ממצאים סטטיסטיים הבאים הם מארה"ב,
ופורסמו באתר Where's Daddy
לא ברור באיזו מידה התמונה בישראל שונה
11% מתוך האמהות הנשואות מעניקות חשיבות לדעתו של הבעל בטיפול בבעיות עם ילדיהן. מורים ורופאים 45%, חברים וקרובים 16%
67% מהאמהות הנשואות נראו מאוימות מהרעיון של השתתפות שווה בגידול הילדים.
50% מהאמהות הגרושות אינן מעריכות את המשך המגע של האב עם הילדים. 20% מחבלות באופן אקטיבי במגע כזה.
שנתיים לאחר הגירושין, 51% מהילדים בבתים שבהם לאם יש משמורת בלעדית רואים את אביהם פעם או פעמיים בשנה, או לעולם לא.
42% מהאבות אינם טורחים לראות את ילדיהם אחרי הגירושין.
90% מהמקרים שבהם האבות מתנתקים מהילדים נגרמים כתוצאה מהפרעה לסדרי הראיה על ידי ההורה המשמורן אשר רוצה לשבור את הקשר בין האב לילדיו.
70% מהאבות חשים שהיה להם מעט מדי זמן עם ילדיהם. מעט מאוד ילדים חשים שהם מרוצים מכמות הקשר שיש להם עם אביהם לאחר הגירושין.
42% מהמבוגרים שגדלו במשפחות גרושות מדווחים שאמם ניסתה למנוע מהם לראות את אביהם, 25% עוד 40% מהאמהות מודות בכך, ו-75% מהאבות מדווחים שכך הוא המצב. מספרים אלו כפולים מהמקרים של אי עמידה בתשלומי מזונות.
40% מהאמהות המשמורניות מדווחות על שהן מפריעות לסדרי הראיה מתוך מטרה להעניש את האב.
ל-90% מהאבות הגרושים אין אפשרות לגישה
חופשית ומלאה לילדיהם.
37.9% מהאבות אין סדרי ראיה או זכויות ביקור.
אמהות מונעות קיום של ביקורים בנקמה באבות על בעיות בזמן הנישואין או לאחריהם.
43% מהילדים גרים ללא אביהם.
הנתונים למעלה מסבירים מדוע כל כך הרבה גברים אשר נמנעה מהם הגישה לילדיהם - ומספרם של אילו יכלו להגיע בקלות לעשרים וחמישה אחוז מהגברים בארה"ב - הופכים לשונאי נשים, או הופכים את בתי המשפט לשעיר לעזאזל. הם נופלים לאותו כת של שנאה כמו אותן פמיניסטיות המציבות את הגברים כשעירים לעזאזל האשמים בכל הרוע שבעולם.
אמריקאים אוהבים לשאת את הדגל של אחריות אישית. איש אינו רוצה לקבל אחריות חברתית: שאנחנו, כחברה מחויבים לכבד ולהגן על כל פרט, שהתהליכים החברתיים שלנו, ומיוחד האופן שבו מתנהלים הגירושין, הם יצירה שלנו, וביטוי של עצמיותו.
במשך 250 השנים האחרונות, החברה שלנו התנתה נשים לצפות לקבל את הילדים להן ורק להן. זו אינה אשמתן, או אשמתה של מערכת המשפט או של העובדים הסוציאליים שפועלים כדי לאכוף זאת. כמו שנשים היו חייבות להיאבק כדי לזכות במקום שווה בחברה, כך גם גברים צריכים להתמודד במאבק על המסע בחזרה למשפחה מהמהפכה התעשייתית
ופורסמו באתר Where's Daddy
לא ברור באיזו מידה התמונה בישראל שונה
11% מתוך האמהות הנשואות מעניקות חשיבות לדעתו של הבעל בטיפול בבעיות עם ילדיהן. מורים ורופאים 45%, חברים וקרובים 16%
67% מהאמהות הנשואות נראו מאוימות מהרעיון של השתתפות שווה בגידול הילדים.
50% מהאמהות הגרושות אינן מעריכות את המשך המגע של האב עם הילדים. 20% מחבלות באופן אקטיבי במגע כזה.
שנתיים לאחר הגירושין, 51% מהילדים בבתים שבהם לאם יש משמורת בלעדית רואים את אביהם פעם או פעמיים בשנה, או לעולם לא.
42% מהאבות אינם טורחים לראות את ילדיהם אחרי הגירושין.
90% מהמקרים שבהם האבות מתנתקים מהילדים נגרמים כתוצאה מהפרעה לסדרי הראיה על ידי ההורה המשמורן אשר רוצה לשבור את הקשר בין האב לילדיו.
70% מהאבות חשים שהיה להם מעט מדי זמן עם ילדיהם. מעט מאוד ילדים חשים שהם מרוצים מכמות הקשר שיש להם עם אביהם לאחר הגירושין.
42% מהמבוגרים שגדלו במשפחות גרושות מדווחים שאמם ניסתה למנוע מהם לראות את אביהם, 25% עוד 40% מהאמהות מודות בכך, ו-75% מהאבות מדווחים שכך הוא המצב. מספרים אלו כפולים מהמקרים של אי עמידה בתשלומי מזונות.
40% מהאמהות המשמורניות מדווחות על שהן מפריעות לסדרי הראיה מתוך מטרה להעניש את האב.
ל-90% מהאבות הגרושים אין אפשרות לגישה
חופשית ומלאה לילדיהם.
37.9% מהאבות אין סדרי ראיה או זכויות ביקור.
אמהות מונעות קיום של ביקורים בנקמה באבות על בעיות בזמן הנישואין או לאחריהם.
43% מהילדים גרים ללא אביהם.
הנתונים למעלה מסבירים מדוע כל כך הרבה גברים אשר נמנעה מהם הגישה לילדיהם - ומספרם של אילו יכלו להגיע בקלות לעשרים וחמישה אחוז מהגברים בארה"ב - הופכים לשונאי נשים, או הופכים את בתי המשפט לשעיר לעזאזל. הם נופלים לאותו כת של שנאה כמו אותן פמיניסטיות המציבות את הגברים כשעירים לעזאזל האשמים בכל הרוע שבעולם.
אמריקאים אוהבים לשאת את הדגל של אחריות אישית. איש אינו רוצה לקבל אחריות חברתית: שאנחנו, כחברה מחויבים לכבד ולהגן על כל פרט, שהתהליכים החברתיים שלנו, ומיוחד האופן שבו מתנהלים הגירושין, הם יצירה שלנו, וביטוי של עצמיותו.
במשך 250 השנים האחרונות, החברה שלנו התנתה נשים לצפות לקבל את הילדים להן ורק להן. זו אינה אשמתן, או אשמתה של מערכת המשפט או של העובדים הסוציאליים שפועלים כדי לאכוף זאת. כמו שנשים היו חייבות להיאבק כדי לזכות במקום שווה בחברה, כך גם גברים צריכים להתמודד במאבק על המסע בחזרה למשפחה מהמהפכה התעשייתית
.jpg)
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה