עניין של גברים: השינויים במאפייני מקבלי הבטחת הכנסה

ילקוט פרסומים המוסד לביטוח לאומי מנהל המחקר והתכנון

מאת: ברנדה מורגנשיין, מריים שמלצר, ירושלים ינואר 2001

דו"ח זה מתאר את השינויים בהיקף מקבלי הבטחת הכנסה בעשור האחרון. הדו"ח מתמקד בזיהוי מאפייני האוכלוסייה.

(להלן מבחר ציטוטים מהדו"ח המלא הנוגעים למשפחות חד הוריות)

קיימות שלוש רמות של קצבה:

קצבה רגילה ליחיד – בשיעור של עשרים אחוז מהשכר הממוצע במשק. קצבה בשיעור מוגדל לאלו ששהו מעל שנתיים במערכת

או למי שמלאו לו 46 שנה – בשיעור עשרים וחמישה אחוז

מהשכר הממוצע במשק.

קצבה בשיעור מיוחד למשפחות חד הוריות – 42.5 אחוז מהשכר הממוצע, להורה לילד אחד ו 52.5 אחוז להורה עם 2 ילדים.

עצם הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מקנה זכות

לשורה נוספת של הטבות והנחות:

הנחות בארנונה, אגרת טלוויזיה, תחבורה ציבורית,

שירותי בריאות, שיעור דמי ביטוח מופחתים,
עזרה בדיור, הנחות במעונות יום והטבות אחרות.

שינוי חשוב מאוד היה החוק למשפחות חד הוריות

שהתקבל בכנסת בשנת 1992 לפיו הוגדרו אלו משפחות

והוגדלה מאוד הגמלה להבטחת הכנסה.

עד אפריל 1992 הגמלה הייתה כמו ליחיד עם ילדים.

מתאריך זה והלאה השוו הגמלאות למשפחות חד הוריות

עם אלו של אלמנות עם ילדים והוגדלו בשיעור של 37 אחוזים.

כמו כן אושרו הטבות נוספות כגון קדימויות בשיכון

וזכאות למעונות יום לילדים.

בשנת 1991 קיבלו 34.370 משפחות הבטחת הכנסה,

מתוכם 28.8 אחוז חד הוריות.

בשנת 1999 קיבלו 114.170 משפחות הבטחת הכנסה,

מתוכם 36.8 משפחות חד הוריות.

שיעור הזכאות של נשים גבוהה יותר בגילאים הצעירים 20-34
כנראה בעיקר בשל המשפחות החד הוריות.

בין השנים 1991 ו 1999 עלה מספר הזכאים

לגמלה מוגדלת מ 52 אחוז ל 79 אחוז

הסיבה נעוצה בגידול משך השהייה במערכת

וכתוצאה משינוי החוק שהקנה

למשפחות חד הוריות זכאות מידית.

שיעור האימהות המקבלות גמלה בשל העילה היותן אם לילדים

בשנת 1999 נראה לכאורה נמוך לכאורה

לאור העובדה ש 40 אחוז בערך

ממקבלי הגמלה הם משפחות חד הוריות, מרביתן נשים.

אבל מתברר שלא כל המשפחות החד הוריות

נכללות בעילה של אם לילד.

כאשר בוחנים את התפלגות העילות

לפי הרכב משפחה מגלים ש 16 אחוז

מהוותיקות החד הוריות ו 37 אחוז