עולם ומלואו, כל חיי וכל בשר, כל ציפור, חייה וחיית אדם, הן הטורף והנטרף גם, מתחברים זה אל זה באינטראקציה מינית, כדי להמשיך את הדור, לשמר את המקור ולהרחיב את השבט.

מאת: י.ל. יוסף

והנה, אנו בני האדם, מתקדמים לאיטם, ובוחרים להציג את המיניות שלנו באופנים מתעתעים ובמסרים כפולים ומכופלים. יש כאלו שיש המבינים וכאלו שאף אחד לא מבין.

ואני לא מבין על מה רבה המהומה בנוגע לחדירה! ולמה לפתע ופתאום מה שמהנה אותנו הופך לאסון? וכיצד יתכן שיש המרימים גבות בתימהון, כאשר אני כותב כי האונס היום איננו המצג הנכון!

ואפשר הגיונית להוכיח בצורה אמיתית, כי האסון לכאורה, איננו יותר מאשר סטירת-לחי לאגו, מעין עלבון אישי ופרטי. כי באמת? האם מי מכם יכול לדמיין את הסיטואציה האבסורדית שמתחילה בחיבור מיני טבעי שכולו נובע מיסוד המושג אהבהו לפתע עקב גחמת האישה זה מסתיים בתלונה על אונס? אז מה בדיוק המשמעות הנגזרת מהמילה הנוראית הזו? כיצד חיבור שנועד לענג, הופך לאונס?

והמשפט העברי קובע – אהבה או אונס תלויה בהסכמת האישה. אם כך, מה עושים כאשר האישה מסכימה ואחר כך מתחרטת על הסכמתה. כאן החוק נמצא לצד האישה שוב. בלי אומר ודברים אם האישה הסכימה תחילה ואחר כך עשתה חושבים. ואמרה לעצמה, איכס איך נכנסתי למיטה עם הגבר הזה.

וטוענת שזה היה בניגוד לרצונה. הגבר מורשע אוטומטית. והוא מורשע באונס! כאילו הוא קפץ על הגברת בחשכת ליל, קרע לה את הצורה והבגדים. ואנס אותה כמו בסרטים. אבל לאו! בסך הכול מה שהיה כאן במקרה הגרוע ביותר. זו פגיעה באגו. והמציאות היא לא סרט. המציאות שהסיטואציה מעלה שוות ערך לאונס ברוטאלי. מוכתבת לנו מהתקשורת.

וזה לא בדיחה של זקנה הצועקת או-נס

כי אם יש מי מכם, מסוגל לדמיין את המילה "אונס" בלי לחבר אותה מיד למילה אלימות קיצונית ופושעת שיקום. אם מי מכם מסוגל לגלגל על לשונו את המילה אונס בלי קונוטציות שליליות, שיעמוד!

אם מי מכם יכול לחשוב על "נאנסת" כקורבן שלא נפלה שערה משערות ראשה? האם מי מכם יכול לשער ש"קורבן-אונס" לא נפגע פיזית? האם מי מכם מסוגל לחשוב בלי כל אותן התוספות הנלוות למושג "אונס"? יש מי מכם שאיננו מסוגל לא להעלות מיד מחשבות שליליות, יש מי מכם ה מסוגל "לא לחשוב" על אלימות פיזית קשה ובוטה כאשר הוא קורא או שומע את המילה המצמררת אונס.

אם יש כזה...

שיקום!

אבל אין! אין בינינו כאלו שיכולים ומסוגלים להפריד בין המושג "אונס" מהמושג אלימות! המילים חוברות והמשמעות ברורה, כי ככה למדנו, ככה שמענו, ככה אנחנו יודעים ממה שאנו שומעים ורואים, מה שמספרים לנו בתקשורת, תקשורת שמלעיטה אותנו בדעתה הנחרצת מבלי שתהיה לנו אפשרות לענות לה. היא מספרת לנו ואנחנו מאזינים לה. היא מיידעת אותנו ואנו למדים ממנה, התקשורת למעשה מחנכת אותנו כשהיא שמה עצמה מעל הכול.

היא מוסד ההשכלה שלנו. היא בית הספר לכולנו. מה שהיא אומרת, נתפס אצלנו כאמת ללא עוררין. והסיבה לכך היא פשוטה. כל בני האדם מאמינית לידיעה הראשונה שהם שומעים או קוראים או שנאמרה להם לראשונה. ולאחר שהציפו אותנו בדעה קדומה. קשה עד בלתי אפשרי לנפץ את השקר.

ידיעה חדשה לא נתפסת אצלנו רק לכאורה

ואם נלבן את המילה "אונס" על המשמעיות הנלוות, וניקח סיטואציה די שגרתית ונפרק אותה לגורמים. נמצא כי הסיטואציה הפופולארית ביותר היא כמובן הטרניד החדש של האישה השיכורה. המגישה תלונה על אונס בשירותים של מועדון ריקודים, אחרי שהיא התפקחה מאדי האלכוהול שהיא שתתה! והתקשורת מתעקשת, היא טוענת שזה לא רק האלכוהול, הכניסו לגברת סם אונס, כי אחרת הגברת לא הייתה לגבר נותנת. ולכו ותבינו מה זה סם אונס? זה סם להד"ם.

לא היה ולא נברא סם אונס, סם המיועד לאנוס, או כזה שתפקידו לטשטש את החושים ובד בבד לגרום לבן האדם להתנהג כרגיל, ללכת, לרקוד, לדבר, להגיב, לצחוק. ולעשות הכול כרגיל. למעשה אם קיים סם אונס שכזה, הוא צריך באחת, להשבית את הבן אדם, לגרום לו לאבד את החושים, מבלי יכולת לזוז, או ללכת, סם אונס למעשה צריך להיות סם הרדמה.

ואי אפשר ללכת כאשר אנו רדומים, אלא אם כן אנחנו הופכים להיות מריונטות על חוט. וסם כזה גם השירותים החשאיים של המדינות הכי חזקות עדיין לא הצליחו לייצר.

קחו לכם - גבר ואישה, שיכורים (או לא), מסוממים או לא, מסטולים או לא. מחליטים להיכנס יחדיו לשירותים של מועדון ריקודים כדי לקיים יחסי מין, (או לעשן סמים), ולא חשובה הכוונה, מה שחשוב הינו הפעולה וההסכמה הראשונית להיות במצב אינטימי ובתנאי התייחדות.

עד כאן הצדדים הסכימו

הן הגבר וגם האישה נכנסו בכוונה תחילה למצב אינטימי המאפשר להם לעשות בצנעה קשת של דברים, כשהראשון שבהם, הינו האפשרות והתנאים לקיום יחסי מין. יש מקום, יש פרטיות, יש גבר ויש אישה, ועד כאן, אף אחד מהם לא היה הכופה וגם לא היה זה שנכפה ע"י האחר.

אף אחד לא נגרר לתא האינטימי בכוח פיזי. וההסכמה המשותפת לצעד הזה שרירה וקיימת – כאן אין ויכוח. מה עוד שלמועדון נערות ונשים לא באות לבד, כך שהן גם לא מתרצות לחפוז אחד, בלי ליידע את חברותיהן לדבר. אלא אם כן הנערה נועזת במיוחד. או מסטולה בצורה קיצונית. ויש כאלו מכאן ומכאן.

הצילו!

לדעתי האישית אין כל אפשרות להתלונן על אונס, בלי להציג התנגדות פיזית, מכאן אני קובל, כי הסיטואציה הזו, בלי הסימנים של התנגדות לכפייה בכוח, אינם יכולים לשמש לנשים כסיבה לחרטה שלאחר המעשה. כי מכאן, יש רק דרך אחת להביט על הנושא:

בלי התנגדות פיזית, ללא התנגדות כלל, בלי לומר לא! בלי להיאבק מולו, הסקס אותו הדבר אצל כולם, הבשר נחשף, הגוף אל גוף אחר נאסף, הבגדים יורדים, זה בזה נוגעים, מזיעים, זזים ומתנועעים, מחבקים חזק, מנשקים, ונוסקים אל השיא של כל הזמנים. העור שנגע בעור אחר, לא נכווה ברותחין, הגוף שגהר, האבר שחדר, אינם חרבות מלובנים, הקולות הממצמצים והחלפת הנוזלים, אינם אש וגופרית נשפכים.

ובסך הכללי הם לא שונים במהותם אצל כולם – למעשה, ההפך הגמור יוצא, כל החיבור המיני הזה נדוש ומוכר מראש. והוא משמש לנו בני האדם, אמצעי להביע אהבה, עונג ואפשרות פוטנציאלית ליצירת חיים חדשים. אין כאן שם דבר זר ומנוכר שלא בטבוע בנו ולשם כך נוצר.

אלא מאי

כאשר אישה יוצאת מהשירותים, מתפקחת ומרגישה בושה, עומדת בפניה האופציה להעניש את האיש על החוצפה, והסיבה, ממש לא חשובה. מה שחשוב לנו לדעת הוא הנקודה המהותית, היכן האישה נפגעה? היכן יש שינוי במצבה הגופני, והיכן אפשר להניח אצבע מאשימה על ההבדל בין יחסי מין טבעיים ובין אונס בכפיה.

היא אמרה לא! הוא בכל זאת המשיך!

היא אמרה לא! והוא הוריד לה את הבגדים, היא שתקה, לא צעקה, לא התנגדה, לא צרחה, לא נתנה בעיטה, לא העירה, לא מחתה, אלא פשוט "נתנה" לו את גופה. מצב נתון כזה, על פי החוקים ועל פי אמות המוסר החברתי, נחשב אונס לכל דבר!

והשאלה העולה וחוזרת על עצמה

נניח שזו הסיטואציה הנכונה! אז מה בדיוק נפגע אצל האישה? מה היה כה חמור במעשה של שתיקה בהסכמה, שמגיע לגבר הפוחז לקבל שלילת חירות – ואל תשכחו לרגע, שלילת חירותו של בן אדם הינה העונש החמור ביותר שקיים. ודהיינו למה גברים המורשעים על אונס בסיטואציות כאלו? מדוע שמים את הגבר מאחורי הסורגים?

בגלל שהוא פגע באגו של האישה?

כי אם תביטו היטב, תגלו כי גברים מושלכים לכלא, אך ורק בגלל שהאישה החליטה שהיא איננה רוצה אבל לא עשתה שום דבר או לא הראתה סימן להתנגדותה. תמצאו שרצונה של האישה מעוגן בחוק כישות עצמאית והחוק מכיר ברצונה של האישה כמושג פגיע עד כדי אימה. וכל מי שפוגע ברצון שהוא למעשה גחמה או חרטה שלאחר המעשה - דינו שלילת חירותו האישית, אשר למעשה הינו כפיית הדעה של האישה על דעתו של הגבר.

ומכך זה מהווה אונס, על כל המשתמע מהדברים. ובמילים אחרות: אם כפיית רצונו של הגבר על האישה שקול לאונס, אז ההיגיון אומר שכפיית דעתה של האישה על הגבר מהווה גם הוא אונס. כי ברצונה היא זו שמחליטה.

היה או לא היה

אז כיצד מצליחים לדעת מה הוא רצונה של האישה, אם הוא איננו בא לכדי ביטוי מילולי או מעשי? והיא לא נקטה בשום דרך להבהיר את דעתה. ומנגד - האם אף אחד מאיתנו לא עשה אף פעם מעשה הנוגד את רצונו? האם אנחנו תמיד ובכל פעם מסכימים לעשות בלי חילוקי דעות פנימיים של אולי כן ואולי לא. או רק לא ולא!

רצונה של האישה כבודה

מסקנה: רצונה של האישה עולה על כל רצון אחר, האגו של האישה, חשוב יותר מכל אגו אחר. החוק מכיר ברצונה של האישה, והחוק מפליא ומגן על הרצון החופשי הזה, בכך שהוא שולל את רצונו וחירותו של הגבר. ואין דבר חמור יותר משלילת החירות האישית. על חירותנו אנחנו נלחמים בגבולות בין העמים, ועל דגלנו אנו חורטים את המילים כבוד האדם וחירותו ולא ככה סתם.

כי בשורה התחתונה, לא הגוף של האישה הוא זה שנפגע ושום פציעה כאן לא הייתה, אין סימנים לאלימות, ולא הובעה התנגדות. אין עדים שמאשרים ואין כול הוכחה מרשיעה, פרט למילה שלו, נגד מילה שלה.היא טוענת שנאנסה, הוא טוען ליחסי מין בהסכמה!

הוא הנהנה, היא פגועה רגשית

האם על סמך הנתונים מעלה, פגיעת של האישה היא כל כך חמורה
שצריכים להרוס את החיים לגבר, על סמך מילה אחת שלה? כיצד זה שחיבור מיני מקובל אשר כשלעצמו הינו מעשה אהבה, הופך לאונס?

מה כל כך חמור בקיום יחסי מין

האם המילה לא פוערת בתוך האישה פצע? האם בכל פעם שבני אדם אומרים לבן אדם אחר לא והוא בכל זאת עושה דווקא כן, פוגע עד כדי כך שאנו שוללים את חירותו של בן האדם? האם עד כדי כך אנחנו מרגישים פגועים? האם אף פעם לא יצא לכם לומר לא ועשו לכם דווקא? האם בכול פעם שעשו לכם דווקא, ניתן לכנות את המעשה אונס. כי בכול פעם שעושים לכם דווקא, כופים עליכם את המעשה בניגוד גמור לרצון האישי שלכם.

מה בדיוק הקטע של הנשים עם המילה לא רוצה שיכולה להפוך בתוכן סדרי בראשית עד כי גן העדן"כנמשל ליחסי-מין, הופך לדידן לאסון מחריד? היכן אתם יכולים להצביע על הנקודה, שבגללה יחסי מין מהנים, הופכים לקללה? האם התקשורת אשמה בהעצמת המילה?

אדישה וקדושה

בלי אלימות, בלי הפעלת כוח, בלי סימנים שלאחר, בלי עדים, בלי להתנגד, בלי להיאבק ובלי להגן על העקרונות שלנו, אנחנו לא יכולים לטעון שנדפקנו! רק החוק והרשות המחוקקת מכירה באישה כחדלת-אישים וחלשה מכדי להביע התנגדות משמעותית, וזה שהחוק תומך בפסיביות של נשים ובאלם רוחם. הוא זה שמכשיר את הקרקע, למצבים מן הסוג. וזאת חרף האפליה המתקנת שנועדה לשים קץ לאזלת ידה של האישה. אפליה מתקנת שמטרתה להעצים את האישה כשווה בין שווים ללא הבדלים בין המינים.

בשורה התחתונה

כאשר אנחנו מביטים על המושג אונס אנחנו רואים בו כפייה על האחר! עצם המושג כפייה נותן בנו את התחושה כי הקורבן התנגד למעשה ועצם התנגדותו ומאבקו בתוקף הם אלו שהופכים אותו לקורבן. לא המעשה עצמו, שהוא מעשה רגיל וטבעי ואנו עושים אותו לשם ההנאה. עצם ההתנגדות של הקורבן היא הנותנת את המשמעות לכפיית הרצון והופכת מושג-טבעי - מעשה חוקי. לפשע נתעב. כשרצונה של האישה ודעתה כמו עדותה, גוברת על רצונו ודעתו של הגבר. באין צורך בעדים, אין האישה צריכה להוכיח מעשים, רק הגבר אשם והוא זה שמחויב להזים.

על כן, ובגלל שאין לגברים סיכוי להוכיח את חפותם, הם נלחצים ומודים נגד רצונם. וכפי שהסנגוריה הציבורית אמרה כבר כמה וכמה פעמים. גברים מורשעים על לא עוול בכפם בגלל הלחץ המופעל עליהם מצד החוקרים הלוחצים עליהם להודות במעשים, כדי שהם יוכלו להגיש עסקת טעון כחבילה תפורה על פי מידה. מבלי לטרוח ולהתעמק בתיק. ככה בצ'יק.