שלשום בלילה התחיל הגשם הראשון, השמים התקדרו ברקים הבזיקו ורעמים התנפצו בחלל האוויר והגשם הראשון החל לרדת, האדמה המאובקת והסדוקה מחומו של הקיץ החלה לבלוע בשקיקה את טיפות המים שניתכו ממעל. היורה הגיע. בדיוק בזמן. והראה לנו שיש אמת בסיפורים כי הגשם הראשון מתחיל תמיד לאחר חג הסוכות. תחילה הוא ירד בעדינות כמו בכל שנה אוסף עמו את אבק הדרכים שהיה עומד תלוי בחלל אוויר סוף הקיץ, מנחית אותו בעדנה על גבי המכוניות החונות בצדי הדרכים, מסמן אותם בסימונו הידוע לשמצה, אבק לכוד בין טיפות הגשם, דקיק ובלתי נראה, נמרח כאצבעות רגלי חתולים המטיילים בבוץ על שמשות חלונות וצובע אותם בגוון אפרפר.
אחר כך הפך המטר לעז ובהמשך התגבר עוד יותר והיה נדמה כי נפתחו ארובות השמים וכל תכולתם עומדת להישפך עלינו. האדמה החמה שהרוותה עד תום את צימאונה הרגעי, לא עמדה בפרץ, סכרה פיה ונכנעה לשיטפון, תוך שהיא פולטת באי רצון את עודף המים שהתנקז בנחלים גועשים, ארוכים ושוצפים שהתגלגלו ברחובות השכונה בחיפושם העקר אחר פתחי הניקוז.
במבט מן הצד התקבל הרושם כי שטף המים לא נעצר כדי לברר כהלכה אם פתחי הניקוז עובדים כראוי. ואולי, כוון שידע מכוח זיכרון קדום שמעולם לפני כן הם לא פעלו כהלכה. הוא חלף על פניהם בדהירה פראית אוסף עמו מכל הבא ליד. עלים, בקבוקים ושברי גרוטאות התגלגלו להם על גלי המים כאילו היו ספינות בלב ים וסערה פקדתם. וזרמים סוררים שפרשו מהגל המנחה החלו לוטשים עיניהם אל הרחובות הסמוכים, חלקם אפילו הגיע אל פתחי הבתים כשהם מדפקים על דלתות ומנסים בפרצם להידחק אל תוך הבתים, שם הם חשבו אולי כי ימצא מזור לסערת רוחם. וכי יכבשו להם סוף, סוף נחלה כלבבם ויהפכוה לבריכה שוקקת. אבל הבתים היו אטומים ומסוגרים וזרם המים הסתחרר כנד סביב עצמו ובקצפו פנה אל חצרות הבתים הסמוכים בתקווה כי שם יוכל לממש את תאוותו להקמת "מרינה" שוקקת בלב השכונה.
כצופה אל כל הכאוס הזה מאחורי הזגוגיות במרפסת הבית של אחותי וכנושא חוסר סדר פנימי בתוכי הדלקתי סיגריה באש מבדל הסיגריה הקודמת והרגשתי מוגן זמנית הן מפני הסערה המשתוללת בחוץ וגם מזו המתחוללת בקרבי.
ומולי, על השולחן לפני באפלולית המרפסת לאור נרות נפתחו כל הקלפים. היו אלה קלפי הטרו העתיקים והיפים שאחותי נוהגת להשתמש כדי לנבא את העתיד להגיע. ותמיד כאשר אני מגיע עם פנים של "תשעה באב" היא מושיבה אותי מולה. מדליקה קטורת מפלבלת בעיניה השחורות כליל. ושואלת בעצתם של הידוענים.
מצריה היא. וזה שנים שהיא עוסקת בתחום ה"כישוף", "מסלקת עין הרע", "פותחת מזל" אוספת אהבות שבורות סביבה. וכל החלכאים והנדכאים וגם אלו שטוב להם בחיים, פוקדים את ביתה למען תיתן בהם סימן או תאיר להם את מחשכתם באינטואיציה נשית מדויקת.
הקלפים היו פתוחים על מפה ירוקה. היא רכנה עליהם כבר למעלה מעשר דקות כבוחנת כבד וכליות. הרעמים והברקים שריצדו מסביב רק חיזקו את דביקותה במשימה שלפניה. והוסיפו לה את הילתם המכשפת ולרגע דימיתי את עצמי לשאול המלך השואל בעצת האוב. אבל לדידי, קלפים או לא קלפים, החידה פשוטה. והיא נועדה לבחון אם ההיא שלי עדיין אוהבת אותי או שמה עלי להפליג לי הלאה אל ספינת אהבה אחרת. דבר שבהחלט הייתי מורגל אליו משכבר. וברגעים אלו כל רכושי היה ארוז במזוודה אחת גדולה, מונח במושב האחורי של הפונטיאק הכסופה והישנה שלי. וגם אם בתוכי הרגשתי נטוש וככלי ריק, הרי כלפי חוץ הארתי פנים כמי שיצא זה הרגע מכלאו לאחר שנים של ישיבה בצינוק.
אבל היא היודעת צפונותיי וגם כי רק לה אני מספר את שעובר עלי. הייתה עושה את כל המאמצים לשלוף תשובה משרוולי הקלפים שעליה היא סמכה בכל מאת האחוזים.
והאמת היא שביני לבין עצמי לא ייחסתי שום משקל לדברים שהיא אומרת מקריאה בקלפים. אולי כי אף פעם לא נתפס לי בראש, איך קלפים יכולים לנבא את העתיד. ואולי, כי גם בלי קלפים, אין אני שומע לעצתו של אף אחד אחר.
אבל היא האחות הגדולה שלי ולא רציתי לגזול ממנה את אחת מהנאות החיים שהיא כל כך אהבה. וזו ההנאה לומר לי במצח נחושה ובעזות שפתיים את צמד המילים "אמרתי לך". ובאשר לצמד מילים אלו תמיד חשבתי שהן בשימוש רק אצל האנשים שקרובים אליך. אלו שיושבים בקרבתך ומסוגלים לומר לך מילים קשות גם ברגעים שכואב לך.
אלו שיודעים כי דעתך נחושה ואתה תלך באשר יורה אותך הדרך ולא יעזור גם "בית דין" כדי לשנות את החלטתך. - כשכל מטרתם של המילים הללו היא להשתתף בצערך על דרך השלילה. לתומי גם חשבתי שבסך הכללי, כדאי מאוד להמר על "כן" או "לא". ושלל העצות שאומרות לך עשה - ובנשימה אחת שוללות קביעה זו.
ומבחינת סיכוי להימור הסיכויים הם מצוינים וכל אדם שפוי היה לוקח את הסיכון במיוחד אם מדובר בכלל על הימור על חייו של אדם אחר, שהרי אין כאן השקעה כספית ואפילו אין סיכון שיקרה אותך דבר מה. בסך הכל עוד גחמה כדי להלעיז שפתיים בדרך שרק חברים קרובים יכולים להרשות לעצמם.
הבטתי מבעד לחלון בזנבותיו המפוצלות של ברק רב און וממושך שחרץ את העננים והמתנתי לשמוע את הרעם מתגלגל במדרונות האוויר ומכה בזגוגיות. עם התנפצותו הבחנתי שהיא נרעדת ודמעה דקיקה נשרה מזווית עינה במורד אפה, גולשת נצמדת אל שפתה העליונה זולגת אל צד לחייה ממשיכה יורדת. ונשארה תלויה על סנטרה המעוגל אשר התרומם עם פניה ומבטה המצועף ננעץ בי.
היא הוציאה ממחטת נייר מהקופסה המצועצעת שלידה, מחתה את שרידי דמעתה התלויה ולחשה בקול רועד "אמרתי לך..".
אחר כך הפך המטר לעז ובהמשך התגבר עוד יותר והיה נדמה כי נפתחו ארובות השמים וכל תכולתם עומדת להישפך עלינו. האדמה החמה שהרוותה עד תום את צימאונה הרגעי, לא עמדה בפרץ, סכרה פיה ונכנעה לשיטפון, תוך שהיא פולטת באי רצון את עודף המים שהתנקז בנחלים גועשים, ארוכים ושוצפים שהתגלגלו ברחובות השכונה בחיפושם העקר אחר פתחי הניקוז.
במבט מן הצד התקבל הרושם כי שטף המים לא נעצר כדי לברר כהלכה אם פתחי הניקוז עובדים כראוי. ואולי, כוון שידע מכוח זיכרון קדום שמעולם לפני כן הם לא פעלו כהלכה. הוא חלף על פניהם בדהירה פראית אוסף עמו מכל הבא ליד. עלים, בקבוקים ושברי גרוטאות התגלגלו להם על גלי המים כאילו היו ספינות בלב ים וסערה פקדתם. וזרמים סוררים שפרשו מהגל המנחה החלו לוטשים עיניהם אל הרחובות הסמוכים, חלקם אפילו הגיע אל פתחי הבתים כשהם מדפקים על דלתות ומנסים בפרצם להידחק אל תוך הבתים, שם הם חשבו אולי כי ימצא מזור לסערת רוחם. וכי יכבשו להם סוף, סוף נחלה כלבבם ויהפכוה לבריכה שוקקת. אבל הבתים היו אטומים ומסוגרים וזרם המים הסתחרר כנד סביב עצמו ובקצפו פנה אל חצרות הבתים הסמוכים בתקווה כי שם יוכל לממש את תאוותו להקמת "מרינה" שוקקת בלב השכונה.
כצופה אל כל הכאוס הזה מאחורי הזגוגיות במרפסת הבית של אחותי וכנושא חוסר סדר פנימי בתוכי הדלקתי סיגריה באש מבדל הסיגריה הקודמת והרגשתי מוגן זמנית הן מפני הסערה המשתוללת בחוץ וגם מזו המתחוללת בקרבי.
ומולי, על השולחן לפני באפלולית המרפסת לאור נרות נפתחו כל הקלפים. היו אלה קלפי הטרו העתיקים והיפים שאחותי נוהגת להשתמש כדי לנבא את העתיד להגיע. ותמיד כאשר אני מגיע עם פנים של "תשעה באב" היא מושיבה אותי מולה. מדליקה קטורת מפלבלת בעיניה השחורות כליל. ושואלת בעצתם של הידוענים.
מצריה היא. וזה שנים שהיא עוסקת בתחום ה"כישוף", "מסלקת עין הרע", "פותחת מזל" אוספת אהבות שבורות סביבה. וכל החלכאים והנדכאים וגם אלו שטוב להם בחיים, פוקדים את ביתה למען תיתן בהם סימן או תאיר להם את מחשכתם באינטואיציה נשית מדויקת.
הקלפים היו פתוחים על מפה ירוקה. היא רכנה עליהם כבר למעלה מעשר דקות כבוחנת כבד וכליות. הרעמים והברקים שריצדו מסביב רק חיזקו את דביקותה במשימה שלפניה. והוסיפו לה את הילתם המכשפת ולרגע דימיתי את עצמי לשאול המלך השואל בעצת האוב. אבל לדידי, קלפים או לא קלפים, החידה פשוטה. והיא נועדה לבחון אם ההיא שלי עדיין אוהבת אותי או שמה עלי להפליג לי הלאה אל ספינת אהבה אחרת. דבר שבהחלט הייתי מורגל אליו משכבר. וברגעים אלו כל רכושי היה ארוז במזוודה אחת גדולה, מונח במושב האחורי של הפונטיאק הכסופה והישנה שלי. וגם אם בתוכי הרגשתי נטוש וככלי ריק, הרי כלפי חוץ הארתי פנים כמי שיצא זה הרגע מכלאו לאחר שנים של ישיבה בצינוק.
אבל היא היודעת צפונותיי וגם כי רק לה אני מספר את שעובר עלי. הייתה עושה את כל המאמצים לשלוף תשובה משרוולי הקלפים שעליה היא סמכה בכל מאת האחוזים.
והאמת היא שביני לבין עצמי לא ייחסתי שום משקל לדברים שהיא אומרת מקריאה בקלפים. אולי כי אף פעם לא נתפס לי בראש, איך קלפים יכולים לנבא את העתיד. ואולי, כי גם בלי קלפים, אין אני שומע לעצתו של אף אחד אחר.
אבל היא האחות הגדולה שלי ולא רציתי לגזול ממנה את אחת מהנאות החיים שהיא כל כך אהבה. וזו ההנאה לומר לי במצח נחושה ובעזות שפתיים את צמד המילים "אמרתי לך". ובאשר לצמד מילים אלו תמיד חשבתי שהן בשימוש רק אצל האנשים שקרובים אליך. אלו שיושבים בקרבתך ומסוגלים לומר לך מילים קשות גם ברגעים שכואב לך.
אלו שיודעים כי דעתך נחושה ואתה תלך באשר יורה אותך הדרך ולא יעזור גם "בית דין" כדי לשנות את החלטתך. - כשכל מטרתם של המילים הללו היא להשתתף בצערך על דרך השלילה. לתומי גם חשבתי שבסך הכללי, כדאי מאוד להמר על "כן" או "לא". ושלל העצות שאומרות לך עשה - ובנשימה אחת שוללות קביעה זו.
ומבחינת סיכוי להימור הסיכויים הם מצוינים וכל אדם שפוי היה לוקח את הסיכון במיוחד אם מדובר בכלל על הימור על חייו של אדם אחר, שהרי אין כאן השקעה כספית ואפילו אין סיכון שיקרה אותך דבר מה. בסך הכל עוד גחמה כדי להלעיז שפתיים בדרך שרק חברים קרובים יכולים להרשות לעצמם.
הבטתי מבעד לחלון בזנבותיו המפוצלות של ברק רב און וממושך שחרץ את העננים והמתנתי לשמוע את הרעם מתגלגל במדרונות האוויר ומכה בזגוגיות. עם התנפצותו הבחנתי שהיא נרעדת ודמעה דקיקה נשרה מזווית עינה במורד אפה, גולשת נצמדת אל שפתה העליונה זולגת אל צד לחייה ממשיכה יורדת. ונשארה תלויה על סנטרה המעוגל אשר התרומם עם פניה ומבטה המצועף ננעץ בי.
היא הוציאה ממחטת נייר מהקופסה המצועצעת שלידה, מחתה את שרידי דמעתה התלויה ולחשה בקול רועד "אמרתי לך..".
.jpg)
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה