פירושים לחוק ההטרדה המינית

למשל, בוס הנוהג לספר בדיחות על נשים פולניות ומרוקניות למזכירותיו כדי להשרות רוח טובה על סביבתו, וכוונתו היא זו בלבד, עונה על הגדרות החוק למניעת הטרדה מינית. לא יעזור לו לאותו בוס גם הטיעון כי הוא כבר עשר שנים מספר את אותן בדיחות ואינו יודע אפילו מה צבע עיניהן של מזכירותיו. סקטור החייב לנקוט "צעדי זהירות" הוא חובבי האמנות למיניהם. הללו עלולים למצוא עצמם בבית המשפט כשהם מתגוננים מפני האשמה על הטרדה מינית בשל תמונה התלויה מעל לראשה של מזכירתם ובה מצוירת נערה של אמן מפורסם כלשהו כשרגליה המבצבצות מחצאית מיני והן מסוכלות באופן העלול לעורר דמיונות בעיני המסתכל. החוק להטרדה מינית מגדיר תמונה פורנוגראפית כ"סביבה מטרידה" וכידוע פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה. אותו בוס שקנה את "המציאה" באיזה מכירת גרז' ושכח לגמרי מקיומה כשתלה אותה במשרד, יצטרך להתייצב בבית המשפט ולגונן על עצמו מפני תדמית של אותו "אשמאי מגעיל", ואף ייתכן שיפסיד במשפטו שכן אותה תמונה עונה בהחלט על הגדרת החוק של סביבת עבודה מטרידה. אציין, כי אני מתנגדת בחריפות להטרדה מינית. כאישה אינני מעוניינת שגבר כלשהו יגע בי שלא מרצוני, ידבר אלי בשפה המעידה על כוונות מיניות, או ייצור אווירת מתח מיני סביבי. אני בעד סביבת עבודה עניינית לחלוטין והיותי בעלת ג'נדר כלשהו אינה רלוונטית כלל לעניין העסקתי וקידומי. זוהי דעתי האישית. עם זאת, נראה שהמחוקק שניסח את החוק וביקש להערכתי ליצור חברה נקייה מהטרדות מיניות, פעל גם ליצירתו של מעמד חדש: גברים מוטרדים. גברים שעל לא עוול בכפם מבלים תקופה ממושכת בחייהם בניסיון להוכיח כי הם לא "הטרידו" תוך שהם מוקעים על עמוד הקלון. עוד בטרם הורשעו הם מאבדים את שמם הטוב, את פרנסתם לעתים בגלל השעיה ובשל הצורך לצאת למאבק משפטי יקר. סביבתם מתרחקת מהם, בני משפחתם סובלים מגינוי חברתי ובעיות כלכליות. אם היה התהליך מתרחש אחרי שאותו גבר נשפט והורשע גם אז בני משפחתו של "המטריד" אינם צריכים לשאת את תוצאות מעשיו שמהם הם סובלים יותר מכולם, אבל מדוע על גבר זה "לרצות את עונשו" ו"לשלם את חובו לחברה" עוד בטרם הורשע כלל? עוד בטרם הוכח כי ביצע דבר מה! האופן שבו נוטלות התקשורת והחברה הכללית את שרביט השיפוט בידיהן ושופטות בשיטת הלינץ' הציבורי גברים החשודים בהטרדה מינית, אינו שונה בהרבה מהדרך שבה מתנהלת מערכת "בתי דין שדה" של הרשות הפלשתינית בה המשפט נערך בזריזות משום שלמעשה החשוד כבר "מת" ורק צריך לערוך הצגה פורמאלית של הליך משפטי. ניסוחו של החוק הותיר ערפיליות ופירוש הדבר כי כשאדם מגיע אל בית המשפט בעקבות הגשת כתב אישום ומתייצב מול מצב שבו "המילה שלה מול המילה שלו", פעמים רבות מעדיף בית המשפט את גרסת המתלוננת על פני זו של החשוד ללא שום בסיס חוץ מ"תחושת בטן". נראה לי כי לנוכח ריבוי המקרים של תלונות על הטרדה מינית יש לברר האם החברה שלנו הפכה באמת ל"מוכת מין" שבה מוטל על כל אם יהודיה להרחיק את בנותיה הרחק, הרחק מכל גבר בהיותו "מטריד" סדרתי "BUILT IN", או שמא עם ניסוחו הרשלני והמגמתי של החוק נפתחה אפשרות גם "להטריד גברים" באמצעות כלי משפטי לא משוכלל המאפשר חוסר הגינות משפטית וגם חוסר צדק. עו"ד אלון לוין, ועו"ד הילית ינאי מההסתדרות הכללית החדשה, כתבו בזמנו
חוות דעת שפורסמה באתר YNET ובה העלו הסתייגויות על החוק। הם כתבו: "אנו סבורים, כי ההטרדה, כהגדרתה בחוק, בגווניה הפחות קיצוניים, הינה רחבה מדי ויש לצמצמה ולהעמידה במבחן איכותי। כך יש לתת פרשנות מצמצת למושגים "הצעה בעלת אופי מיני" ו"התייחסות המתמקדת במיניות" ולקבוע, כי רק הטרדה העולה כדי פגיעה בעקרונות החוקתיים (למשל: כבוד וחירות האדם, הזכות לפרטיות ושוויון בין המינים) האמורים לעיל תהא אסורה על-פי החוק, וזאת על מנת שהחוק יהיה בגדר "גזירה ।שהציבור יכול לעמוד בה"। הם מדגימים את כוונתם בפירוט התנהגויות אותן מפרש החוק כחלק מהטרדה מינית। "במקרה הקלאסי מכוונת ההטרדה להשיג טובת הנאה מינית. אפשר, שמטרת ההטרדה תהא להקניט עובד על מנת, למשל, שיימאס במקום העבודה ויפרוש ממנו. ההטרדה יכולה להיות אישית ויכולה להיות סביבתית, היינו כזו שאינה מכוונת כלפי אדם מסוים אלא מתבטאת ביצירת אווירה עוינת המפריעה לתפקוד התקין במקום העבודה. תליית תמונות .פורנוגראפיות במקום העבודה היא דוגמא לכך". אני סבורה שהגיעה העת שמשפטנים ועורכי דין ישמיעו את קולם באשר לניסוחו של החוק והציבור ידרוש כי התקשורת תפסיק "לרקוד על דמם" של חשודים בדרכה להשגת הרייטינג הדרוש לה כחמצן. יש צורך היום ליצור תנועה הדורשת כי כפי שזכותן של נשים לסביבת עבודה לא מטרידה ומאיימת כך זכותם של גברים לא להיות קורבנות של הטרדה ואיום. לסיום אחזור לאותו זוג שנותר עם בשורת הבעל לאשתו באותו בוקר גורלי פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו כיצד היה מגיב בן-זוגי במצבי משבר? האם היה ניצב לצידי ותומך בי בשעת צרה? עד כמה איתנה הזוגיות שלנו? האם באמת הוא בן-זוגי. לדידי הייתה זו שעת כושר נדירה באיכותה להושיט יד אמיתית לבן- זוגי, לתמוך, להוכיח נאמנות ואהבה. כן, כך ללא תנאי. גם בשעה שחפותו של בעלי עוד לא יצאה לאור ונקווה שהיא תצא לאור הרי שאנו בחרנו להותיר את המאבק מחוץ לדלתות הבית ולפסוע בנתיב המאמץ להפוך את חיינו לרעים (ידידים) אהובים.

@כול הזכויות שמורות למחברת האנונימית.