כואב להביט ביופי

כל עוד החוקים של המדינה לא ישונו ויתייחסו בשוויון הן לגברים וגם לנשים. שום דבר לא יזוז. אין הגיון בחוק שמתיר לאישה לשכב עם קטינים. לא מכיר באישה כמסוגלת לבצע אונס

מאת: י.ל. יוסף

הגברים לא מסוגלים לעמוד מול יופי נשי ולהישאר אדישים. אפשר לדמות זאת בהפיכת יוצרות לאישה שאיננה מסוגלת לעמוד מול מראה דמותו ועוצמתו הפיזית של הגבר. בשני המקרים אלו ההלומים מהמראה הנגלה מולם. יכולים לקבל פיק ברכיים. אצל הגבר זה נחשב לאהבה או כפי שבאג'נדה אומרים, רצון לכבוש. לחילופין אצל הנשים זה מתבטא בפחד ומורא שגורם להן לאהוב, או להעריץ ודווקא כן מהמילה עריצות ועובדה קיימת היא שכאשר אישה אוהבת, היא מתנהגת בשתלטנות ובקנאה בדיוק כפי שנוהגים לומר על הזכר.

מכך מסתבר, שאלו הם פשוט הכלים בהם מצוידים הגברים והנשים כדי להתמודד זה מול כוחו של האחר. לגברים ניתן הכוח הפיזי לשכנע מתוך הצגה ויזואלית של עוצמת כוחם. ולנשים יש את הכוח להציג את יופיין. בשני המקרים הסממנים החיצוניים הם אלו שמשחקים את התפקיד הראשי במערכה הבלתי נגמרת של יחסים בין המינים.

ואפרופו כוח אשר גורם לחייל ורעדה, או לפחד! מחקרים אחרונים מעידים במפורש על הסממן "פחד" כמעורר רגשות של אהבה. אי לכך הם מסבירים, צעירים נוהגים לצפות לדוגמא בסרטי אימה. כוון שהסיטואציה המפחידה מעוררת בנו בני האדם תהליך כימי שבעקבותיו קל לפתח במהירות רגשות של אהבה בין בני זוג.

אבל, כפי שידוע לכל בר דעת, הגלגל הסתובב לו, כוחו הפיזי של הגבר הפך בן לילה לאלימות פושעת, והדמות הזכרית מצטיירת כמחבל ותרתי משמע! במגוון רחב של תחומים, החל מהטרדה מינית, אלימות מילולית, ואפילו אין הגבר יכול להשמיע איומים, מאחר והם נתפסים מיד כברי מימוש. וכאן מעניין הדבר: נניח שהגבר איים לרצוח, נניח. כלפי הרשויות, האיום שלו מסוכן עד כדי כך, שיש חובה להרחיק אותו מהקורבן. דהיינו המילים שיצאו מפיו חצובות בסלע. הם הוכחה נחרצת למימוש. רק מאידך, אם מילה של גבר היא כול כך חזקה. אז מדוע מערכת אכיפת החוק איננה לוקחת את המילים של הגבר כאשר הוא נאשם בהטרדה של אישה. כאן, דווקא אין מאמינים לגבר שמדבר. יען יש לנו כאן אפליה טיפוסית.

ונחזור לעוצמתה של האישה שהחלה להתגלות מכול פיסת בד שנשרה מלבושה, עד כי היא מהלכת היום חשופה יותר מאשר במערומיה. וזה בעיני רשויות החוק לא נחשב להטרדה של הגבר, זה גם לא נחשב כאיום, ועירום חלקי הינו מעין איום או יותר נכון יהיה לומר, לא איום, אלא הכרזה, כפי שהגבר שואג מילים בקול בס מרעיד סיפים כשההד המשתמע מבת הקול המתגלגלת נחשב לאיום. כך האישה צועקת בלבושה הפרובוקטיבי, בדיוק כמו הגבר. הוא נשמע למרחקים ואותה רואים ממרחקים. ההבדל איננו הבדל. הגבר מכריז על גבריותו בכוחו ושאגתו והאישה מוכיחה את כוחה בחשיפת גופה לעיני כולם.

בכלל, גם נשים וגם גברים ואפילו המגדר השלישי, בעצם כל בני האדם באשר הם, אוהבים להביט ביופי, יופי הוא סימטריה מושלמת, וככול שהיופי הוא סימטרי יותר, ככה אנחנו יותר אוהבים. לכן, בתחרות הזו של הערצת היופי, אנחנו הגברים הפסדנו. לנו יש אבר אחד אי זוגי הבולט בנו ושובר את הסימטריה. מכך, הערצת הנשים גוברת ככול שאנחנו רואים אותו מתגלם בזאת המושלמת מבחינה סימטרית.

ואגב, שוב מחקרים מוכיחים שאנו בני האדם לא מעוניינים בסימטריה מושלמת כאשר אנו מחפשים את בני הזוג שלנו, אנו דווקא מעדיפים שלמושא תשוקתנו יהיה פגם בסימטריה שלו. ופגם הזה עושה לנו את זה!

לסיכום: כל עוד החוקים של המדינה לא ישונו ויתייחסו בשוויון הן לגברים וגם לנשים. שום דבר לא יזוז. אין הגיון בחוק שמתיר לאישה לשכב עם קטינים. לא מכיר באישה כמסוגלת לבצע אונס, מתעלם מסגנון לבושה הנועז כאילו זה לא הטרדה מינית ויזואלית. ועוד כהנה וכהנה.

אבל זה הבסיס, אין נשים יכולות לקבל זכויות ייתר מגברים, אין הן יכולות לאיים על הגברים במופע חשפנות ציבורי. כי כפי שלבוש של אישה, גם זה הנועז ביותר, איננו מכריז על רצונה לסקס, כך כשגבר שואג ופולט מילים, אין הם מעידות על כוונת ביצוע. ועל זה צריך להילחם. כי אמרנו שוויון זכויות ללא אפליה מינית. אז כיצד החוק מפלה את הגברים? ואנו עוד נדבר על חזקת הילדים!