יפו ג' - 1963

הוא פוסע עמי שלושה או ארבעה צעדים הרחק מן האש. מוריד אותי אל הרצפה וישבני חוטף מהלומת אימים. אני מנתק את עצמי ממני. היד שלו ממשיכה לחבוט בישבני ואני עף קדימה עם כל מהלומה

מאת: י.ל. יוסף

החום והגיצים של המדורה כמעט ולוחכים את פני, אני מתקרב לאש בפסיעות קטנטנות, מנסה לראות מתי כבר זה יהיה בלתי נסבל. החום רב ועצום ומדי פעם נשמעים קולות פצפוץ וגיצים לוהטים עפים על פני ושערותיי.

אני מרים את הרגל כדי לצעוד עוד פסיעה אחת קדימה ואני מרגיש שידיים עלומות אוחזות בי מאחור, אני מורם מעל האדמה עף באוויר חצי סיבוב ונוחת בתוך חיקו של מבוגר.

מצחי נחבט במשקפים שעל אפו. אני מביט בפנים המוכרות ומבעד לעדשות המשקפיים אני רואה את עיניו הזועמות של אבי המאמץ. הוא פוסע עמי שלושה או ארבעה צעדים הרחק מן האש. מוריד אותי אל הרצפה וישבני חוטף מהלומת אימים. אני מנתק את עצמי ממני.

היד שלו ממשיכה לחבוט בישבני ואני עף קדימה עם כל מהלומה. אני לא סופר, אני לא חש מאומה. אוזני גם לא שומעות את השאגות האדירות שהוא משמיע. אמרתי לך שאסור. למה אתה לא מבין. למה  אתה חייב לעשות דווקא. ואני לא כאן, אני הלכתי. שיצעק כמה רק שהוא יכול.

הוא יירגע. את החמור ביותר עדיין לא עברתי. אני צריך לפגוש את האימא המאמצת שלי. והיא, כאשר מטיפה לי מוסר. נוהגת לתלוש לי את האוזניים בידה המגוידת. וזה כבר ממש כואב לי.

אנחנו עולים במדרגות האין סופיות. מן הדלתות הפתוחות עולים הצלילים של שיר השכונה הלהיט העכשווי. ונכנסים לבית. בדחיפה קלה בגבי הוא מכניס אותי אל הסלון, פונה לאחור ויוצא את הבית. הוא חייב לחזור למשמרת שלו. הוא שוטר ותפקידו זה להסתובב בשכונה ולשמור עלינו. כך לפחות זה מה שסיפרו לי.

בספת הסלון יושבת האם המאמצת שלי היא טופחת על המושב הפנוי שלידה ואומרת לי. בא, שב, אני רוצה לדבר אתך. אני מתיישב לידה רגלי נוטות אליה וישבני רחוק. אני מנסה לגרום לידים שלה להיות רחוקות ככל האפשר מן האוזניים שלי. היא מושיטה את היד הארוכה שלה מתקרבת קמעה ומלטפת את ראשי. תשמע היא אומרת.

וידיה נשארות לצידה. באותו הרגע הבנתי שהם כבר לא רוצים אותי. ומסתבר שכך זה היה. היא שוחחה עם אבא שלי והוא יבוא לקחת אותי חזרה הביתה. מאז המקרה האחרון בו ניסיתי לבנות מכשיר אלקטרוני ולחבר אותו אל השקע החשמלי, מצאתי את עצמי במיטה כשרופא גוחן מעל פני. הם לא היו רגועים.

אני ידעתי שהם לא יחזיקו מעמד איתי. שמחתי שאני חוזר הביתה, התגעגעתי לגג רחב הידיים שלי לאופניים שלי ולחנויות הצעצועים אשר  היו מוצבות בהמוניהן מתחת לבית שלי. ידעתי גם שבתחילת שנת הלימודים הבא אני עולה לכיתה א'. ושנתיים וחצי בחברתם של זוג הטרחנים הללו נמאס עלי מאוד.