בית שטראוס

פחדתי לחזור לשטראוס, השעה הייתה כבר אחת בצהרים, הלימודים הסתיימו זה מכבר। ואני עדיין פוסע לאיטי סופר את מרצפות הרחוב। וגם חוזר על צעדי כדי לבדוק אם לא טעיתי בספירה।

בתיק המונח על גבי היה היומן המרשיע ובו הערה מן המורה "למשפחת שטראוס שלום, הילד התנהג היום בצורה מחפירה, אבקשכם לשוחח עימו מידית"।

זו הייתה ההערה הרביעית שקיבלתי ואני רק 5 ימים בבית הספר הזה.
כיתה ג' 2 בית ספר ממלכתי א' רמתיים.

פחדתי להגיע, כי ידעתי שמצפה לי שיחה ארוכה עם גב' שטראוס. שיחה נוקבת שבעקבותיה כנראה אקבל עונש חמור, הוזהרתי כבר שעלי להתנהג יפה.

המשכתי לצעוד, לאט, לאט. אבל גם הצעדים הקטנים ביותר שלי, הובילו אותי אל פתח הדלת. פסעתי פנימה. בפינת האוכל ישבו אראלה, אורי, ורונית. הם היו מסובים אל שולחן האוכל. המחברות והספרים שלהם היו פתוחים. יהודית המדריכה ישבה בפינת השולחן וראשה שקוע במחברת של רונית. יהודית הייתה העוזרת שלנו להכנת השיעורים. ולנו היה חוק. מגיעים לבית, אוכלים ארוחת צהרים ומיד מכינים את השיעורים. אין שינוי, הכול מדויק הכול מתוכנן.

גב' שטראוס עדיין לא הייתה נוכחת, היא בדרכה אל הבית מן חנות הצעצועים שהיא מנהלת עם בעלה. גב' שטראוס היא ניצולת שואה חשוכת ילדים, לאחר גיל העמידה.

ובגלל ביתה הגדול ורחב הידיים וסיבות השמורות עמה היא יכולה להרשות לעצמה להיות אומנת קבועה לחמישה או שישה ילדים חסרי בית כמוני.

הבית היה בנוי על שטח אדמה גדול. סביבו הייתה גינה רחבה שבה נטועים עצים גדולים עבותים. גבו של הבית היה צמוד לפרדס הדרים ענק, אנחנו הילדים היינו מכנים את הפרדס היער. ולהיכנס לתוכו היינו הולכים רק כקבוצה.

חמקתי חרישית פנימה תוך שאני משפיל את ראשי כדי לא לפגוש במבטה של יהודית, ניגשתי אל המטבח ומזגתי לעצמי מן התבשיל שהיה בקדרה. אכלתי לשובעה.

ובשקט, בשקט התיישבתי גם אני בשולחן כדי להכין את השיעורים. יהודית הניחה את עיניה עלי ואמרה לי, "שלום, תראה לי בבקשה את היומן שלך". באי נחת גחנתי הצידה והוצאתי את היומן המקולל מן התיק והגשתי אותו. יהודית פתחה את היומן במקום המיועד. ברפרוף קצר של עיניה הוא קראה את שכתוב ושפתיה נמתחו לפס דק. "טוב, היא פסקה. גב' שטראוס תטפל בך, בינתיים תוציא את מחברת החשבון אני רואה שיש לך שיעורים. ותתחיל לעשות אותם". שמחתי על הארכה שניתנה לי, ובמרץ הוצאתי את מחברת החשבון והתחלתי לפתור את התרגילים.