את הגבר עד דק, מילה שלו היא אפס שום דבר לעומת מילה שלה. ובזכות התלונה, בזכות האלימות הפוטנציאלית שיש לגבר. המדינה מאמינה לאישה. נקודה.

והזכויות באות, זה כמו שוד

נותנים לאישה על זכותה כאם, לשדוד/לגנוב/להחרים רק לה ולעצמה! (פשוטו כמשמעו) כל שריד של המשפחה אשר הייתה לפני חצי דקה. גם של האבא הגבר, והוא המחויב על פי כל דין אזרחי. לשלם לאישה לשעבר, שכעת היא עבורו, אדם זר, אכזר ומנוכר, דמיי לא יחרץ כדי שהיא תחנך רק בדרכה שלה נגדו! ובמקומו, את הילדים שלו, הילדים של המחר שלנו, בלי אבא, נטולי דמות אב, זו השיטה,

בית המשפט החילוני/אזרחי נותן את הילדים של כל הגברים שהתגרשו בארץ, הפקר רק לאישה.ומתעלמת ממחאות הגברים הקורות "ילדנו דמנו ובשרנו, נגנבים ונשדדים לאור יום, בחסות מדינת ישראל", זו מדינת ישראל שמחתנת אותנו הגברים על פי ההלכה. על פי חוקי הדת, וברבנות הראשית שאחרת המדינה איננה מכירה במתחתנים.

אבל כאשר מגיעים מים עד נפש ומחליטים להיות גרושים, הדת לא קובעת ושמים עליה קצוץ בריבוע, חותמת גומי נטו. ובית המשפט החילוני מתעלם לחלוטין מהתחייבותה הלא כתובה והמוסכמת של האישה כלפי בן זוגה, איתו היא התחתנה, כדת משה וישראל. יען היא ידעה מראש, שהיא לא חייבת לעשות דבר. היא לא חתמה!

הלכתית, אסורה היא בחתימה. וטכנית, היא "נרכשת" להיות אם ילדיו של האב. דהיינו. היא אם ילדיו, הם, הילדים, על פי ההלכה הדתית שאנחנו הישראלים מחויבים להתחתן ע"פ - הדת היהודית שאותה מייצגת חוקית כלפי המדינה, הרבנות הראשית על הלכתה.

הלכה זו האומרת מפורשות, כי הילדים הם שלו, הם אינם של האישה. גם דמי המזונות עבורם, שונים במהותם בקנה המידה של פסק הלכה. אותה ההלכה שמחתנת אותנו, קובעת נחרצות, כי אם יש לבן-האדם ממון, שייתן. אם אין? פשוט כי אין, דלפון, אז אין! לה, לאישה!

היום 93 אחוזים מבקשות הגרושים מוגשות ע"י הנשים

ואם היא מבטלת את ההתחייבות שנתנה תחת החופה בטבעת זו לקדשה. ועל פי כל הסקרים שפורסמו בשנים האחרונות, למעלה מתשעים אחוזים מן הנשים, הן אלו שיוזמות את הגרושים. למעלה מתשעים אחוזים, מספר מדהים! אז אם זה רצונה שלה. ולא הגבר הוא זה ש"זרק" אותה והיא תובעת את כתובתה, שאימא שלה שומרת למשמורת. אם היא מחליטה!
ועל אחת פי כמה וכמה, לא מגיע לה, שהרי היא הפרה את ההסכם. והפכה את היוצרות. הכתובה! היא למקרים שהבעלים נוטשים את הנשים. מעין ביטוח לאישה. ואותו היא מפעילה בחסות החוקים כאילו הוא רצה ללכת. ולא היא זאת שעזבה. ככה שבמדינת ישראל החוק מתעלם מההסכם הלא כתוב ומפיל על הגברים את האשמה שהם הפושעים. ומחייב אותו לכבד את ההסכם החד צדדי שעליו התחייב בכתובה. והמדינה מפליאה לחייב אותו פי עשרות ואלפי מונים. כאילו הם נענשים על חטאים רבים.

כך הגבר נשאר חייב!
עד מותו בעודו בדמי חייו,
או במערכה בשדה הקרב.

יען בית המשפט יחד עם מדינת ישראל, פועל, בשתי חזיתות נגד הגברים. הראשונה, כאשר היא מאשרת את החתימה על הכתובה, כחוזה והסכם לכל דבר, השנייה שהיא מתעלמת לחלוטין , מהגברת, מהתחייבות של האישה האם!

וסיבות תמיד יש: כי היא לא רכוש, אף אחד לא קנה אותה, היא לא סחורה למכירה ובעצם היא אדון על גופה ואי אפשר להכריח אותה נגד רצונה. ואין לשעבד את האישה, היא לא שפחה חרופה. וגם לא עוזרת בית. וגם לא במיטה. יען מותר לה לחזור בה מההתחייבויות שהיא קיבלה על עצמה במעמד החופה והקידושין.

כן... גם אם היא הסכימה בעמידה מתחת לחופה,
ו"מכרה" את עצמה ביודעין, והיא שפויה לחלוטין!

עבור החוק הישראלי ועל פיו הדין, היא נחשבת כמי שהייתה לוקה בדעתה, או משוגעת גרידא שאיננה אחראית למעשיה! לכן היא פטורה לחלוטין מכל התחייבות שלקחה באותה השעה.

ובצדק... כי נו באמת? מי מוכר את עצמו לעבדות, לשארית ימי חייו? זה לא נתפס על הדעת, אבל זו הלשון בה נכתבה, הכתובה. זה שטר קניין, עתיק יומין וטקסי בלבד, - רק כאשר מדובר באישה!

אבל אל הגבר...

המדינה חסרת בושה. היא כופה עליו דמי מזונות עבדות, נוקבת בגברים פוסקת, מחייבת, וכופה בכוח החוק, סכום אסטרונומי,
לאדם הגרוש הפשוט, שאין ידו משגת, ואז, לשארית חייו, רודפים אותו כפושע שחייב, גם אם אין לו עצמו מה לאכול. והחוק רק מחמיר יותר עם השנים, ועוד מעט ישללו את רשיון הנהיגה, מהפושע שחייב את מה שאין לו לתת.

שוב, פשוט מדהימה האיוולת הזו.

בית המשפט החילוני, לוקח את כתב התחייבותו של הבעל, ונותן אותו פי עשרות ומאות יותר משווי הכתוב בו. לאישה כאוטומט העיוור, לביזיון הפמיניסטי שהוא מוכר.

הגבר גם יעוף מהבית כי בדרך כלל נשים "כובשות את הרכוש" יען למען הילדים. אז שרי כנסת יקרים, יש בארץ מאות אלפים של גברים אשר שירתו את המדינה והקיזו דם. וכעת, מתייחסים אליהם
כאל "חלאת-אדם". הם מנודים, אסור להם לכתוב בפורומים.

המילים של הגברים נמחקות, פורומים שהרבה גברים כותבים בהם את הכאבים, נסגרים וכל המילים נמחקות, כאילו אף פעם הם לא היו קיימות. ככה כשיטה כבר עשר שנים הפורומים פועלים.

שלטון הנשים החסודות

המתחסדות על אחיותיהן, אשר אינן רוצות חוכמה, כי היופי יותר קובע. ואין עם זה בושה. וביחד עם עוד גברות דומיננטיות שאולי בטסטוסטרון מאותגרות, או באסטרוגן חסרות הן האחראיות על התקשורת. הן העורכות, הן המפיקות, הצלמות, הכתבות , תפתחו את העיתונים, שם ברור רואים. מערכות שלמות של מגזינים, הן לגברים, גם לנשים, אפילו אלו שמשחקים לכל הטעמים.

כולם על טהרת הנשים: עורכת, כתבת, מעצבת, מאיירת, צלמת, מגיהה, מזכירה, וכל שאר הצוות פרט לאיש שמנקה אחריי. הם נשים. רק נשים ואך ורק נשים. ואם צץ לו גבר שיש לו תפקיד זהה למעמד האישה שם, אז כמעט וודאי שהוא מהמין השלישי. יענו הוא איתם בנפש, בתוכו הוא אישה גם. והמראיינות והמרואיינות הם נשים ועוד נשים, לנו מספרים כי באפריקה, יש מסכנות, ואלוהים אדירים, נשים בהריון רוצחים שם. נשים...

ומדברים על כריתת אבר ההנאה של האישה,
עושים לה ברית מילה!

ומה לנו הגברים עושים כאשר אנחנו בני שמונה ימים. אותנו שואלים? אם אנחנו רוצים לקצר קצת את האורך ולתמיד?

שם, זה אפריקה, זה שבט ה"תות" נותן בראש לשבט אחר את הנבוט, שלפני שנה על ראשו היא דפקה. זה לא נגמר! רק לנשים פה, או לנשים שם. פמיניסטיות שמו להן יד ביד לעמוד כחומה בצורה
מול כל הגברים.

ואפילו מלמדים באוניברסיטאות איך לרצוח גברים, מניפסט החלאה קוראים לו. תשערו בנפשכם מה היה מתחולל, אם היו לומדים כאן את המאיין קאמפ. בחוג אוניברסיטאי מכובד עם מרצים שבגאווה ממליצים. והמון קהל של רק בני מין אחד מהנהן ומסכים. זה לא מזכיר לכם את תחילתם של משטרים אפלים. מתחילים כתנועת מחאה עבור החלשים לכאורה. ועוברים מטרמפוזה לקיצוניות מחרידה כאשר הכוח והשררה משכרים. והתקשורת תומכת ומחביאה אל מתחת לשולחן את האמת הנכונה. המפלצתית וכמעכירת שלווה. ואסור לאף אחד להאמין שאישה יכולה לפגוע בגברים. היא החלשה מוצגת לבכייה.
אבל את חוסנה הכלכלי ואת הכוח המשפטי שניתן בידה. היא מנצלת עד תום ושופטת את הגברים בכיכר העיר, כמו היו הם המכשפות על המוקד של ימיי הבנים. הגלגל הסתובב. כעת הגברים הם המוכים והחלשים, הם הזקוקים ליד מושתת, הם הנזרקים, הם המושלכים.

ואין להם אל מי לפנות. אפילו לא מוסד אחד. ישר שולחים אותם לקבל טיפול פסיכולוגי, כוון שאהבה זה רגש שצריך למגר.
אהבה זו מחלה עבור הגבר.

יענו, גבר, שווה בשר תותחים, אם מסמך "החלאה" (זה שמו של המסמך במקור) ואם המשנה הכתובה בה, לא קופצת לכם לעין כמו משנתה של צוררת גברים הגדולה, רק שפשוט, היא לא ביצעה מיד.

היום נשים אחרות, לומדות ומלמדות. באוניברסיטה מכובדת את משנתה איך לרצוח גברים, כי הם הגברים בעצם כמו ג'וקים ומקקים.

בארץ, בחסות פקולטה שלימה, שלא יכלה לעצור את הביזיון, ומשתפת איתו פעולה מרצון. ואפילו מתפלספת כדי להצדיק את הנבלה שהיא עושה בגברים, ופוערת בהם חורים וחללים, באמינות שלהם, באהבה שלהם, בתשוקה שלהם. ברצון שלהם. בדעה שלהם.

כמו קנוניה, בשקט פורשים את הרשת. לעזרה לנשים, מכל הסוגים והמינים, במאות אגודות למען האישה, בעד נשים, רק לנשים.

גם וירטואלית הם נחסמים ונאלמים מיד חד וחלק

היו ויש רק כמה עשרות בודדות של פורומים שכוחי אל, שדיברו על כאבם של כל הגברים הגרושים והאבות בעל כורחם, על הילדים, על כך שיותר הן הנשים המכות את הילדים מאשר הגברים. ואחת על כמה וכמה כשהגברים כבר אינם בתא החד הורי. ואין מי שישקיף על ההורה היחידה, שיכולה לעשות ככול העולה על רוחה באין יודעים. וזו דוגמא אחת ויש עוד. בכל רשת האינטרנט, אפשר למנות אותם כזרדים ברוח עפים על בטוח כי אסור לכתוב בגנות האישה. חוק!!!

לחילופין, בעבור המין היפה וכאביו כמו על הרווחים הגדולים שרק עולים כי נשים קונות, הכול, כדי להראות צעירות "כאילו" בדור.
יש מאות אם לא אלפים של אתרים רק לנשים. והגרושים עושים רק טוב ליצרנים, הם מכפילים את המכירות – כעת במקום תא משפחתי אחד, יש שני תאים, שני בתים, שני מיטות, שני מקררים, שני טלוויזיות, שני מנויים לכבלים, קונים שניים חלב, שניים לחם, משלמים פעמיים חשמל, ארנונה כפולה, יש שני טלפונים אחד בכול בית. אז הצריכה מוכפלת. לכן היצרנים תומכים בנשים ובדעות שהן מציגות, מאחר והרווחים שלהם מוכפלים עם כול תא משפחתי שמתפרק לשני בתים.

המועדון סגור לגברים.

לב לבייב בונה כלא לעוד עשרת אלפים של גברים. ובנווה תרצה יש תאים ו 120 בנות חבושות קלות. כמו בבסיס, זה לא כלא זה מחבוש, אפשר לגדל ילדים, בין אותם סורגים – אתם יודעים? זכותה. כל עוד היא אישה בנפשה, ולא רוצה לחבק, בלי תמורה נאותה או בפרוטה.

זו זכותה על גופה! גם כאשר היא משדלת עצמה בשינקין, פוסעת חושפת מעדנות חמוקיים לגברים בעיניים שיצאו להם מהחורים, למראה הנפלא של בת חווה בלבושה, ובלי עלה אחד של בושה. על גופה,

ולפעמים, גם לעלים, יש שלכת מזומנים, הם יורדים. ובתמורה לכסף
אותם העלים המעטים שמסתירים ברוח עפים. וסטטיסטית עולים המספרים של מוכרות האהבה בתשלום. אבל מותר לה!

לאישה יש זכות על גופה. ולא קיימת ישות שתעיז לומר אחרת. והיא מוצגת ומציגה עד קצה הבושה. וזה לא נחשב להטרדה מינית של גברים. שיתפוצצו, שיצאו להם העיניים, שיאכלו את הלב כפליים. אני כוסית, משמע שאני שווה כפל כפליים, אז רק אם יש, תגיע ויפה תבקש, לא בטוח שתרשים אותה עם מה שיש. כי... זה גם קצת כיף, וגם קצת מזומן. ואם יש לך קסם מצלצל. הסיכויים שלך. ורק היא תחליט בזכות, גם אם היא מוכרת, לך לגבר, זה לא נותן זכות,
להיות לה הלילה חד-פעמי כמאהב בקביעות.

ומה באשר לאיש שנולד להיות גבר

ומה עם זכותו של הגבר על כיסו, על צאצאיו, על הונו, מפעל חייו, האם מדינת ישראל החתומה על האמנה הבינלאומית באומות המאוחדות. של שוויון ואחדות בין המינים, לא גברים כבעלי קניין, גם לא נשים חוטפות משפחות מנגדם. אי אפשר להפוך את השליטה הגברית באישה, לשליטה מוחלטת על חייו, ממונו וכל אשר הגבר אסף במשך חייו, אם הגברת החליטה פתאום, שהיא צריכה אדרת חדשה, כי הישנה כבר בלויה כסחבה.

כבוד חברי הכנסת

בתי המשפט שהנכם אמונים עליהם כבוד השרים: בבתי משפט האלו היום מורשעים גברים, בסיטונאות - באלימות במשפחה שמעולם לא הייתה אלה נגבתה מהם בעסקה הרגילה "הודאה תפחית אשמה" אין להם ברירה כבוד השרים היקרים. הם חייבים לחתום, הם יודעים שמילה של אישה מולם שווה כפל כפליים ומכך הם בעיני החוק אפסים. לא מאמינים להם מראש. הם מוקעים מהחברה בטרם עלה על הנייר כתב אישום. הם יודעים, אם הם לא חותמים! יענו מוסרים הודאה! הם נכנסים אל מאחורי הסורגים, עד שיחשיכו להם הימים כזקנים – אז הם מוסרים הודאה, לפחות כאן הם חוסכים לעצמם
כמה שנים בבית האסורים.

וידוע לנו כי רוב ההרשעות שהפרקליטות הגישה לבית הדין הושגו בגלל הודאה של הנאשם. וכשאני אומר רוב ההרשעות הכוונה היא לכמעט כול הרשעה שבית המשפט פסק והחליט.

כבוד השרים, אני מדבר על מגזר עצום וענק. הידעתם ששליש מהיושבים על עבירות הנ"ל הם חפים מפשע, גברים שהנשים שלהם ניצלו את החוק המאמין לאישה. נותן אמון בבת המין היפה, לוקח את המילה שלה כאמת לאמיתה, אפילו פקידה ילדונת, הצליחה והרשיעה את שר המשפטים עצמו. ואחת, באות הראשונה באלף בית, שולחת את האדם מספר אחד במדינה, לקלון בזוי, שלו הייתי אני בנעליים הללו, הייתי קושר להן ולי, שני שקיי מלט, וקופץ לנחל הירקון.

זה שיגעון.

כבוד השרים היקרים, אני לא בעד, לא נגד, רק מנצל את הבמה לבקש,
יד הצלה לעזרה דחופה לגברים שנמצאים במצוקה אדירה ונוראית. שבגללה, אולי גם עולה לה, האלימות במשפחה שלה. כי כאשר לוקחים, או יותר נכון מחרימים את כל הילדים, את הבית, את השכנים, את כל מה שנבנה ונעשה במסגרת החיים המשותפים, ולבעל לא נותר דבר.

ואין, ולא קיים, ארגון גג אחד! שיכול לאסוף גבר שגורש מביתו לאמצע הרחוב. וייתן לו טיפה, רק טיפה של נחמה, מיטה חמה. אוזן קשבת. אבל לא! אין בישראל מצב שנותנים עזרה ראשונה לבעל-שנעזב-על-ילדיו וכעת הוא לבד, לבד. בוכה כמו כלבלב.

מאידך, לו אישה הייתה ברחוב, היו קופצים מאות של ארגונים שמיד ועוד באותה השעה, תהייה לה מיטה מוצעת, ארוחה חמה, אוזן קשבת וסעד כלכלי מהמדינה או מאחד ממאות האגודות למען נשים.

אז אם ככה, המדינה מפקירה את האזרחים הגברים בלבד, זורקת אותם כלאחר יד. ואת כל התקציבים מפנים מעזרה לגבר שנלחם למען המדינה, לא מקציבים שקל אחד, לגברים הזכרים ונותנים ומתרימים לתרנגולות, חמורים, פרות המון תרומות, ואפילו, החרקים מקבלים הגנה לפעמים. יש גם להם מוסדות, מטפחים אותם.

רק לא גברים!

בשעה זו נסגר עוד פורום שנתן פתחון פה לכאבם של הגברים. אז כולם ממשיכים לא לדעת את המצב האמיתי והם שאננים.

אבל יגיע הרגע, שתיפול בכם שם למעלה ההכרה. שיש לנו הגברים כאן בארץ עוול איום ונורא, ואנו כל כך אבודים. עד כי רק אנו ואלוהים וקומץ כותבים, מעיזים להעלות את הבושה שלנו על המדיה בתקווה שלא תמחק וזעקתנו תישמע. אנו נכתוב ונצונזר, וכמו תמיד אנו מקווים לנסות לחפש, מי יהיה הראשון שעל החשבון שלנו הגברים הגרושים, יעשה לעצמו פוליטי הון. אבל גם יעזור ממש, כי אנחנו מוכים שוק על ירך.

בכל מגזר ומגזר. מוחקים לנו את הטענות ומהסים אותנו. הן בפורומים וכלה בתגובות לידיעות בחדשות. אנו מוקצים כוון היותנו גברים גרושים, אבות לילדים בדיוק כמו האימא. אז מה? אנחנו לא שווים! הרי אנחנו בני-אדם גם! האם בארץ אנחנו צריכים להרגיש יותר גרוע מהכלבים שעליהם לפעמים לחסות אתם דנים, מי יחוס עלינו, על המשבר, על חורבן הבית, תרתי משמע. ואני לא צוחק
כבוד השרים זו עובדה שרירותית.

אני לא נכלם לספר את מה שמרגיש הגבר

לכלב יש יותר אהבה ויותר חום ורוך, וההולך על ארבע והוא בן חורין. אנחנו הגברים הגרושים, האבות לילדים, עבדיי המזונות, כורעים תחת הנטל. וחלקנו אבודים כמו צל. אחרים מעדיפים להריח שורשים כמתנצלים ותודה הם אומרים: נתתם לנו הגברים את הרשות היחידה שבידנו הזכות להחליט:

למות בקרב לשמירת "קשת העורף" במקלט וילדנו איתה.

או למות יום, יום, שעה, שעה וזה לא נגמר, כל דקה היא יום ובסיוט כמו שחיים זה גיהינום לעולמים.

אז תעשו חשבון פשוט ומחריד, בעימות המלחמתי שיגיע, הגברים יהיו חסרי מוטיבציה. כי לאף אחד מהם אין בעורף על מי לשמור, אין לו משפחה, אז למה לו למות בעד המדינה שמשליכה אותו להיות בשר תותחים עבור הנשים?

וכשיגיע הרגע, האיסלם יצעד פנימה והגברים שהיו פעם לוחמים, יחבקו את המוסלמים, כי רק הם יכולים לחייב את הנשים להסתיר את הכוח שלהן מאחורי הבגדים.