שקוע בשרעפים כשהמים זורמים על גופי הערום שפשפתי את גבי כנגד ברז המקלחת הבולט שמאחורי וראומה צחקקה, הפניתי אליה את חיוך ה"מ'כפתלך" שלי, היא נעלבה, הסתובבה והחלה מקשקשת עם שאר חבורת הילדים שהתקלחו איתנו.
עזבתי אותם משתובבים במלתחות, לבשתי במהירות את בגדי הערב שקיבלתי, מכנס קצר ורחב בצבע אדמה שנצמד למתני וירכי בגומי וחולצת טריקו בחום בהיר. ירדתי לחצר ועליתי על האופניים שהיו שעונות על הקיר מול בית הספר. מפאת גודלם נאלצתי לדווש את דרכי כשאני רכון מתחת לרמה, אבל גם כך אהבתי מאוד לרכב על אופניים והחבורות בברכי העידו על כך.
התחלתי לנסוע לכוון המחנה הצבאי שנמצא בפאתי הקיבוץ
הוא חיכה לי על הכביש המוביל למחנה כשעל כתפו רובה העוזי, התקרבתי אליו, פניו קרנו ולבי התרונן. שמחתי שמשהוא מתעניין בי אישית, קסם לי הרעיון שאני אלמד היום לירות בעוזי כפי שהוא הבטיח לי. בשבוע האחרון בזמן המשמרת שלו בצריף הירוק, הוא לימד אותי כיצד מפרקים ומרכיבים את התת-מקלע. זה מצא חן בעיני, מה גם שקלטתי את הפרינציפ בדקות ספורות. וכבר בפעם השנייה לניסיונותיי הצלחתי לפרק ולהרכיב את כל המכלול במהירות מבלי לטעות.
עצרתי לידו והוא אחז באופניים הגדולות בקלילות ועלה עליהם, ביד אחת הוא תפס במתני הרים והושיב אותי על הרמה, פניו מחויכות אלי. ריח ה"אולד ספייס" שלו נישא באפי.
והיה לי נעים וחמים.
כך כשאני יושב על הרמה הוא הוביל את האופניים לכוון בית האריזה, תוך שהוא מספר לי על מציאת מקום שקט שבו הוא יוכל ללמד אותי לירות בעוזי מבלי שאף אחד יראה או ישמע.
הוא הוביל את האופניים אל פרדס האפרסקים. ושם, בתוך קרחת-יער שלבלבה בדשא ירקרק ועבות, הוא פרש שמיכה צבאית, הוריד את העוזי, הניח אותו לרגליו, התיישב והוציא מהתיק בקבוק יין אדום לקידוש, טפח על השמיכה לידו ואמר לי
"בוא שב כאן". מיד ואפילו בשמחה נצמדתי אליו, התיישבתי בישיבה מזרחית ועיני הקורנות הביטו בו בשקיקה למוצא פיו.
הוא נתן לי לפרק ולהרכיב את הנשק, ליטף את שערי,
החמיא שאני "אלוף" ו"כל הכבוד לך על המהירות"...
הניף את בקבוק היין ושתה בלגימות ארוכות ומהירות.
והציע גם לי,
תחילה סירבתי סתם, כי לא בא-לי, אבל כאשר האיץ בי:
"תשתה כמוני ואז נראה אם אתה יכול לפרק ולהרכיב".
לא עמדתי באתגר.
ושתיתי...
לגמתי יין ופרקתי את העוזי,
גמעתי יין והרכבתי חזרה את הקנה למקומו.
טעמתי עוד יין... ועוד יין...
והוא... פיו לא שותק לרגע מלהג הסבר,
הוציא את מחסנית הכדורים...
ואני...
בלעתי יין... ראשי נעשה סחרחר עיני כבו...
וקולו נשמע כהד הולך ומתרחק...
אלו שיש.. להם קצה אדום, הם כדורים נ..ו..ת..ב..י..ם...
"אתה ער?"... רעם קולו מעלי, לא עניתי, לא היה לי כוח לזוז, שכבתי כמו אבן, הראש שלי על השמיכה הצבאית, עיני עצומות, וידיו מלטפות לי את הפנים, "א-ת-ה י-פ-ה" צעק קולו ממרחקים מזמזם כדבור ונוחת עלי,
שפתיו נצמדו אל תנוך האוזן, החליקו לכוון הפה, לשון השתרבבה בי מלקקת-ממלמלת... "וואו, איזה ריח טוב יש לך...".
"אמממ... נעימממ.."
הידיים שלו, לא חדלו מפעילות,
הן היו על גופי,
מלטפות,
ממששות, חודרות, מעסות.
ואני רציתי לקום,
התרוממתי... ונפלתי.
הוא היה מאחורי, מרוח כולו עלי,
מוריד לי את המכנס הקצר, מסיר את התחתון, דוחף את הראש למטה,
נובר בלשונו בינות פלחי הישבן...ליקוקים ארוכים ופה פעור שהגיר כמות עצומה של נוזלים.
כל אותו זמן אני מרגיש את מה שהוא עושה לי
אבל לא היה לי כוח להניע שריר... אפסות חדלון מטושטש,
העיניים נעצמות לי, צללים כהים עוטפים אותי, אני מנסה לישון, לברוח,
להעלם בחשכת החלום...
ועדיין מרגיש אותו סביבי-מעלי נוגע-בודק-חוקר-נובר....
אני פוקח בכוח את העפעפיים... והם נופלים כתריסי עופרת...
הרגשה מוזרה מדגדגת בי, מעורבת עם קצת נעים... הופכת למגעיל,
מועקה של אי נוחות חדרה בי, הזזתי את הגוף כדי לרמוז די... ומספיק,
הוא הבין אחרת, פיו המלקק בין רגלי פלט נשנק מלמול של...
"אהה... זה אוממם לך, זה טוב מההה...!"
רציתי להגיד לו שיפסיק, כי לא טוב לי.
אני לא אוהב שעושים לי ככה,
אבל המילים התערבלו לי בפה...
כל מה שהצלחתי לומר היה בליל של הברות חסרות משמעות.
הנעתי את שפתי אבל הלשון כאילו התנפחה לה תפסה את מלא חלל הפה... והקול לא יוצא.
הפסקתי לזוז
מאחורי הרגשתי את ראשו מתקרב נצמד לפנים שלי,
לוחש לי באוזן ש"הכול בסדר מתוק",
ש"אין לי מה לדאוג"...
ש"הוא אוהב אותי" ו"לא יעשה לי רע",
שכל מה שהוא עושה לי "זה רק טוב..."
ו"תכף ומיד אני ארגיש נעים..." ו"שאני מקסים..."
אצבעות ירדו לטייל בפתח האחורי שלי מנסות להיכנס,
אוספות שאריות רוק ששפתיו השאירו מסביב,
פיו הזדחל במורד הגב בלקיקה מתמרחת שהגיעה עד תחת
ונעצרה בול בחור...
הרגשתי את הלשון מנסה לחדור,
מלחלחת ומרטיבה...
אחריה הגיע אצבע... נכנסת... יוצאת...
לשון... אצבע... לשון עם רוק...
שני אצבעות מנסות...
שוב לשון...
ואני... רוצה רק לישון...
*
כמו שק תפוחי אדמה, אני שוכב, לא יכול להגיב,
מרגיש איך הוא משחק באצבע בפנים... עמוק בפנים,
מלקק...
יורק פעם,
יורק פעם שנייה...
ומוביל את _מה שלא ידעתי_ דוחף אותו בי... *לתוכי???*
ניסיון ראשון להכניס...
לא יכולתי שלא להגיב, *זה כאב לי... נורא!*
התאמצתי, ניסיתי להתהפך הצידה, לזוז, להתחמק...
הוא אחז בי, ידו מעלי לוחצת כופה עלי להישאר עם הפנים מטה בתנוחת ראש קבור. אני שואף חצי חנוק ניחוח שמיכה צבאית בטעם נפטלין מעורב בריח עשב מעוך.
והוא זיין אותי בתחת,
מכניס בקושי...מוציא...
דוחף חזק...
יורק כדי להרטיב, שוב מנסה לדחוף...
מוציא...
מלטף ביד, מכניס אצבע...
יורק...
דוחף... *בכוח...*
ואני שכוב, פני כלפי מטה, גופו הכבד מעלי,
אוצר כוחותיי, סוגר שרירי חזק... גורם לזין שלו להתפלק מהחור בכל פעם מחדש.... הוא מנסה להכניס... לשנייה מצליח...
אני לוחץ והופ... הוא קופץ.
התלהבותו רק גוברת מרקיעה שחקים,
האנחות שהוא משמיע דומות לנחרת חזיר בר שחוט, המאמץ שלו להכניס לתוכי את הזין גורם לפניו להשפריץ ים של זיעה מצחינה מטפטפת, זולגת, נקוות בשלולית בין אפי ופי התקועים בגועל מליחות מסריחה מעורבת בריח "אולד ספייס".
וכשאני חנוק למחצה, ישבני מופקר כבר לא שלי.
נפלה עלי התרדמה בפעם השנייה.
XXX
התעוררתי לבוש, ראשי על ברכיו.
פקחתי עיניים צופות ליד מתרוממת מגישה לשפתיו בקבוק יין נוסף.
הוא הרגיש שאני ער ופניו התעוותו בחיוך,
ידו לטפה את פני. ואני רציתי לקום אבל מחול שדים שחור שהסתחרר לי בראש שם קץ למאמצי.
באותו ערב הוא זיין אותי עוד פעמיים,
הפעם...
לא הפעלתי שרירים, לא ניסיתי לחסום אותו. וצדקתי,
אפשר לומר שהוא זיין בהרף... איך שהוא נכנס...
רק זז... מיד גמר...
והסיוט עבר.
כשהלילה ירד, וקולות הצרצרים ניסרו את צל עצי הפרדס,
כבר למדתי איך לברוח ברוחי בעודו אותי אונס.
כך נהגתי במשך שלושת החודשים הבאים.
עד שיום אחד הוא נעלם.
אף פעם לא התעניינתי לאן.
---
(קיבוץ שדה בוקר 1967)
עזבתי אותם משתובבים במלתחות, לבשתי במהירות את בגדי הערב שקיבלתי, מכנס קצר ורחב בצבע אדמה שנצמד למתני וירכי בגומי וחולצת טריקו בחום בהיר. ירדתי לחצר ועליתי על האופניים שהיו שעונות על הקיר מול בית הספר. מפאת גודלם נאלצתי לדווש את דרכי כשאני רכון מתחת לרמה, אבל גם כך אהבתי מאוד לרכב על אופניים והחבורות בברכי העידו על כך.
התחלתי לנסוע לכוון המחנה הצבאי שנמצא בפאתי הקיבוץ
הוא חיכה לי על הכביש המוביל למחנה כשעל כתפו רובה העוזי, התקרבתי אליו, פניו קרנו ולבי התרונן. שמחתי שמשהוא מתעניין בי אישית, קסם לי הרעיון שאני אלמד היום לירות בעוזי כפי שהוא הבטיח לי. בשבוע האחרון בזמן המשמרת שלו בצריף הירוק, הוא לימד אותי כיצד מפרקים ומרכיבים את התת-מקלע. זה מצא חן בעיני, מה גם שקלטתי את הפרינציפ בדקות ספורות. וכבר בפעם השנייה לניסיונותיי הצלחתי לפרק ולהרכיב את כל המכלול במהירות מבלי לטעות.
עצרתי לידו והוא אחז באופניים הגדולות בקלילות ועלה עליהם, ביד אחת הוא תפס במתני הרים והושיב אותי על הרמה, פניו מחויכות אלי. ריח ה"אולד ספייס" שלו נישא באפי.
והיה לי נעים וחמים.
כך כשאני יושב על הרמה הוא הוביל את האופניים לכוון בית האריזה, תוך שהוא מספר לי על מציאת מקום שקט שבו הוא יוכל ללמד אותי לירות בעוזי מבלי שאף אחד יראה או ישמע.
הוא הוביל את האופניים אל פרדס האפרסקים. ושם, בתוך קרחת-יער שלבלבה בדשא ירקרק ועבות, הוא פרש שמיכה צבאית, הוריד את העוזי, הניח אותו לרגליו, התיישב והוציא מהתיק בקבוק יין אדום לקידוש, טפח על השמיכה לידו ואמר לי
"בוא שב כאן". מיד ואפילו בשמחה נצמדתי אליו, התיישבתי בישיבה מזרחית ועיני הקורנות הביטו בו בשקיקה למוצא פיו.
הוא נתן לי לפרק ולהרכיב את הנשק, ליטף את שערי,
החמיא שאני "אלוף" ו"כל הכבוד לך על המהירות"...
הניף את בקבוק היין ושתה בלגימות ארוכות ומהירות.
והציע גם לי,
תחילה סירבתי סתם, כי לא בא-לי, אבל כאשר האיץ בי:
"תשתה כמוני ואז נראה אם אתה יכול לפרק ולהרכיב".
לא עמדתי באתגר.
ושתיתי...
לגמתי יין ופרקתי את העוזי,
גמעתי יין והרכבתי חזרה את הקנה למקומו.
טעמתי עוד יין... ועוד יין...
והוא... פיו לא שותק לרגע מלהג הסבר,
הוציא את מחסנית הכדורים...
ואני...
בלעתי יין... ראשי נעשה סחרחר עיני כבו...
וקולו נשמע כהד הולך ומתרחק...
אלו שיש.. להם קצה אדום, הם כדורים נ..ו..ת..ב..י..ם...
"אתה ער?"... רעם קולו מעלי, לא עניתי, לא היה לי כוח לזוז, שכבתי כמו אבן, הראש שלי על השמיכה הצבאית, עיני עצומות, וידיו מלטפות לי את הפנים, "א-ת-ה י-פ-ה" צעק קולו ממרחקים מזמזם כדבור ונוחת עלי,
שפתיו נצמדו אל תנוך האוזן, החליקו לכוון הפה, לשון השתרבבה בי מלקקת-ממלמלת... "וואו, איזה ריח טוב יש לך...".
"אמממ... נעימממ.."
הידיים שלו, לא חדלו מפעילות,
הן היו על גופי,
מלטפות,
ממששות, חודרות, מעסות.
ואני רציתי לקום,
התרוממתי... ונפלתי.
הוא היה מאחורי, מרוח כולו עלי,
מוריד לי את המכנס הקצר, מסיר את התחתון, דוחף את הראש למטה,
נובר בלשונו בינות פלחי הישבן...ליקוקים ארוכים ופה פעור שהגיר כמות עצומה של נוזלים.
כל אותו זמן אני מרגיש את מה שהוא עושה לי
אבל לא היה לי כוח להניע שריר... אפסות חדלון מטושטש,
העיניים נעצמות לי, צללים כהים עוטפים אותי, אני מנסה לישון, לברוח,
להעלם בחשכת החלום...
ועדיין מרגיש אותו סביבי-מעלי נוגע-בודק-חוקר-נובר....
אני פוקח בכוח את העפעפיים... והם נופלים כתריסי עופרת...
הרגשה מוזרה מדגדגת בי, מעורבת עם קצת נעים... הופכת למגעיל,
מועקה של אי נוחות חדרה בי, הזזתי את הגוף כדי לרמוז די... ומספיק,
הוא הבין אחרת, פיו המלקק בין רגלי פלט נשנק מלמול של...
"אהה... זה אוממם לך, זה טוב מההה...!"
רציתי להגיד לו שיפסיק, כי לא טוב לי.
אני לא אוהב שעושים לי ככה,
אבל המילים התערבלו לי בפה...
כל מה שהצלחתי לומר היה בליל של הברות חסרות משמעות.
הנעתי את שפתי אבל הלשון כאילו התנפחה לה תפסה את מלא חלל הפה... והקול לא יוצא.
הפסקתי לזוז
מאחורי הרגשתי את ראשו מתקרב נצמד לפנים שלי,
לוחש לי באוזן ש"הכול בסדר מתוק",
ש"אין לי מה לדאוג"...
ש"הוא אוהב אותי" ו"לא יעשה לי רע",
שכל מה שהוא עושה לי "זה רק טוב..."
ו"תכף ומיד אני ארגיש נעים..." ו"שאני מקסים..."
אצבעות ירדו לטייל בפתח האחורי שלי מנסות להיכנס,
אוספות שאריות רוק ששפתיו השאירו מסביב,
פיו הזדחל במורד הגב בלקיקה מתמרחת שהגיעה עד תחת
ונעצרה בול בחור...
הרגשתי את הלשון מנסה לחדור,
מלחלחת ומרטיבה...
אחריה הגיע אצבע... נכנסת... יוצאת...
לשון... אצבע... לשון עם רוק...
שני אצבעות מנסות...
שוב לשון...
ואני... רוצה רק לישון...
*
כמו שק תפוחי אדמה, אני שוכב, לא יכול להגיב,
מרגיש איך הוא משחק באצבע בפנים... עמוק בפנים,
מלקק...
יורק פעם,
יורק פעם שנייה...
ומוביל את _מה שלא ידעתי_ דוחף אותו בי... *לתוכי???*
ניסיון ראשון להכניס...
לא יכולתי שלא להגיב, *זה כאב לי... נורא!*
התאמצתי, ניסיתי להתהפך הצידה, לזוז, להתחמק...
הוא אחז בי, ידו מעלי לוחצת כופה עלי להישאר עם הפנים מטה בתנוחת ראש קבור. אני שואף חצי חנוק ניחוח שמיכה צבאית בטעם נפטלין מעורב בריח עשב מעוך.
והוא זיין אותי בתחת,
מכניס בקושי...מוציא...
דוחף חזק...
יורק כדי להרטיב, שוב מנסה לדחוף...
מוציא...
מלטף ביד, מכניס אצבע...
יורק...
דוחף... *בכוח...*
ואני שכוב, פני כלפי מטה, גופו הכבד מעלי,
אוצר כוחותיי, סוגר שרירי חזק... גורם לזין שלו להתפלק מהחור בכל פעם מחדש.... הוא מנסה להכניס... לשנייה מצליח...
אני לוחץ והופ... הוא קופץ.
התלהבותו רק גוברת מרקיעה שחקים,
האנחות שהוא משמיע דומות לנחרת חזיר בר שחוט, המאמץ שלו להכניס לתוכי את הזין גורם לפניו להשפריץ ים של זיעה מצחינה מטפטפת, זולגת, נקוות בשלולית בין אפי ופי התקועים בגועל מליחות מסריחה מעורבת בריח "אולד ספייס".
וכשאני חנוק למחצה, ישבני מופקר כבר לא שלי.
נפלה עלי התרדמה בפעם השנייה.
XXX
התעוררתי לבוש, ראשי על ברכיו.
פקחתי עיניים צופות ליד מתרוממת מגישה לשפתיו בקבוק יין נוסף.
הוא הרגיש שאני ער ופניו התעוותו בחיוך,
ידו לטפה את פני. ואני רציתי לקום אבל מחול שדים שחור שהסתחרר לי בראש שם קץ למאמצי.
באותו ערב הוא זיין אותי עוד פעמיים,
הפעם...
לא הפעלתי שרירים, לא ניסיתי לחסום אותו. וצדקתי,
אפשר לומר שהוא זיין בהרף... איך שהוא נכנס...
רק זז... מיד גמר...
והסיוט עבר.
כשהלילה ירד, וקולות הצרצרים ניסרו את צל עצי הפרדס,
כבר למדתי איך לברוח ברוחי בעודו אותי אונס.
כך נהגתי במשך שלושת החודשים הבאים.
עד שיום אחד הוא נעלם.
אף פעם לא התעניינתי לאן.
---
(קיבוץ שדה בוקר 1967)
.jpg)
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה