העבירו את הסמן על הטקסט ועל התמונות ברשומות כדי לקרוא הערה מקדימה לקישור אשר בלחיצה יפתח בחלון חדש
![]()
סינרגיה
בשנת 2000 לערך הוקמה ועדת החקירה הפרלמנטארית למיגור תופעת הסחר בנשים. בראש הוועדה עמדה הגברת זהבה גלאון עד לכנסת ה-18 שאז ביטלה הממשלה את הוועדה. היום מוקמת הועדה למיגור תופעת הסחר בנשים מחדש. בראשה תעמוד הגברת אורית זוארץ – בכל אופן מה שלנו חשוב לדעת, זו העובדה האבסורדית שמספר הגברות העוסקות בנושאי נשים בכנסת ובמיגור תופעת הסחר בנערות גדול במאות מונים מכל אותן הצעירות הנסחרות בניגוד לרצונן. וכשאנו מדברים על מספרים אמיתיים, אנו מוצאים כי העיסוק בסחר בנשים צעירות הפך למטה לחמן של מאות רבות של בוגרות חסודות היושבות בכת שדולת הנשים וכל עיסוקן מסתובב סביב הנושא.
ולא מדובר כאן רק על תופעת הסחר בנשים, את אותו התסריט אנו יכולים לראות גם בנושאים אחרים הקשורים לעלמות חן, כמו הטרדה מינית, אישה מוכה או עגונה כמו גם חקיקה בנוגע להקלה על נשים. ובכול שאר הנושאים הנדונים בוועדה למען קידום מעמד הראיסה. על כן לא קשה להבין את המניעים של כל אותן גברות חסודות שרובן עורכות דין במקצוען. וזה אומר כי כל העוסקות במיגור התופעה זו, או בהמצאת תיאוריה כוזבת אחרת, זוכות בדרך כלל לשקלים המצלצלים מתקציבי הממשלה. ומוזרמים לכל אותם העמותות והכתות שעבורן סחר בנשים או מעמד האישה הוא מטבע עובר לסוחר והן מרוויחות כסף על חשבון אחיותיהן הנפגעות - נפגעות סחר, נפגעות הטרדה מינית, נפגעות מכול סוג ודמיון שרק אפשר להעלות. ואם קיימות נשים נפגעות. על כול גברת פגועה מיד נמצא סוללה של עורכות דין, שתדלניות, חברות כנסת או כול ראיסה אחרת האוחזות במוסרות השלטון שיקומו ויפברקו מחקר המאמלל את המגזר. ויחוללו מהפכת עולם על סמך להד"ם. ינגנו על המצפון של הגברים בממשלה שתקציב להן משאבים ביד רחבה כדי למגר את העוול שיצא מאצבע מצוצה במחקר מגמתי שחקר באופן חד-צדדי.
ולפעמים המחקרים הם גול עצמי
כאשר מביטים בנתונים האמיתיים, בדוחות ובמחקרים שנערכו לפני עשרות שנים ע"י פמיניסטיות כמותן, נגלה כי קולות החמס שהושמעו ובגינן הוקצבו התקציבים. הם למעשה אבסורד חמור. כי התופעות הללו אשר עליהם קמו הצדיקות על מנת למגר, תופסות תאוצה. מתגברות במקום להצטמצם, והן עולות וגוברות על כל הגיון צרוף. והעובדות מדברות בעד עצמן.
בשנה הראשונה בטרם קמו הוועדות למיגור תופעת ההטרדה המינית. בין השנים 1997 לשנת 1998 נפתחו 20 תיקים בגין הטרדה מינית. ובשנת 1998 הוקמה השדולה הנשי
ת. בעשר השנים לפעילותה. נפתחו 101 תיקים בגין הטרדה מינית. דהיינו גידול של חמש מאות אחוז. כעקרון היינו מצפים שבעשר שנים של פעילות שנועדה למנוע תופעה בזויה זו. המספר ירד ולא יעלה. אבל המצב רק הופך להיות חמור יותר. בשנת 2008 כאשר תורת גזע האישה השתרשה וחדרה לכול חריץ באריח הממשל, הנתונים מאדירים עד כדי אסון לאומי מדהים. כי בשנת 2008 על פי נתונים רשמיים, נפתחו יותר מ-4000 תיקים בנושאים הנדונים מעלה. כלומר הגזע כאן מעצים את התופעה ומהניצן הקטן צמח לו יער טרופי של פיקוסים חונקים.
והם אוחזים בעליה של 20.000 אחוזים
עשרים אלף אחוז
גידול אדיר ועצום, שצריך לעורר בנו חלחלה
אבל לא! יש לשדולת הנשים הסבר לוגי שמגיע בהפוך על הפוך, בו הם משתמשות כדי להסביר את העצמת התופעה. לדעתן הנחרצת, יותר נשים מודעות לנושא. יותר נשים מתלוננות על הנושא, כי יותר נשים לומדות דרך התקשורת ודרך שאר האמצעים הננקטים ע"י שדולת הכת הנשית והמרכזים למניעת הטרדה מינית הפועלים ללא הרף להסביר לנשים שבעצם הן אומללות ומוטרדות ורע להן עם גברים, והגיע הזמן להפוך את הפטריארכיה לכת מטריארכיה נשית.
ולמה קוראים למקומות הללו, מרכזים למניעה? צריכים לכנות אותם מרכזים לגבירת הטרדה מינית, כי זה מה שקורה בשטח. ולא יעזרו צקצוקי הלשון. כי אם ישנו גידול בתופעה במקום לגרום לביזיון להעלם לנו מהחיים. דבר מה לא בסדר כאן בצורה חמורה הדורשת את התייחסות הרשויות, כי מה זו האפליה המיננית הזאת, אם לא הסתה!
המגזר השלישי
בעשור האחרון הייתה עליה אדירה בסך העמותות הרשומות כשייכות למגזר השלישי. וכאן טמון הכלב. מרבית מרכזי העזרה לנשים בכול התחומים הרשומים מעלה, הפכו להיות חלק אי
נטגראלי מהמגזר השלישי. אבל בד בבד עם היותן עמותות או מלכרי"ם שמטרתן היא פילנתרופית והם עוסקים בעזרה לזולת בהתנדבות. אנו מוצאים אותן נשענות על תקציבי המדינה במקום על תרומות. והחמור מכך הוא העובדה המצערת והאיומה האומרת כי על אגודה וולונטרית שכזו, חל איסור חמור להיות חלק מהממסד הממשלתי. אנו מגלים את ההפך הגמור. רובן ככולן של העמותות לעזרת הנשים מחוברות כחלק בלתי נפרד מהממשל. מחברי הכנסת, מהרשות השופטת, מהרשות האוכפת, מהרשות המבצעת. דהיינו חרף העובדה שאסור בתכלית האיסור לעמותות מהמגזר השלישי להיות מעורבות בתהליכי הממשל. האגודות הללו חודרות עמוק יותר ויותר לתוך הממסד הממשלתי. ולא רק זאת. הן אלו שמכתיבות את הלך הרוח בנוגע לנשים על כול קשת הגוונים.
עמותה או כת
למעשה, אם נביט בצורה קיצונית ונהיה בוטים קצת יותר, נגלה כי התנועה הפמיניסטית הרדיקאלית הפכה להיות תנועה גזענית. היא עוסקת אך ורק במגדר אחד והוא המגדר הנשי. היא מקיימת חוגים באוניברסיטאות ומלמדת את תורת הגזע הנשי. ואם נלך עוד טיפה קטנה ונקצין את המילים. נגלה כי אל תוך המגזר הנשי חוברות כמקשה אחת או אפילו אפשר לומר כי הן נושאות את דגל מהפכת הגזע. ואלו הן נשות המגדר השלישי. דהיינו נשים אשר כמו גברים בדיוק. אוהבות ומעריצות את האישה הן מבחינה אישית זוגית וכמובן בדרך מינית כמו הגברים בעצמם. וכאן יש מלכוד אדיר.
גאווה נשית
מבחינה היוריסטית ופילוסופית, נשים אלו השייכות למגדר השלישי, הן לסביות שבתוכן חשות ומרגישות מול נשים את אותן הפעימות המרטיטות את הגברים למראה יופיין של הנשים. רק שמבחינה חיצונית הן נראות גברות לכול דבר ולא ניתן להבדיל בינן לבין נשים אחרות. ולמעשה המגדר השלישי משמש מעין סוס טרויאני הטמון עמוק בתוך השדולה הנשית. ומעצם טבען הגבר הסטרייט הוא אויב לתחרות על לבה של האישה בכול התחומים. מכך העדיפות העליונה שלהן היא להכשיל את הגבר שאוהב נשים. ובכך לצמצם את התחרות על לבה של האישה. ולמנוע ממנו להשיג את מה שהן רוצות בדיוק כפי שהגבר חושק. על כול המשתמע מכך.
הכניסה לגברים אסורה
עשר שנות פעילות של השדולה הנשית אשר חרתה על דגלה את המושג שוויון בין המינים. אנו מגלים עובדות אבסורדיות לחלוטין. לפתע יש מקומות שלגברים אסור לדרוך שם. מקומות,
הרצאות, בארים וחוגים באוניברסיטה. שלגברים סטרייטים אין כניסה לתחומם. לפתע התהפכו היוצרות. ולי אישית זה קרה: שנים הייתי מבקר קבוע בבית מרזח שנמצא ברחוב בית השואבה בתל אביב. מאז שאני מכיר את עצמי, הייתי מגיע למקום באחד מסיבובי הבארים שלי, שותה כוס בירה, שואב את האווירה וממשיך לבאר הבא. לפני כחצי שנה, אחרי תקופה ארוכה של התנזרות מבליינות וגידול ילדים במשרה מלאה. ערכתי סיבוב בתל אביב. וכמובן שאחד מהמקומות שביקרתי היה בית המרזח ברחוב בית השואבה. ושם קיבלתי את הלם חיי. אסרו עלי את הכניסה למקום בגלל שאני גבר. חד וחלק. רק לנשים מותרת הכניסה הודיעו לי בלי להתבלבל, בלי להתבייש. ולא עמד שם סלקטור, לא היה תור של בליינים, למעשה אני הייתי לבד. וכמובן שהתחכמתי על האיסור. טענתי שאני הומוסקסואל. והדלת נפתחה.
ונחזור לקודש הקדֵשה
על אותו המשקל של המילים מעלה אנחנו קוראים בפרוטוקולים לסחר בנשים שלפתע פתאום אחרי עשר שנים של פעילות אינטנסיבית למיגור תופעה שמעולם לא הייתה קיימת באמת כפי שהיא כיום פורחת. אוסרים על המשטרה במפורש לסגור אחת ולתמיד את המוסדות שבהם מתנהלת הפעילות הזו. זאת נוסף למחקרים משנות ה-90 שבהם מוצגות הקדשות כעצמאיות לכל דבר, ככאלו שאינן מעוניינות שיראו בהן נשים מנוצלות. ואלו מחקרים וכתבות שפורסמו ע"י נשים במגזינים המיועדים לנשים. אז קשה להבין איך פתאום נערה שעוסקת במקצוע העתיק. אשר למעשה היא הנערה המשוחררת מכול אותם הכבלים המגבילים נשים אחרות. הפכה להיות האומללה של השדולה הנשית. וועדה שתפקידה היה להכרית או לכל הפחות לצמצם את התופעה הנלוזה. ומגיעה עד כדי כך שאין היא מתירה לרשויות החוק לסגור לצמיתות את בתי העסק שבהן הן עובדות. בפירוש מרשים להם לעסוק במקצוע העתיק.
ועל כן בארץ התופעה מקבלת תמריץ המגביר ומאיץ
קיימים כ- 600 מוסדות הפועלים ללא מורא הזוכים לגיבוי של הממשל גם כשהחוק בפירוש אוסר על פעילות שכזו. דהיינו כובלים לרשות האוכפת את הידיים מצד אחד. ומפליאים להקים עוד וועדה שתעסוק במיגור התופעה. אז מה בדיוק קורה כאן? מצד אחד לא מרשים לרשות האוכפת לסגור לצמיתות ולתמיד את כל המוסדות הללו. מאידך מקימים עוד וועדה שתפקידה יהיה לצמצם את הזנות כמסחר.
מסחרה על גבה של הקדשה
לפעמים נדמה לי שמי שבאמת סוחר בנשים הם כל אותן המשתתפות בוועדות הללו. במטרה לקבל תקציבים ממשלתיים. כאשר למעשה הן בעצמן סוחרות בנערות העובדות וחיות על חשבונן, כי בלעדי הנערות הללו. לא יהיה לצדיקות מסדום פרנסה פתאום. הן הסוחרות האמתיות. חיות אוכלות ומתקיימות על חשבון הנערות העובדות. לא רק זאת, מקודמת הצעת חוק שתפליל את הלקוחות של הנערות.
ולהלן ציטוט מהפרוטוקול של הוועדה לקידום מעמד האישה:
"זהבה גלאון: מצד אחד אנחנו נאבקים בסוחרים ובסרסורים ובכל אלה שמשדלים לזנות, אבל אנחנו לא נותנים מנדט גורף למשטרה לפעול באופן אוטומטי עכשיו, לסגור הכול והיידה הפועל. אתה יודע, יש גם זכויות, לא מתאים לסגור לזמן בלתי מוגבל." 13 באוגוסט 2008 פרוטוקול 153
שירת הסטיקר -הדג נחש
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה