מהפכת הבנות העובדות

מה אני צריכה שהממשלה תהיה הערס שלי? שאני אשלם מסים למדינה שמתכחשת לקיומי? חוץ מזה זה רק יגדיל את התופעה. בחורות יחשבו שזה מקצוע לגיטימי ויעברו לזה ביתר קלות

מאת: דפנה ישועה
17 מרץ 2002

ביום שני הקרוב ייערך בבית ציוני אמריקה כנס ראשון מסוגו בארץ, שמטרתו להקים קו חם ובית פתוח לפרוצות, ולבסוף למגר את תופעת הזנות. אחת ממובילות הכנס ו"אשת השטח" שלו היא רבקה, 53, זונה פעילה בחוף תל ברוך, שהיא סבתא לחמישה נכדים ואימא לארבעה ילדים. מטרתה העליונה של רבקה היא לארגן לראשונה את הבנות העובדות, על מנת שתוכל לשקם אותן.

אני עצמאית

שש שנים עוסקת רבקה במקצוע העתיק בעולם, ורק לפני מספר שבועות, כאשר הוזמנה לערב עיון לזונות, היא הכירה את ארגון "אנחנו שוות וידידים", שמטרתו לחקור ולטפל בנושא הזנות בארץ בעקבות ההכרות הוזמנה רבקה לכנס הגדול שאמור להיערך בסוף החודש. בכנס יתאחדו תחת עמותה אחת כל הארגונים שעוסקים בתחום, כמו מכון תודעה, הנאבק בזנות, התנועה הפוליטית ש.י.ן (שוויון וייצוג לנשים), מכון דיאלוג לייעוץ בנושא זוגיות ומשפחה והמרכז לסיוע לעובדים זרים. מטרת שיתוף הפעולה היא פעילות נגד סחר הנשים ומיגור הזנות. המסר העיקרי של הפורום: לא למיסוד הזנות!

רבקה, מדוע לא למסד?

"מה אני צריכה שהממשלה תהיה הערס שלי? שאני אשלם מסים למדינה שמתכחשת לקיומי? חוץ מזה זה רק יגדיל את התופעה. בחורות יחשבו שזה מקצוע לגיטימי ויעברו לזה ביתר קלות. למה שלא יגנו עלינו בלי למסד? אני צריכה לשלם כסף כדי שהמשטרה תבוא ותשמור עלי? אני אזרחית ישראלית שזכאית להגנה בדיוק כמו כולם במדינה".

יש לך סרסור שמגן עלייך?

"אני עצמאית ואני מספיק חזקה כדי להישאר ככה. יש ערסים שבאים ואומרים "אני לא ערס, אני השומר שלך". אבל אני לא נותנת להם. זה מכה הערסים האלה. אם יש כאלה שמגיעים ומאיימים, אני מנחיתה עליהם מכה, למרות שבפנים אני מפחדת. צריך להיות חכמה".

אני מודעת!

רבקה הידרדרה לזנות מיד לאחר מות בעלה. "היו לי ולבעלי ארבעה ילדים וחיינו ברמת חיים טובה יחד", היא מספרת השבוע. "לפני 14 שנה התאלמנתי מבעלי. נשארתי עם הדאגה לפרנסה של ארבעה ילדים. במשך שמונה שנים הצלחתי לשרוד, עבדתי בתחום הנדל"ן ובמרכז אירועים גדול במרכז הארץ.

הילדים התחילו ללמוד והלכו צבא", מספרת רבקה. "אולם, המצוקה הכלכלית כאלמנה המפרנסת ארבעה ילדים הלכה וגברה. אף אחד לא היה מסוגל לעזור לי. המצב הנפשי שלי הידרדר. כל הצ'קים היו חוזרים. באותה תקופה שקלתי 48 קילו, הייתי חיה על קפה וסיגריות, וכבר לא יכולתי לעמוד בזה שהילדים מבקשים ממני משהו ואני אומרת להם 'אין לי'". הייתי כל כך מיואשת, עד כדי כך שהתחלתי לחשוב על לרדת לזנות.

הסתובבתי עם האוטו באזורי הזנות כדי לראות איך הן עובדות. החלטתי להתחיל בעבודה בערב בתל ברוך. הייתי מתלבשת ומכינה את עצמי לעבוד שם, אבל כשעמדתי בשטח נשברתי והלכתי הביתה". למה? "פחדתי מהבנות האחרות, כי מי שנכנסה לשטח של מישהי אחרת, חטפה מכות. במקרה נתקלתי במישהי ותיקה. היא שאלה אותי 'את חדשה?', אמרתי לה 'אל תגרשי אותי, אני צריכה לפרנס ארבעה ילדים'. האישה הזו הייתה קסם של בחורה. היא אמרה לי 'תעמדי לידי, אף אחת לא תציק לך'".

ומאז את ברחוב?

"התחלתי לעבוד בזנות כהשלמת הכנסה. בבוקר עבדתי בנדל"ן ובערב בתל ברוך. היו לי ארבעה קליינטים בלילה. זה התחיל לקסום לי, פתאום היה לי כסף ויכולתי לתת לילדים שלי דברים שלא יכולתי עד אותו רגע. אבל חייתי חיים כפולים, שיקרתי לכולם. לצערי הרב, מכר של הבוס שלי ראה אותי עומדת שם, והוא סיפר לו על כך. הבוס בא לבדוק את זה בשטח, וראה אותי ללא ידיעתי.

זה נודע גם לילדים שלי, שהתחילו פתאום לשאול המון שאלות". ומה ענית להם? "שיקרתי. עד שערב אחד, בזמן שאני עובדת בחוף, פתאום אני רואה את ארבעת הילדים שלי לפני. הם גילו ויצאו לבדוק אם מה שאומרים להם זה נכון. כשראיתי אותם, התמוטטתי. אמרתי להם 'אני רוצה לתת לכם ולא יכולה'. הם לקחו אותי הביתה, הזעיקו עזרה ומשם הגעתי לבית חולים אברבנאל. במשך כמה ימים ישבו פסיכולוגים ודיברו איתי. הם ראו שלא מדובר באחת מסוממת, אלא במי שמודעת למה שהיא עושה".

ואיך הילדים הגיבו?

"דיברתי על זה עם הילדים שלי, שגרו אז כולם אצלי בבית, שמעכשיו אני נמצאת בשטח. מאותו רגע 'קברנו' את זה. לא דיברנו מאז יותר על זה שאני עוסקת בזנות. היום אני עוזרת לשלושה מתוך הארבעה. לשניים מהילדים יש משפחות ואני תומכת בהם כלכלית. הבן הקטן עובד ולומד בחו"ל ואני עוזרת לו במימון שכר הדירה".

אני אלחם

רבקה לא רוצה לקבור את המצב. היא רוצה להילחם בו ולהוציא כמה שיותר בנות מהתחום. לכן היא החליטה להצטרף לרעיון להקים עמותה מיוחדת, שתעסוק רק בבעיות הזנות בארץ, כשמטרתה הסופית היא מיגור התופעה.

מה את מתכננת לעשות בעתיד הקרוב?

"אני רוצה לפגוש את ראש הממשלה. לבקש ממנו קרוון כמו אלה שנתן לעולים ולהקים בו את הבית הפתוח. אנחנו נטפח ונסדר אותו ונקלוט בו בחורות. זה יהיה מקום לתפארת מדינת ישראל. אני גם רוצה להיפגש עם רון חולדאי, ולבקש ממנו שיסדר את שטח העבודה. ב2.15- לפנות בוקר מכבים את כל האורות בשטח והבחורות עומדות בחושך. זה מאוד מסכן אותן. אם נשרפת נורה באחד מהפנסים, היא יכולה לעמוד ככה חמישה חודשים בלי שאף פקח יבוא וישים לב.

רק אחרי שאני מתקשרת למוקד העירוני זה נפתר. ביקשתי ממפקד משטרת תל אביב, סידבון אחד, שיסתובבו שם יותר ניידות. אמרו לנו שאין תקציב. אמרתי לו, "שים ניידת דמה. תעמידו אותה במקום ריקה, ורק שהקוז'אק (מנורה) יפעל".

מדוע צריך משטרה באזור?

"אנחנו חשופות להמון סכנות. יש סוטים ומופרעים שמגיעים למקום, ויכולים לעשות מה שהם רוצים. יש כאלה שבאו אחרי בילוי להתברדק וזורקים עלינו אבנים ובקבוקים. הם הולכים למישה חלשה ואומרים לה 'אתן לך מאה שקל, אם תבואי איתי למקום מרוחק'. כשהיא נכנסת לאוטו הם משתנים, ומכניסים לה מכות. או שהיא מצליחה לברוח תוך כדי, או שהיא חוטפת את המכות עד שהוא נרגע. היה מקרה שחברה שלי הותקפה, ואני רדפתי אחרי התוקף עם האוטו ורשמתי את מספר לוחית הזיהוי. המשטרה סגרה את התיק בינואר אחרי שישה חודשים. הסיבה: "אין מספיק ראיות".

אז איך אתן מגינות על עצמכן?

"כל לקוח עובר אבחון קצר. לפני שאני נכנסת למכונית אני מחליפה כמה משפטים עם אותו לקוח. אני אומרת לו 'ערב טוב' ובודקת אם הוא בחור רגוע. אם הוא אומר 'ערב טוב' חזרה אני אכנס לאוטו. אם מישהו עונה לי ב'בואי הנה' ומראה כוחניות, אני עונה לו 'בואי הנה תגיד לאמא שלך'. אני מראה שאני חזקה שיפחד ממני. והוא נרגע. אבל יכול להיות מצב שהגבר משתנה במכונית. אבל אצלי אין חוכמות, לקוח שנותן סטירה חוטף ממני חזרה בעיטה".

את עדיין פעילה בשטח, אבל מצד שני מבקשת מהבנות האחרות לצאת מהזנות. זה לא נשמע אמין.

"זה קונפליקט עבורי אני רוצה להפסיק עם הזנות ולא יכולה. אני רוצה להגיע למצב שהעבודה שלי בשיקום תיהפך לעבודה יחידה, למשהו שממנו אני יכולה לחיות. תאמין לי, אין זונה שרוצה להיות זונה".