עניין של גברים

בשנת 2000 לערך הוקמה ועדת החקירה הפרלמנטארית למיגור תופעת הסחר בנשים. בראש הוועדה עמדה הגברת זהבה גלאון עד לכנסת ה-18 שאז ביטלה הממשלה את הוועדה. היום מוקמת הועדה למיגור תופעת הסחר בנשים מחדש. בראשה תעמוד הגברת אורית זוארץ – בכל אופן מה שלנו חשוב לדעת, זו העובדה האבסורדית שמספר הגברות העוסקות בנושאי נשים בכנסת ובמיגור תופעת הסחר בנערות גדול במאות מונים מכל אותן הצעירות הנסחרות בניגוד לרצונן. וכשאנו מדברים על מספרים אמיתיים, אנו מוצאים כי העיסוק בסחר בנשים צעירות הפך למטה לחמן של מאות רבות של בוגרות חסודות היושבות בכת שדולת הנשים וכל עיסוקן מסתובב סביב הנושא.

ולא מדובר כאן רק על תופעת הסחר בנשים, את אותו התסריט אנו יכולים לראות גם בנושאים אחרים הקשורים לעלמות חן, כמו הטרדה מינית, אישה מוכה או עגונה כמו גם חקיקה בנוגע להקלה על נשים. ובכול שאר הנושאים הנדונים בוועדה למען קידום מעמד הראיסה. על כן לא קשה להבין את המניעים של כל אותן גברות חסודות שרובן עורכות דין במקצוען. וזה אומר כי כל העוסקות במיגור התופעה זו, או בהמצאת תיאוריה כוזבת אחרת, זוכות בדרך כלל לשקלים המצלצלים מתקציבי הממשלה. ומוזרמים לכל אותם העמותות והכתות שעבורן סחר בנשים או מעמד האישה הוא מטבע עובר לסוחר והן מרוויחות כסף על חשבון אחיותיהן הנפגעות - נפגעות סחר, נפגעות הטרדה מינית, נפגעות מכול סוג ודמיון שרק אפשר להעלות. ואם קיימות נשים נפגעות. על כול גברת פגועה מיד נמצא סוללה של עורכות דין, שתדלניות, חברות כנסת או כול ראיסה אחרת האוחזות במוסרות השלטון שיקומו ויפברקו מחקר המאמלל את המגזר. ויחוללו מהפכת עולם על סמך להד"ם. ינגנו על המצפון של הגברים בממשלה שתקציב להן משאבים ביד רחבה כדי למגר את העוול שיצא מאצבע מצוצה במחקר מגמתי שחקר באופן חד-צדדי.

ולפעמים המחקרים הם גול עצמי

כאשר מביטים בנתונים האמיתיים, בדוחות ובמחקרים שנערכו לפני עשרות שנים ע"י פמיניסטיות כמותן, נגלה כי קולות החמס שהושמעו ובגינן הוקצבו התקציבים. הם למעשה אבסורד חמור. כי התופעות הללו אשר עליהם קמו הצדיקות על מנת למגר, תופסות תאוצה. מתגברות במקום להצטמצם, והן עולות וגוברות על כל הגיון צרוף. והעובדות מדברות בעד עצמן.

בשנה הראשונה בטרם קמו הוועדות למיגור תופעת ההטרדה המינית. בין השנים 1997 לשנת 1998 נפתחו 20 תיקים בגין הטרדה מינית. ובשנת 1998 הוקמה השדולה הנשית. בעשר השנים לפעילותה. נפתחו 101 תיקים בגין הטרדה מינית. דהיינו גידול של חמש מאות אחוז. כעקרון היינו מצפים שבעשר שנים של פעילות שנועדה למנוע תופעה בזויה זו. המספר ירד ולא יעלה. אבל המצב רק הופך להיות חמור יותר. בשנת 2008 כאשר תורת גזע האישה השתרשה וחדרה לכול חריץ באריח הממשל, הנתונים מאדירים עד כדי אסון לאומי מדהים. כי בשנת 2008 על פי נתונים רשמיים, נפתחו יותר מ-4000 תיקים בנושאים הנדונים מעלה. כלומר הגזע כאן מעצים את התופעה ומהניצן הקטן צמח לו יער טרופי של פיקוסים חונקים.

והם אוחזים בעליה של 20.000 אחוזים

עשרים אלף אחוז

גידול אדיר ועצום, שצריך לעורר בנו חלחלה

אבל לא! יש לשדולת הנשים הסבר לוגי שמגיע בהפוך על הפוך, בו הם משתמשות כדי להסביר את העצמת התופעה. לדעתן הנחרצת, יותר נשים מודעות לנושא. יותר נשים מתלוננות על הנושא, כי יותר נשים לומדות דרך התקשורת ודרך שאר האמצעים הננקטים ע"י שדולת הכת הנשית והמרכזים למניעת הטרדה מינית הפועלים ללא הרף להסביר לנשים שבעצם הן אומללות ומוטרדות ורע להן עם גברים, והגיע הזמן להפוך את הפטריארכיה לכת מטריארכיה נשית.

ולמה קוראים למקומות הללו, מרכזים למניעה? צריכים לכנות אותם מרכזים לגבירת הטרדה מינית, כי זה מה שקורה בשטח. ולא יעזרו צקצוקי הלשון. כי אם ישנו גידול בתופעה במקום לגרום לביזיון להעלם לנו מהחיים. דבר מה לא בסדר כאן בצורה חמורה הדורשת את התייחסות הרשויות, כי מה זו האפליה המיננית הזאת, אם לא הסתה!

המגזר השלישי

בעשור האחרון הייתה עליה אדירה בסך העמותות הרשומות כשייכות למגזר השלישי. וכאן טמון הכלב. מרבית מרכזי העזרה לנשים בכול התחומים הרשומים מעלה, הפכו להיות חלק אינטגראלי מהמגזר השלישי. אבל בד בבד עם היותן עמותות או מלכרי"ם שמטרתן היא פילנתרופית והם עוסקים בעזרה לזולת בהתנדבות. אנו מוצאים אותן נשענות על תקציבי המדינה במקום על תרומות. והחמור מכך הוא העובדה המצערת והאיומה האומרת כי על אגודה וולונטרית שכזו, חל איסור חמור להיות חלק מהממסד הממשלתי. אנו מגלים את ההפך הגמור. רובן ככולן של העמותות לעזרת הנשים מחוברות כחלק בלתי נפרד מהממשל. מחברי הכנסת, מהרשות השופטת, מהרשות האוכפת, מהרשות המבצעת. דהיינו חרף העובדה שאסור בתכלית האיסור לעמותות מהמגזר השלישי להיות מעורבות בתהליכי הממשל. האגודות הללו חודרות עמוק יותר ויותר לתוך הממסד הממשלתי. ולא רק זאת. הן אלו שמכתיבות את הלך הרוח בנוגע לנשים על כול קשת הגוונים.

עמותה או כת

למעשה, אם נביט בצורה קיצונית ונהיה בוטים קצת יותר, נגלה כי התנועה הפמיניסטית הרדיקאלית הפכה להיות תנועה גזענית. היא עוסקת אך ורק במגדר אחד והוא המגדר הנשי. היא מקיימת חוגים באוניברסיטאות ומלמדת את תורת הגזע הנשי. ואם נלך עוד טיפה קטנה ונקצין את המילים. נגלה כי אל תוך המגזר הנשי חוברות כמקשה אחת או אפילו אפשר לומר כי הן נושאות את דגל מהפכת הגזע. ואלו הן נשות המגדר השלישי. דהיינו נשים אשר כמו גברים בדיוק. אוהבות ומעריצות את האישה הן מבחינה אישית זוגית וכמובן בדרך מינית כמו הגברים בעצמם. וכאן יש מלכוד אדיר.

גאווה נשית

מבחינה היוריסטית ופילוסופית, נשים אלו השייכות למגדר השלישי, הן לסביות שבתוכן חשות ומרגישות מול נשים את אותן הפעימות המרטיטות את הגברים למראה יופיין של הנשים. רק שמבחינה חיצונית הן נראות גברות לכול דבר ולא ניתן להבדיל בינן לבין נשים אחרות. ולמעשה המגדר השלישי משמש מעין סוס טרויאני הטמון עמוק בתוך השדולה הנשית. ומעצם טבען הגבר הסטרייט הוא אויב לתחרות על לבה של האישה בכול התחומים. מכך העדיפות העליונה שלהן היא להכשיל את הגבר שאוהב נשים. ובכך לצמצם את התחרות על לבה של האישה. ולמנוע ממנו להשיג את מה שהן רוצות בדיוק כפי שהגבר חושק. על כול המשתמע מכך.

הכניסה לגברים אסורה

עשר שנות פעילות של השדולה הנשית אשר חרתה על דגלה את המושג שוויון בין המינים. אנו מגלים עובדות אבסורדיות לחלוטין. לפתע יש מקומות שלגברים אסור לדרוך שם. מקומות, הרצאות, בארים וחוגים באוניברסיטה. שלגברים סטרייטים אין כניסה לתחומם. לפתע התהפכו היוצרות. ולי אישית זה קרה: שנים הייתי מבקר קבוע בבית מרזח שנמצא ברחוב בית השואבה בתל אביב. מאז שאני מכיר את עצמי, הייתי מגיע למקום באחד מסיבובי הבארים שלי, שותה כוס בירה, שואב את האווירה וממשיך לבאר הבא. לפני כחצי שנה, אחרי תקופה ארוכה של התנזרות מבליינות וגידול ילדים במשרה מלאה. ערכתי סיבוב בתל אביב. וכמובן שאחד מהמקומות שביקרתי היה בית המרזח ברחוב בית השואבה. ושם קיבלתי את הלם חיי. אסרו עלי את הכניסה למקום בגלל שאני גבר. חד וחלק. רק לנשים מותרת הכניסה הודיעו לי בלי להתבלבל, בלי להתבייש. ולא עמד שם סלקטור, לא היה תור של בליינים, למעשה אני הייתי לבד. וכמובן שהתחכמתי על האיסור. טענתי שאני הומוסקסואל. והדלת נפתחה.

ונחזור לקודש הקדֵשה

על אותו המשקל של המילים מעלה אנחנו קוראים בפרוטוקולים לסחר בנשים שלפתע פתאום אחרי עשר שנים של פעילות אינטנסיבית למיגור תופעה שמעולם לא הייתה קיימת באמת כפי שהיא כיום פורחת. אוסרים על המשטרה במפורש לסגור אחת ולתמיד את המוסדות שבהם מתנהלת הפעילות הזו. זאת נוסף למחקרים משנות ה-90 שבהם מוצגות הקדשות כעצמאיות לכל דבר, ככאלו שאינן מעוניינות שיראו בהן נשים מנוצלות. ואלו מחקרים וכתבות שפורסמו ע"י נשים במגזינים המיועדים לנשים. אז קשה להבין איך פתאום נערה שעוסקת במקצוע העתיק. אשר למעשה היא הנערה המשוחררת מכול אותם הכבלים המגבילים נשים אחרות. הפכה להיות האומללה של השדולה הנשית. וועדה שתפקידה היה להכרית או לכל הפחות לצמצם את התופעה הנלוזה. ומגיעה עד כדי כך שאין היא מתירה לרשויות החוק לסגור לצמיתות את בתי העסק שבהן הן עובדות. בפירוש מרשים להם לעסוק במקצוע העתיק.

ועל כן בארץ התופעה מקבלת תמריץ המגביר ומאיץ

קיימים כ- 600 מוסדות הפועלים ללא מורא הזוכים לגיבוי של הממשל גם כשהחוק בפירוש אוסר על פעילות שכזו. דהיינו כובלים לרשות האוכפת את הידיים מצד אחד. ומפליאים להקים עוד וועדה שתעסוק במיגור התופעה. אז מה בדיוק קורה כאן? מצד אחד לא מרשים לרשות האוכפת לסגור לצמיתות ולתמיד את כל המוסדות הללו. מאידך מקימים עוד וועדה שתפקידה יהיה לצמצם את הזנות כמסחר.

מסחרה על גבה של הקדשה

לפעמים נדמה לי שמי שבאמת סוחר בנשים הם כל אותן המשתתפות בוועדות הללו. במטרה לקבל תקציבים ממשלתיים. כאשר למעשה הן בעצמן סוחרות בנערות העובדות וחיות על חשבונן, כי בלעדי הנערות הללו. לא יהיה לצדיקות מסדום פרנסה פתאום. הן הסוחרות האמתיות. חיות אוכלות ומתקיימות על חשבון הנערות העובדות. לא רק זאת, מקודמת הצעת חוק שתפליל את הלקוחות של הנערות.

ולהלן ציטוט מהפרוטוקול של הוועדה לקידום מעמד האישה:

"זהבה גלאון: מצד אחד אנחנו נאבקים בסוחרים ובסרסורים ובכל אלה שמשדלים לזנות, אבל אנחנו לא נותנים מנדט גורף למשטרה לפעול באופן אוטומטי עכשיו, לסגור הכול והיידה הפועל. אתה יודע, יש גם זכויות, לא מתאים לסגור לזמן בלתי מוגבל." 13 באוגוסט 2008 פרוטוקול 153

שירת הסטיקר -הדג נחש

המסובב של הסיבה – דוח אמנסטי

2009-07-22T13:11:00.011+03:00

הספין של השדולה

מיליון לקוחות בחודש

בחודש מאי 2000 פרסם אמנסטי אינטרנשיונל דו"ח ראשון מסוגו על תופעת הסחר בנשים לתעשיית המין בישראל. הנתונים בדוח היו מזוויעים ומצמררים כאחד. בעקבות הדוח, נכנסה ישראל לרשימה השחורה של ארצות הברית. אשר הציבה אותנו במקום גבוהה. המילים שנכתבו בדוח המוצג כאן למטה, הפכו לקול תרועה רמה ע"י שדולות הנשים, אשר כבר באותו החודש, אילצו את שר המשפטים דאז דוקטור יוסי ביילין לנקוט פעולות דחופות ומידיות. ואכן כתוצאה מפעילות זו הועבר בחודש מאי תיקון לחוק העונשין הקובע את הסחר בבני אדם, ובייחוד הסחר למטרות זנות, כעבירה שדינה 16 שנות מאסר; משרד המשפטים השלים חקיקה מקיפה בנושא הסחר בבני אדם; ומשטרת ישראל ראתה בפשע זה אחד ממוקדי עבודתה והחלה במבצעים יזומים למלחמה בתופעה; הוקמה ועדת כנסת מיוחדת לנושא; והוקמה ועדה ממשלתית בין-משרדית לתיאום מדיניות ואכיפה של משרדי הממשלה בישראל. ומכאן הכול התחיל להתגלגל. בפוסט הזה מובאים לפניכם רשומות וציטוטים מהפרוטוקולים הראשונים של וועדת הכנסת לסחר בנשים, כדי שתוכלו גם אתם, להבין את הדטרמיניזם שהיה היסוד וההתחלה לטמטום מערכות מוחלט שנמשך כבר שמונה עשרה שנים ברציפות. והוא למעשה זה שנתן לנשים את הכוח להשפיט את כלל הגברים בתואנה שהם אנסים פוטנציאלים.

והסלוגן היה:

מיליון לקוחות בחודש לבורדל בישראל

ציטוטים מהפרוטוקול השישי של הוועדה למיגור תופעת הסחר בנשים

היו"ר זהבה גלאון: אנחנו יודעים שיש את האכסניות האלה אבל קראתי פסיקה של שופטים שאמרו שגם במעונות המוגנים האלה לא צריך להחזיק אותן אלא אם הן מתחייבות שהן תגענה להעיד. והן יכולות להסתובב איפה שהן רוצות. האם יש סיטואציה כזאת האם אנחנו יודעים על מקרים כאלה בעקבות החלטות שופטים?

ראש מחלק תשאול פיני אבירם: יש לי בחורה אחת ששוחררה, הגיע ערב וחתם עליה ערבות.

היו"ר זהבה גלאון: הערב כנציג הסרסורים?

פיני אבירם: לא. מישהו שהיא ביקשה שיבוא, איזה ידיד או מכר שברישומי הפלילים שלו אין נושא של הסתה או עבירות פליליות בכלל אבל, גם במעון שהן מוחזקות הן למעשה חופשיות שם אנחנו לא מפקחים עליהן אין שם שוטר ששומר עליהן, הן מסתובבות, הן עובדות, הן מטיילות וכולי. הדבר היחיד שהן נדרשות זה לתת עדות.

זהבה גלאון: עובדות? אתה מתכוון שהן ממשיכות לקבל לקוחות?

ראש מחלק תשאול פיני אבירם: יש כל מיני יש כאלה שעובדות בניקיון ויש כאלה שעובדות בזנות! הדבר היחיד שאנחנו מבקשים מהן זה להימצא במקום כשאנחנו צריכים אותן לצורכי עדויות ואנחנו בקשר כמעט יום יומי איתן ולמעשה משלמים להן כספים.

וגם כי אנחנו דואגים למשל לטיפולים רפואיים שלהן כי אין להן שום ביטוח רפואי. למעשה, המשטרה מממנת את הטיפולים הרפואיים שלהן, כולל הפלות במקרים מסוימים טיפולים גניקולוגיים וכל מיני דברים מהסוגים האלה.

ואפילו טיפולי שיניים רובן הצליחו לתקן יפה מאוד את שיניהן בתקופה שהן נמצאות בחסות המשטרה למעשה, לא מדובר במעון מוגן, לא בצורה שאנחנו היינו רוצים לראות את זה אלא הן נמצאות באכסניה כמו כל מתאכסן רגיל העושה ככל העולה על רוחו.

היה לי מקרה של אחת הבנות שישבה באכסניה במשך 4 חודשים ויום לפני שהיא הייתה צריכה להעיד היא נעלמה.

עד כאן ציטוטים מילה במילה

בית מלון על חשבון הברון

כבר כאן בפרוטוקול השישי, ברור מעל כל צל של ספק כי דבר מה איננו כשורה כאן. נערות עובדות, קורטיזנות מקצועיות שנתפסו כשוהות בלתי חוקיות, זוכות לקבל יחס מיוחד ומשוכנות בהוסטל במקום בכלא וכפי שאומר פיני אבירם בפרוטוקול מספר 3, הנערות נמצאות בבית מלון לכל דבר והעלות היא 6000 שקלים לחודש עבור כול נערה.

כשממוצע נערה ממתינה למתן עדות כמה וכמה חודשים בהם היא מקבלת 200 שקלים דמי כיס בכול שבוע ומאפשרים לה להמשיך לעבוד במקצוע העתיק.

והחוצפה של הנערות לא ידעה גבולות. היום אנו יודעים כי בית המלון הזה היה בכיכר דיזינגוף - סיפור ידוע הוא שהנערות הפכו את חדרי המלון לחדרי אירוח עבור הלקוחות למשך תקופה ארוכה עד שלמישהו במשטרה נדלק האור האדום.

ולא רק זאת. עשרות רבות מהנערות הללו ניצלו את טוב לבה של המערכת. שהו בבית המלון, המשיכו לעבוד במקצוען חודשים ארוכים וברגע המכריע הן התנדפו.

וגם זה לא היה מספיק לשדולת הנשים הן דרשו לשחרר אותן לחופשי לחלוטין ואפילו לתת להן להמשיך לעבוד במקצוען תמורת עדותן.

ובמילים אחרות: משחדים את הבנות העובדות ומשדלים אותן להפליל את האחרים תמורת חופש לעבוד, לנוח בבית מלון, לקבל דמי כיס, ולטייל בחוצות ישראל כבנות חורין.

דהיינו הן נמצאות בפיקוח משטרתי שלא מונע מהן להמשיך ולעבוד כעצמאיות ובנוסף גם לזכות במגוון רחב של הטבות וטיפולים רפואיים על חשבון משלם המיסים, כולל רפואת שיניים שעולה עשרות ואלפים של שקלים.

והשאלה קופצת מיד ועולה: היכן הנערות עובדות? האם כעת הן עצמאיות יותר מאמש? האם רק בגלל שהן עבדו במקום מסודר שהבעלים שלו היה גבר. אז הן נחשבו לנערות נסחרות? הרי אנו רואים.

כתוב בפרוטוקולים שחור על גבי לבן. הנערות המשיכו לעבוד במקצוע העתיק לבדן. אז המשמעות היא שהן סחרו בגופן. אז למה לא העמידו אותן לדין. כי הן נשים? או שדבר מה השתבש לנו בחוקים?

My heart belongs to daddy

שוחד כאתנן

עוד ציטוטים מהפרוטוקול

נסים מלול: מדוע הן לא נשלחות לנווה-תרצה כמו שאר הנערות שאינן מעידות?

פיני אבירם: יש החלטה של בתי המשפט, שמי שמעידה ורוצה להעיד ומוכנה להעיד, לא תיעצר.

היו"ר זהבה גלאון: זה כאילו תנאים יותר משופרים. מי שלא מוכנה להעיד בכלא נווה-תרצה ומי שמוכנה להעיד בעצם לא שוהה בין כותלי הכלא אלא מאפשרים לה לשהות במקום מחסה מוגן.

מדהים ובלתי נתפס על הדעת

מי שלא מוכנה להעיד הולכת לכלא, מי שמסכימה יכולה להמשיך לעבוד בזנות מבלי להתחלק בכספים שהיא מרוויחה עם אף אחד? מי מכם חושב שתהיה נערה שלא תסכים להעיד? הרי היא באה לעבוד בזנות, אם היא תשב בכלא זה ישבית אותה מעבודה ככה, בחסות ההוסטל, היא זוכה לקבל בית מלון, טיפול רפואי וחופש לעבוד במקצוע העתיק כעצמאית בחסות החוק, תחת פיקוח משטרתי. ללא דמי תווך, מבלי להתחלק עם אחרים ברווחים העצומים.

עוד ציטוטים

סגן גונדר דבי שגיא מפקדת כלא נווה תרצה: האסירות השב"חיות שמגיעות לכאן - בדרך כלל מספרן בין שלושים לארבעים מגיעות אלינו מהמשטרה עם צווי גירוש. רובן הגדול הן אסירות שעסקו בזנות ונתפסו במכוני ליווי. בדרך כלל להן אין את המודעות שיש לנו, שאנחנו רואים אותן כקורבנות. רובן הגדול לא נחטפו ברחובות ולא הכריחו אותן לעסוק בזנות. הן באו לכאן בידיעה שמזה הן רוצות לעשות כסף ושפה עושים כסף טוב. מה שהן לא ידעו ברוב המקרים זה שהן יהפכו לקורבנות הן לא יודעות עד כמה הן יהיו מנוצלות. אבל בעיני עצמן הן לא נתפסת על-פי רוב כקורבנות זה חלק מהתרבות הליברלית שאנחנו חיים בה שאנחנו רואים בהן קורבנות יותר מאשר הן רואות את עצמן ככאלה.

יהודית נאות: כמה זמן לוקח עד שהן מגורשות?

סגן גונדר דבי שגיא מפקדת כלא נווה תרצה: זה תלוי. כל אחת והמקרה שלה. זה תלוי בדרך כלל במעסיקים שלהן או בסיבוב הבא שהיא תעשה כי הן חוזרות. חלק גדול מהבנות שנמצאות כאן לא נמצאות פה בפעם הראשונה.

ציטוטים מהפרוטוקול החמישי

נסים מלול: לא הבנות צריכות לשבת שם אלא אלה שמפעילים אותן

היו"ר זהבה גלאון: נכון!

שוקי בללי - ראש מחלק מוסר בימ"ר ת"א: אין שום קשר. אני מוכן להזמין אתכם אלי למשרד כדי לראות כמה דרכונים יושבים אצלי במשרד ויש בעיה איפה לשכן את הבחורות האלה. אני נותן להן אפשרות להתארגן מספר ימים, לעזוב את הארץ מרצונן אפילו שהן לא מוכנות למסור עדות אפילו עם תעודות מזויפות אני יכול להראות לכם כמה תעודות מזויפות יש לי במשרד. זה לא פותר את הבעיה.

הבעיה היא באמת בעיה קשה. יש לי דרכונים, יש לי תעודות זהות הבחורות האלה רוצות להישאר בארץ והן עושות הכול והן נעלמות ואף אחד לא יודע לאן יש לי בחורה, שגמרה להעיד, השאירה את כל הדברים שלה ונעלמה. לפחות כלפי המצפון שלי, אני הופך את האדמה כדי למצוא אותה כדי לדעת שלא הרגו אותה.

אני לא יודע איפה היא, אנחנו נותנים להן הרבה אפשרויות לדעתי לגרש אותן זו גם דרך כי הן לא חוקיות פה אנחנו לא יודעים בוודאות איך הן נכנסות לכאן ואיך הן יוצאות.

אנחנו נתקלים בבחורות שלפחות שלוש פעמים יצאו ונכנסו לארץ וכל פעם בצבע שיער אחר ובשם אחר. אז יש בעיה ובתי הסוהר זה חלק מלפתור את הבעיה. לא בכל המקרים למשל, יש לי בחורה בנווה-תרצה היום שביום חמישי רצתי אחריה כדי שהיא תמסור עדות כי היא פנתה דרך כל הוועדות שהיא רוצה למסור עדות ורצנו לגבות ממנה עדות והיא התחיל לשחק אתנו ואז, בית המשפט הגבוה לצדק נתן ביום ראשון החלטה וזה יושב לי על הגרון ואני צריך לתרגם את העדות ולנסוע שוב לנווה-תרצה כי היא החליטה שעכשיו היא כן רוצה לדבר אז הן לא הכי מסכנות אם תראו איך הן מתנהגות אצלנו לא תאמינו.

יוסי סידבון מפקד מחוז ת"א המשרד לביטחון פנים: אני רוצה לומר שרוב הנשים שמגיעות לעבוד כאן, בישראל מגיעות מתוך ידיעה שהן אכן הולכות לעבוד בזנות רובן המכריע יודעות היטב שהן מגיעות לעבוד פה בזנות והן מגיעות לכאן מרצונן ומתוך בחירה שלהן.

מה אנו מבינים מהדברים מעלה

הנערות עושות צחוק מהחוק, ומתוך כל אותן אלפי נשים שהתריעו עליהן בדוח אמנסטי, נשארנו עם עשרות בודדות בכלא נווה תרצה ועוד מספר זהה של נערות השוהות בבית מלון על חשבון המדינה.

פרוטוקול זה נכתב ביוני 2001

Suzanne Vega: Luka

עד כאן מסכת האיוולת

מי שעדיין לא הבין עוד יבין, אבל כבר ברור כשמש שלא מדובר כאן על סחר בנשים במספרים עצומים אלא על פרומילים בודדים ולפי הדיווחים של הוועדה מגזר הזנות הנאמד ב 6000 נערות העובדות מרצונן ומבחירה אישית וההערכות לגבי מספר הנערות הוא כפול מהכתוב מעלה.

אז לאן נעלמו אלפי הנשים הנסחרות נגד רצונן שהופיעו בדוח אמנסטי. זה אשר גרם לרשויות המדינה להקים וועדת חקירה פרלמנטארית בנושא סחר בנשים. כי שדולת הנשים הציגה לראווה ובתרועות חצוצרה מחרישות אוזניים בכול אמצעי התקשורת את דוח אמנסטי.

דוח אמנסטי מילה במילה

אף כי סטטיסטיקה רשמית בנושא אינה זמינה דומה כי בשנים האחרונות אלפי נשים בכללן נערות וילדות ממדינות בריה"מ לשעבר נסחרו לישראל למטרות עבודה בתעשיית המין של ישראל. בכפוף לחוק מדינת ישראל, מוגדרות בעצם כל הנשים הללו כזרות בלתי חוקיות. הן שוהות בישראל ללא אשרות עבודה או תוך שימוש במסמכים כוזבים, מצב שהופך אותן פגיעות במיוחד להפרות זכויות אדם בידי סוחרים סרסורים וגורמים אחרים המעורבים בסחר בנשים לתעשיית המין.

לידי אמנסטי אינטרנשיונל הגיעו דיווחים רבים על נשים נסחרות הנתונות להפרות זכויות אדם רבות כגון שיעבוד והגבלות אחרות על חירותן וכן עינויים כולל אונס וצורות אחרות של התעללות מינית. לידי אמנסטי אינטרנשיונל הגיע מידע שלפיו במקרים רבים נשים, הנסחרות ממדינות בריה"מ לשעבר לישראל, נקנות ונמכרות בעבור סכומי כסף גדולים, לעתים קרובות במכירות פומביות שבהן הן נמכרות למציע ההצעה הגבוהה ביותר.

קצתן מוחזקות בשעבוד-חוב והן נאלצות לעבוד כדי להחזיר סכומי כסף גבוהים מקצת הנשים נחטפות ממדינות בריה"מ לשעבר בניגוד לרצונן וקצתן מפותות להגיע לישראל בהבטחות כוזבות, ומובאות לעבודה בתעשיית המין ה"בעלים" שלהן מגבילים את תנועתן כדי למנוע מהן לעזוב. יש דיווחים רבים על נשים שנכלאו בידי "בעליהן" בדירות ובבתים נעולים, ויציאה מהמקום ללא ליווי נמנעת מהן. כמו כן יש דיווחים רבים על לקיחת דרכונים ומסמכים אישיים של הנשים על ידי ה"בעלים" כדי למנוע מהן לעזוב את המדינה. בכמה מקרים, החזקת מסמכי הזיהוי של הנשים על ידי ה"בעלים" היא דרך נוספת לכפות עליהן עבודה בתעשיית המין.

עד כאן דוח אמנסטי

אז מה אפשר להגיד על הכתוב בו?

אין סטטיסטיקה רשמית והגיע מידע

זה מספיק לשדולת הנשים

על סמך שמועות אפשר להפוך עולמות? כשהשיטה היא למעשה דינאמיקה של הפחדה. לסיכום דוח אמנסטי משתמש במילים קשות הבאות מלב רחום וכואב המדמה עוול גדול ועצום הנגרם לאלפי נשים מתגלה כשקר וכחלק ממסע התעמולה הפמיניסטי שמטרתו להאשים את הגברים הנוטלים חלק באתננה של הנערה העובדת.

דומה כי בשנים האחרונות אלפי נשים

המילה דומה היא משורש דמיון

ואת אלפי הנשים עד היום לא מוצאים

Nancy Sinatra - These Boots Are Made For Walking

גן עדן לקדֵשות

2009-06-27T07:26:00.006+03:00

ישראל היא גן העדן של הנערות העובדות מחבר המדינות

Era - Looking for something

מדינת ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם המשמשת גן עדן לקדֵשות, אני בכוונה לא רוצה להשתמש במילה העברית הנפוצה, משום שיש בה קונוטציות שליליות.

אבל קדֵשה היא קורְטיזָנִה, או הָטְאירַה, שהן למעשה נערות ונשים מכל שכבות הגילים אשר עוסקות במִקְצוע העָתיק.

הבהרנו על מה אנו כותבים אז נמשיך לגלגל את המילים

אז כך, מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבספר החוקים שלה אן שום התייחסות לקדֵשה. למעשה הקדֵשה איננה נמצאת בחוקי המדינה כישות נפרדת. כל החוקים בהם מופיעה הקדֵשה, נוגעים לסובבים אותה, ואלו יכולים להיות בני הזוג שלה, המעסיקים שלה וכל האחרים הטומנים ידם בצלחת המזומנים שמרוויחה הקדֵשה. ועל פי נתונים שהגיעו מהוועדה לסחר בנשים קדֵשות ומרוויחות 3000 שקלים ליום עבודה אחד. או למשמרת אחת.

והחוקים מחמירים עם הסובבים את הנערה העובדת למחייתה, החוקים הם דרקוניים בלי יוצאים מן הכלל, השמים ידם באתננה של הקדֵשה, נחשבים אוטומטית לסוחרי נשים כולם - בן זוגה של הקדֵשה מוכרח להיות בעין החוק המעסיק שלה או זה שמעביד אותה כי אחרת טוענים יפי הנפש, איך הוא מתיר לה לעבוד. או מרשה לבת זוגו לעסוק במִקְצוע העָתיק, כאשר הוא יודע ומודע לעיסוקה.

גם מי שמארגן עבור הקדֵשה מקום בו היא תוכל לקבל את האורחים המשלמים לה במזומנים, נחשב גם הוא לסוחר בנשים, כל מי שמתווך בין הקדֵשה לאנשים החושקים ברגע אהבהבים איתה, נחשב למעסיק שלה.

אפילו העיתונים היומיים שלפנים התירו לקדֵשה לפרסם את עצמה, הפסיקו לפרסם כוון שהחוק ראה בפרסומים שידול שמפורסם ע"י המעסיקים את הנערות העובדות בניגוד לרצונן. - וזאת חרף המלצותיה של כבוד השופטת הדסה בן עתו שמליצה בחום בדו"ח הגנוז להתיר לנערות העובדות לפרסם עצמם, מהסיבה שכך הן לא תצטרכנה לעמוד בקרנות הרחוב כשהן חשופות לאלימות הצצה מבעד לצללים של הרחובות וסמטאות הערים.

דרכון דיפלומטי

אבל בשום מקום בחוק, באף פסיק של ספר החוקים, אין התייחסות ספציפית לקדֵשה עצמה, לעצם עיסוקה, למוסריות של מקצועה או לעצם הגדרתה כנְעֵרָה עובֵדֵת העומדת בפני עצמה. לא רק זאת, גופים הנוגעים בנושא הסחר בנשים למטרת מיגור התופעה, הורידו הנחיות ברורות למערכת אכיפת החוק, דהיינו משטרת ישראל. ובהנחיות נאמר, כי אין לעצור את הקדֵשה בשום אופן או תנאי, מאחר ואין היא אשמה בשום דבר! לדעתם היא אומללה, נרקומנית, או שהיא סבלה מהתעללות מינית בילדותה.. על כן עברה האומלל מעניק לה דרכון דיפלומטי אשר אוסר על רשויות החוק לעצור אותה או להאשים אותה בגין עיסוקה. יחד עם זאת נאמר עוד כי יש לקחת מימנה הצהרה כתובה מי הוא או היא שמעסיקים אותה. ולחיוב אדם לתת הצהרה אין לו אח ורע בעולם, כי מה מבקשים רשויות החוק? בתכלס יש כאן מעין איום סמוי, תלשיני, תספרי לנו וגם אם זה הזוי אנחנו נכתוב ואת תלכי לחופשי.

הקדֵשה כזמיר

ובמילים אחרות, לא רק זאת שנֱעָרות עובְדות חסינות ממעצר. ישנה הוראה חסרת תקדים, אשר מחייבת את רשויות החוק לבקש או לדרוש מהגברת להפליל את מי ששם ידו בדרך זו או אחרת באופן עיסוקה. כלומר זכותה לעבוד במִקְצוע העָתיק, אבל אסור שיהיו לה שותפים. דהיינו היא מחויבת על פי חוק להיות בודדה, דבר המשאיר אותה גלמודה. ומכאן התחיל המהפך שהשאיר את רשויות החוק חסרות אונים לנוכח התופעה.

תם עידן המתווכים

ראשית ובראשונה, גברים הפסיקו להיות המעסיקים של הנערות העובדות. התפקיד עבר באופן טבעי לנשים שהיו פעם נֱעָרות עובְדות והיום הן בוגרות בכדי להיות אטרקטיביות. רק כשהפעם הזאת, אין האישה שמעסיקה את הנערות נחשבת למאדאם. כי בכל המקרים של פשיטה משטרתית על המוסד בו היא הבעלים והמעסיק, היא פושטת חולצה נשארת בחזייה סקסית מציגה את עצמה כנערה עובדת ומכך אין לרשויות החוק שום אמצעי אכיפה, כי מי יכול להוכיח, היא הרי אישה, לו היה זה גבר, בו ברגע האזיקים על ידיו היו נצמדים. כך נשארה המשטרה אימפוטנטית ולבטח שהיא איננה יכולה למגר את התופעה. כי אין עוצרים נערה עובדת. אגב, גם אין מבקשים ממנה לשלם מס על ההכנסה.

יעלה ויבוא

כלומר, בעשר השנים האחרונות, שודרג מעמדה של הקדֵשה והיא יכולה לעסוק במִקְצוע העָתיק בלי לתת דין וחשבון לשום גורם, בלי לפחד שחלילה יעצרו אותה. ובלי לשלם אגורה שחוקה אחת למס הכנסה. וכפי שכולם כבר יודעים, קדֵשה ממוצעת העוסקת בתחום מספר ימים בשבוע, מרוויחה שכר גבוהה מזה של מנכ"ל. כי על פי רישומים מדויקים גם כתובים בפרוטוקולים של הוועדה לסחר בנשים אנו יודעים כי סך ההכנסות הממוצעות לקדֵשות, נקוּבות על למעלה משלושים אלף שקלים לחודש, למשמרת של שלושה או ארבעה ימים בשבוע. כאשר רובן של הקדֵשות, עובדות ברציפות 48 שעות ויותר.

דודו טסה - הלילה לא

סבן-אילבן

יען יש קדֵשות העובדות סביב השעון, אלו מרוויחות כמעט כפליים מהאחרות. ולמען הסר ספק, נוסיף כאן, כי רוב הקדֵשות העבריות, הן אימהות לילדים מתבגרים כאשר בנוסף להשתכרותן מהעבודה הקשה, הן מפליאות לבקש מהביטוח הלאומי את התקציב שכל אם חד הורית מקבלת, כאשר היא איננה עובדת. זאת מאחר ואין כל אפשרות לדעת אם הנערה היא קדֵשה ועובדת במִקְצוע העָתיק. היא חסויה.

חצויה

ברגע שהנערה מצהירה על עצמה שהיא קורְטיזָנִה, אוטומטית לוטים עליה את פקודת החיסיון ושמה האמיתי מוסתר לחלוטין. באשר לכך קיים סיפור ידוע: מוסד מכובד בלב תל אביב, זכה לפשיטות רבות של מחלק מוסר. ובאזלת ידם, הם הפעילו נוהל מימי המנדט הבריטי, והוציאו צו הרחקה ל 15 יום לנערות שעבדו במוסד. וכדי שלא יהיה ספק למי מן הנערות הוא מכוון. מחלק מוסר הדביק על דלת המוסד את השמות האמיתיים של הנערות שקיבלו צו הרחקה. בו ביום, פרצה זעקה אדירה מכל אותם הגורמים הנשיים העוסקים במיגור התופעה. בתביעה למשטרה להסיר לאלתר את שמות הנערות העובדות מהסיבה שאסור להלבין את פני הנערה העובדת. וכי זאת בושה שצריך להסתיר ולהחביא. ואכן, שמות הנערות הוסרו מדלת המוסד. והיום מחלק מוסר נזהר מלחשוף את הקדֵשה ובכך נחתמה העסקה וכל השמות האמיתיים של הנערות העובדות, הפכו באחת לסוד השמור ביותר במדינת ישראל, מדינה ששמו של ראש שירותי הביטחון הכללי גלוי וידוע לכל בן אדם. אבל חל איסור להציג את שם האמיתי של נְעֵרָה עובֵדֵת. היא יותר חשובה מראש השב"כ, או שהיא מטיסה מטוס קרב.

גברת ג'ייקל ומרת הייד

לא רק זאת, את הקדֵשות לא ניתן לגלות באמצעים רגילים, הקדֵשה נוהגת להחליף את הכינוי שלה חדשות לבקרים, במשמרת ערב היא יכולה לכנות את עצמה יסמין ובמשמרת בוקר סיוון, במוסד אחד קוראים לה ירדן ובעסק אחר מכנים אותה שרון. את המטרמפוזה הזאת גם אפשר לראות בפרוטוקולים של הועדה למיגור הסחר בנשים. אחת המשתתפות הקבועות בוועדה היא גברת בשם לינדה אשר בעברה הייתה נערה עובדת במשרה מלאה. וכאשר היא חזרה בתשובה, היא לא ויתרה על המטרמפוזה בשם, כי על פי רישומי הפרוטוקולים היא מופיעה תחת כמה שמות שונים, בדיוק כמו קדֵשה ממוצעת, שבנוסף היום יכולה וגם מבצעת מגוון ניתוחים פלסטיים על מנת להצעיר את האברים המזדקנים. וכדי להחליף מסכה בעבור האורחים המזדמנים, הן כדי שלא יכירו אותה ברבים. וגם כדי לתת למתארחים הקבועים את התחושה שהיא הקדֵשה נערה חדשה.

סיפור יציאת מיצריים

קדֵשות רבות הן נשים מחבר המדינות שהשתקעו בארץ עוד מהימים בהם המדינה שלנו הייתה מוצפת בצעירות רבות שבאו מרצונן, או הוברחו לארץ דרך מיצריים או תימן. וכולנו זוכרים איך רשויות שדות התעופה ניסו לעצור את התגנבות היחידים בטיסות לארץ. רק שלעיתים החשד נפל על כשרים. והפרסומים על עוגמת הנפש שנגרמה לעולים ארצה בחדווה, גדעה מרשות שדות התעופה את הרצון להילחם בתופעה - ומלחמת המיגור הועברה למשטרת המוסר, אשר תוך שנתיים מופלאות הטיסה על חשבון משלם המיסים את רוב רובן של המסתננות. שיכנה את המלשינות חודשים ארוכים בבתי מלון של ארבעה כוכבים, והתירה להן לעבוד כרגיל עד בו היום למתן עדותן בבית המשפט נגד אלו שאילצו אותן. ואפרופו, גם כאן בפרוטוקולים של הוועדה לסחר בנשים, מעידים נציגי הרשות האוכפת, כי הנערות העובדות שהוא בבית המלון, כמה חודשים, כאשר להן גם נותנים דמי כיס. ובבוא יום הדין, הן פשוט נעלמו כמו שמעולם לא היו. חלקן העידו, אבל המשטרה מצאה פטנט לריבוי ההיעלמויות. הנערות חויבו לתת הצהרה ועדות בפני שופט. ואז על חשבון משלם המיסים, הטיסו אותן לארץ מוצאן וחסכו את התשלום עבור שהייתן בבית המלון. ובעקבות העדויות הרשות השופטת קיבלה את הצהרתה של הנערה כדבר אלוהים חיים. והכניסה לבתי הכלא את הגברים ששמם הוזכר כמעורבים אשר שמו ידם בקלחת הגלובליזציה והרוויחו כסף על חשבון נערות מחבר המדינות שהוברחו ארצה מרצון לגן העדן הנדון.

הולכים ובאים – באים והולכים

ניצב יוסי סידבון אמר על זה בוועדת הכנסת שנלחמה למיגור התופעה, "אנחנו שולחים אותם בחזרה לארץ המוצא, אבל הן חוזרות בזהות שאולה". ניצב יוסי סידבון מוסיף ואומר בפרוטוקולים, שיש קדֵשות שנשלחו וחזרו כמה וכמה פעמים ובכל פעם הן הופיעו במראה חדש ובדרכון על שם שונה - אבל הסוף טוב, משטרת ישראל שדורבנה ע"י חברות הוועדה למיגור התופעה בראשות זהבה גלאון, עשתה את מלאכתה נאמנה.

תם השרב הגדול השמש רד לים הכחול

היום כבר אין בארץ נערות שהגיעו לכאן ללא מסמכים רשמיים. היום לכל הקדֵשות מחבר המדינות יש תעודת זהות כחולה בגלל סבתא רבא שהייתה יהודיה, או שהיא לאזרח ישראלי כדת נשואה. יען יש לכל קדֵשה מסמכים רשמיים שהיא עולה חדשה, ומכך היא בהחלט חוקית. ובאין איסור בספר החוק המונע מהנערה לעסוק במקצוע העתיק. פורחת ועולה התופעה. ובמקום למגר אותה אנו מגבירים אותה. בכך שהשדולה הנשית, פותחת לקדֵשה מטריה חוקית. ומעניקה לה חסינות.

אזלת יד

כי נגד אלו השוהות בארץ כחוק אין למשטרה שום סיבה לצדוק או להתערב. אין שום פיסקה חוקית האוסרת על תושבת ישראל לעבוד במִקְצוע העָתיק. היום פרט למתי מעט הקדֵשות הן כבר אינן מטיילות על המדרכות ומשדלות את הולכי הרגל להיכנס עימן לחצרות הבתים. כך שהן כבר אינן מהוות מטרד לשכנים. ובכך אפסנה המשטרה את סעיף השידול שיש בו מעין הטרדה. ובזה הוכשרה הקרקע להתרחבות התופעה. כי באין סעיף המאשים בשידול. נפתח חלון למחול הגדול.

גן חיות

רק בתחנה המרכזית הישנה, נוהג הכתב הפלילי לשעבר בוקי נאה לערוך סיורים קבוצתיים לקהל משתוקקים ביזארי ומסביר להם את עובדות החיים על רובע האורות האדומים. בלווי רמקול ותוך התייחסות בהמית לנערות הנרקומניות שמוכרות את מרכולתן בעבור הסם. הוא מציג אותן והן עומדות בצורת סימן שאלה - תרתי משמע.

היום הקורְטיזָנִות עובדות במוסדות מכובדים, בחדרים מפוארים, הרחק מטווח היד של מערכת אכיפת החוק. ואפילו אם המשטרה יודעת על המתנהל בתוך החדרים, אין היא יכולה לעשות מאומה.

הרי קדֵשה איננה אשמה במומה

למעשה, לא רק שהקדֵשה איננה אשמה, ההפך הוא הנכון, על פי מכון תודעה העוסק בחקר התופעה כבר עשר שנים. ומקיים מרכזים להוצאת הקדֵשה מהמעגל. הקדֵשות הן נשים אומללות שחוו טראומות והתעללויות קשות בילדותן ומכוון שכך, יש לעזור להן בכל אמצעי שיש. וכאשר מדובר על כל אפשרות שיש, הרי אם האמצעים לא קיימים אז מבקשים מרשויות המדינה להקציב משאבים. ומאחר ומדובר בנשים ונערות שביסודן הן אומללות וכוון שלבבות נבחרי הציבור נכמר בגינן. ירדו כמה מיליוני שקלים מן הכנסת אל ערוגת הגן.

וגן העדן כבר כאן

כעת, אחרי ספין תקשורתי שקיפד את ראשו של הנחש האדם, חווה הפכה לסיבה למסיבה, מיליוני שקלים הוזרמו לעמותות ולאנשים טובים שיעזרו לקדֵשות לצאת מהמעגל ולחזור ולהיות נשים רגילות שמרוויחות פרוטות שחוקות. הוקמו מקלטים המיועדים לקדֵשות שאין להם אמצעים לקנות עוד כימיקלים שיעשו לה נעים. יש כמה וכמה מרכזים שאליהן מגיעות הקדֵשות כדי לקבל הרצאות נגד העבודה הזרה. או לעסוק במלאכת יד מרגיעה כמו טווית קורי עכביש. וגם לזכות בטרפיה המסובסדת לפרוטות מאנשי מקצוע ויועצים מומחים הגובים מהנערה מזומנים סמליים כרווחים. יש במרכזים גם נשים שלפני ולפנים או בזמן המנדט, היו קדֵשות בעצמן, רק שעכשיו נחרצו בהן אותות הזמן. והן מעבירות את המסר לכל אותן הקדֵשות הצעירות שהנה תראו, כולנו נהפוך למקומטים ובבוא הימים - העלומים כעלי שלכת נושרים, ושהפגיעה הנפשית הורסת אותן לחלוטין.

דבר אחד נשכח מהקדֵשות שהזמן לקח

הקדמה צועדת וביכולתה להקפיא את היופי לעוד כמה שנים של מראה עלומים, היא יכולה גם להצעיר את הגזרה, לשדרג חזה שנפל ולהזקיפו בנכפל. יש בוטוקס שמעלים קמטים, יש סיליקון למילוי ישבנים נפולים, יש מגוון רחב של טיפולים, שהיום הקדֵשות בנות הארבעים ויותר, עם ילדות בשירות חובה, נראות יותר צעירות משלהן הבנות. יש גם גלולות כדי להרזות, יש מגוון רחב של אפשרויות ללא גבולות. והכי חשוב, יש לקדֵשות את החופש לעבוד. בלי בוסים על הראש, ובלי לעשות חשבון.

הן עובדות, והכסף זורם לכיס תוך דקות

פאולו קואלו, כתב את הספר 11 דקות, הספר הוא סיפור וכשלעצמו הוא גם עבודת מחקר חשובה על התופעה שהגלובליזציה יצרה. מסופר שם על נערה שחצתה יבשות וימים והגיעה למעמד הנכסף של קורטיזנה עצמאית. לא לחינם שם הספר הוא אחת עשרה דקות. שמו ניתן, כוון שזה הזמן הממוצע שהקדֵשה מקדישה לאורח. - המחירים לזמן המוקצב הם מינימום 100 שקלים. בלי תוספות לגחמות שלכל אורח יש ומשלם והאתנן כמובן משתלש.

סיפור מגנזך המדינה

השופטת הדסה בן עתו, חקרה במשך שנים ארוכות את התופעה, היא נעזרה בצוות מומחים, התייעצה עם ניסיונם של רשויות חוק בארצות זרות לגבי הקדֵשה. ובסופו של מחקר, היא הגישה כרך עב כרס, אשר רובו לא נשזף לעין הציבור. לא רק זאת, בכל אותם פעמים בהם היו ניסיונות לפרסם חלק מהמחקר, המסקנות, בוטלו כלאחר יד. ואל נשכח שהמחקר נערך בשנות השבעים. ואלו שדחו את המסקנות חיים במילניום השלישי.

כל העולם צועד קדימה

אבל רק כאשר מדובר על נערה העובדת במִקְצוע העָתיק, אנחנו ולא עמיתנו בימי הבנים של ציד המכשפות. חושבים אחורה - בכל אותם הפעמים שמזכירים את המילה קדֵשה. אשר דווקא היא האישה המשוחררת של הזמן המודרני, היא נתפסת כיותר חלשה מהקורְטיזָנִה שחיה ביוון העתיקה. ובמה הדברים אמורים?

רצון חופשי או אילוץ

וככה כתוב בדו"ח בן עתו הגנוז

"בניגוד לדעה המקובלת בציבור אנו סבורים כי רוב הזונות אינן עוסקות בזנות בניגוד לרצונן אומנם אמת שחלק מהם הגיעו לעיסוק זה בלחץ של אחרים ועוד נחזור לנושא זה כשנדון בסרסורים אך נאמר כבר כאן שגם במקרים של לחץ ופיתוי הנערה היא זאת שלעיתים קרובות יוצרת את ההזדמנות להפעלת לחץ כגון: שהיא מגיעה חסרת פרוטה אל העיר הגדולה נענית להזמנות של זרים לפרנסה ולהוציא עליה כספים כאשר כמעט ברור לקראת מה היא הולכת לפעמים היא נרתעת ברגע האחרון כאשר כבר אחרה את המועד.

יחד עם זאת יש להדגיש כי חלק נכבד מהזונות הגיעו לעיסוקן ללא כל לחץ ולא בשל פיתוי של סרסור אלא מיוזמתן הן, לפעמים בעצת חברה או שכנה על כל פנים – תהיה הדרך בה הגיעו לזנות אשר תהיה – הרי להוציא מקרים נדירים ביותר אין אישה עוסקת בזנות תקופה ממושכת בניגוד לרצונה וללא שיתוף פעול שלה." (דוח בן עתו עמ' 20)

אחרי עשרים שנה

בשנת 1990 ערך המגזין "נגה" ראיון עם פרופסור מנחם אמיר, שהיה ראש המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופסור מנחם אמיר ביחד עם עמיתו דוקטור מנחם הורוביץ עסקו דאז בחקר מבנה הקדֵשות. בעבר אמיר והורוביץ השתתפו בוועדה בראשות השופטת הדסה בו עתו שבדקה את נושא הקדֵשות בארץ.

Britney spears - circus live

בחירה מקצועית

וכך כותבת המראיינת רחל גיורא במגזין "נגה" גיליון מספר 19:

"כסוציולוג חוקר אמיר את מבנה הזנות. הוא מאמץ את ההנחה שקדֵשה היא בחירה מקצועית, בעקבות העיתונאית ג'ניפר גיימס, הוא רואה בקורְטיזָאנִה מקצוע שהועדף על פני מקצועות אחרים לאחר התנסות כמו מזכירות, זבנות וכיו"ב – מקצועות נמוכי הכנסה וסטאטוס אך מרובי ניצול. על בסיס התפיסה שהקדֵשה היא בחירה מקצועית, הוא טוען יש להעניק לקדֵשות תנאי עבודה הוגנים והגנה, הדרישות הללו אגב, תואמות את הדרישות של הקדֵשות עצמן".

בהמשך המאמר ממשיכה וכותבת רחל גיורא שפרופסור מנחם אמיר טוען כי המסקנות שנכתבו בדו"ח בן עתו, תקפות גם לאותה העת. הוועדה בראשות השופטת הדסה בן עתו הציעה: "להתיר להן לעבוד בכל מקום שבו יחפצו, כולל בביתן, ולאפשר להן להיעזר בפרסום"

בפרוטוקולים של הוועדה לסחר בנשים
מעריכים כי אומדן הנערות העובדות
לשנת 2006 עומד על רבבה.

בהמשך המאמר משנת 1990 שואלת רחל גיורא את אמיר למספר הנערות העובדות על פי הערכתו. והוא משיב ועונה לה, כי על פי מיטב ידיעתו, עוסקות באזור תל אביב כ-200 נֱעָרות עובְדות ובארץ כולה ישנם שש מאות קורְטיזָנִות שרובן הן ממוצא יהודי. וישנו ערפל סביב מספרן של הנערות "העוסקות במִקְצוע העָתיק בהסדרים אחרים כמו משרדי ליווי או משרדי שידוכים" בהמשך המאמר, פרופסור מנחם אמיר מתייחס לסוגי הנערות שעובדות, ובתשובתו הוא אומר כי העוסקות בזנות הן גם עקרות בית וסטודנטיות. ובתל אביב נפתחו מוסדות המנוהלים בדרך כלל ע"י מאדאם מבוגרת המעסיקה נערות לא מקומיות. ועל פי מיטב ידיעתו הוא מוסיף ואומר, רוב הנערות העובדות הן נרקומניות. וכי רובן הנערות נכנסו למקצוע בעקבות בריחה מהבית, או כוון שיצא להן שם של נְעֵרָה עובֵדֵת. וכי לקדמה ולמתירנות יש יד בהצלת נערות מלהגיע למִקְצוע העָתיק, כוון שבעידן הזה, לשכב עם משהו אין פירושו להיות קדֵשה. כך שלא כל נערה שקיימה יחסי מין מקבלת את הסטיגמה. ובכך פוחתים סיכוייה להגיע לתחום.

ובמילניום השלישי

היום טוענים ידענים המפעילים מרכזי סיוע לנערות העובדות, כי "זנות היא אונס לכל דבר. התומכים בטענה זו מבקשים לראות את הזנות כחלק מתוך חווית חיים נשית, שכוללת בתוכה דיכוי, השפלות, הטרדות ותקיפות. לטענתם, זנות נובעת מהשילוב שבין דחיקת נשים ממקורות הכנסה והשכלה, לבין ההחפצה המתמדת של נשים והתעללויות מיניות. התומכים בטענה זו מצביעים על כך שרוב העוסקים בזנות הן נשים וילדים, ומפנים למחקרים המראים שרבות מהנשים שבחרו לעסוק בזנות סבלו מהתעללות מינית בעברן, או ממצוקה כלכלית בהווה, או שילוב של שני הדברים. מכאן מסיק הפמיניזם הרדיקאלי שזנות היא לא בחירה אמיתית, אלא שחזור של טראומה מינית בחברה שמנצלת מין וכסף כדי לשלוט בנשים."

אונס – יסוד הסכמה ודיני ראיות

בסביבות שנת 1990 כתבה ציפורה האופטמן מאמר בנושא אונס, ציפורה האופטמן הייתה דאז משפטנית ועסקה במחקר והוראה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בתל-אביב ופעילה באגודה לזכויות האזרח ובעמותה לסיוע משפטי בפלילים.

ולהלן כמה ציטוטים מן המאמר

"מבין כל העבירות המנויות בקודקס הפלילי, בולט ייחודה של עבירת האינוס – עבירה שביסודה התנהגות אנושית טבעית ומקובלת – בעילה. בעבירת האינוס שלא כמרבית העבירות אחרות, כגון עבירות ההמתה, עבירות נגד הגוף, עבירות נגד בטחון המדינה ועוד – לא האקט הפיזי שביסוד העבירה, אלא הנסיבות האופפות הן אשר מעניקות לו את הגוון הפלילי; והמעשה עצמו לא רק שאיננו בהכרח מעשה אסור על פי-חוק, אלא שבהעדר אותן נסיבות מפלילות, הריהו דווקא אחת מצורות ההתנהגות האנושית הבסיסיות ביותר, אחד האופנים המובהקים של אינטראקציה בין בני- אנוש והגרעין לעצם קיומו של המין האנושי.

מהו איפה קו הגבול המפריד בין מותר ואסור? דהיינו בין בעילה מותרת ובין אינוס?

על כך משיב החוק לכאורה בפשטות, בהצביעו על נקודת הציון, המסמנת את גבולות האיסור הפלילי – הסכמת האישה. הייתה בעילה ברצון שני הצדדים, רוצה לומר בהסכמת האישה, הרי זו בעילה שבגדר המותר. אך היה והבעילה בוצעה שלא בהסכמת האישה הרינו נמצאים מעברו השני של הגבול, בתוך תחומי האיסור הפלילי. אך מה טיבה של אותה הסכמה שיש בכוחה לנטרל את פליליות המעשה? אמתי נוכל לקבוע כי הוכח קיומה (או אי-קיומה) של ההסכמה? על שאלות אלו אין מענה ברור בסעיפי החוק הפלילי, המגדירים את העבירה נושא הדיון."

קורבן העבירה תהיה תמיד אישה (סעיף 345 ג')

זוהר ארגוב - אל נבקש

בשורה התחתונה

לפני למעלה מעשר שנים, החלו לפרוח כפטריות לאחר גשם, מגוון רחב של עמותות, מוסדות, שתדלניות, עסקניות פוליטיות, במטרה למגר ולצמצם את התופעה שגורמת לנשים לעסוק במִקְצוע העָתיק. אלא מאי, אחרי עשר שנות פעילות אינטנסיבית, כאשר ממשל המדינה הזרים לעמותות סכומי כסף אדירים כדי ללחום בתופעה. התוצאה היא אחת! מגזר הנערות העובדות לא רק שלא צומצם, להפך, כמות הנערות העובדות הוכפלה מאות מונים. ומאלף נֱעָרות עובְדות בשנת 1990 הגענו ללמעלה מרבבה, דהיינו מעל 10.000 נערות עוסקות באופן קבוע במִקְצוע העָתיק. ונתונים אלו נמצאים בפרוטוקולים של הוועדה לסחר בנשים, בראשות זהבה גלאון. אפרופו הממשלה הנוכחית הקימה מחדש את הוועדה וכיושבת ראש נבחרה אורית זוארץ. כך על פי פרוטוקול מס' 6 של הוועדה לקידום מעמד האישה.

ומה עם וועדה לקיום מעמדו של הגבר?

ומה זה מעיד?

אם ננסה להפעיל את ההיגיון הפשוט המיושם על כל וועדה שמתבקשת ע"י המדינה להפעיל את סמכותה על מנת למגר תופעה חברתית שלילית. נמצא כי דווקא כאשר המדינה מפנה תקציבים ומחלקת כספים על מנת להכרית אחת ולתמיד את הבושה ואת בושת הפנים של הנערה העובדת. נגלה כי קורה דווקא מצב של ההפך הגמור. במקום לצמצם את תופעת הקדֵשה, במקום להגיע למצב שהתופעה לכל הפחות לא תתרחב. אנו פוגשים את המקפצה המאפשרת לנערות לעבוד יותר. את המטריה המעניקה לנערה חסינות.

ובמילים אחרות, מאז שקמו העמותות והמוסדות וכספים כיד המלך הוזרמו. התופעה אל על עולה. הקורְטיזָנִות פורחות, ונראה כי במקום לעצור את התופעה, העמותות למיגור גורמות לתגבור.

אילו היה מדובר בנושא אחר, בכל תחום של החיים, היינו רואים עריפת ראשים. כי אם תקציבים מוזרמים להכניע תופעה שלילית, והתוצאה היא הגברה של התופעה במאות אחוזים. צריך מישהו לתת את הדין, עם האשמים בפועל, עם אלו שהבטיחו למגר והצליחו לתגבר.

תחשבו שרשויות המדינה מקציבות כספים להקים בתי ספר, מאות מיליוני שקלים מוזרמים להשכלת הבורים. אבל במקום ללמד את קהל האנאלפבית, בתי הספר הללו מכפילים בעשרות מונים את קהל התלמידים והופכים את הבורים המעטים לאלפים רבים שאינם יודעים.

תחשבו מה היו עושים למנהלים, למורים ולכל הצוות שלקח על עצמו את עבודת קודש וביקש ללמדם דעת ובינה. ולחילופין הוא משיל מהתלמידים את כל הסייגים והבוגרים מקבלים תעודות על מוסר קלוקל. ולא זאת בלבד, התלמידים חניכי המוסד, מעבירים את השכלתם השלילית למתלמדים נוספים שהם מכירים, כי בתעודה שלהם הם קיבלו את הציון 10 בנבערות מדעת. וכסילותם הנבובה שחור על לבן כתובה וזאת להם הוכחה שהם יודעים טוב יותר משאר יתר המתבגרים.

כתבה השופטת הדסה בו עתו בשנת 1972

"יחד עם זאת יש להדגיש כי חלק נכבד מהזונות הגיעו לעיסוקן ללא כל לחץ ולא בשל פיתוי של סרסור אלא מיוזמתן הן, לפעמים בעצת חברה או שכנה על כל פנים – תהיה הדרך בה הגיעו לזנות אשר תהיה – הרי להוציא מקרים נדירים ביותר אין אישה עוסקת בזנות תקופה ממושכת בניגוד לרצונה וללא שיתוף פעול שלה." (דוח בן עתו ע"מ 20)

ובשנת 2009

בימים אלו, קיימים עשרות רבות של מוסדות המספקים שירותי מין לכל דכפין, רק בגוש דן יש למעלה משש מאות מוסדות שכאלו, חלקם פועלים ללא מורא כבר שנים ארוכות, צוות הבנות שמאכלס את המוסדות הנ"ל אוחז בוותק של למעלה מעשר שנים. והרשויות כבולות ידיים. אין הן יכולות להתמודד עם התופעה הנלוזה. וכל מה שיש לעמותות ולמוסדות למיגור התופעה זו הצעת חוק אשר תשלח למאסר את האורחים המבקרים.

לרגע לא חושבים כי האורחים הללו לא היו מגיעים למוסד אם הוא לא היה קיים

לא רק זאת, הצעת החוק הזו מכשירה את הקרקע לנשים נוספות להיכנס למעגל של הנערות העובדות. כי מה כבר איכפת לנערה אם יש לה חיסיון חוקי המאפשר לה לעסוק במִקְצוע העָתיק. לקבל כספים מאורחים שרובם התמכרו לסקס. עבדו ושילמו מס כדת על הכנסותיהם. בד בבד היא הקדֵשה פטורה מלשלם אגורה שחוקה אחת למס ההכנסה. ומי שיהיה אשם הוא זה שעבד, שילם את מיסיו למדינה. וזו בתמורה תשכן אותו בתא.

הכלא של לב לבייב

בדרום המדינה הולך ומושלם בית הכלא הפרטי הראשון, הוא נועד להכיל אלפים רבים של פושעים אשר המדינה החליטה כי עליהם לתת את הדין. לא מספיק שכל בתי הכלא בארץ מפוצצים עד עייפה רק בגברים המרצים את עונשם. כשחלק גדול הואשם ללא עוול בכפו כפי שהסנגוריה הציבורית אמרה ולא פעם אחד, אבל הדברים נפלו על אוזניים ערלות. וקיימת עובדה נוספת שהיא האבסורדית מכולן ומעלה שאלות קשות על סדר העדיפות של הרשות השופטת.

200 מיטות

בכלא נווה תרצה שהוא בית המאסר היחיד במדינה המיועד לנשים, יש כ-200 מקומות עבור נשים אשר פשעו והורשעו כדין. האם יש בזה היגיון כל שהו? האם בגלל זה קיימת התופעה שנשים פושעות אינן מקבלות מאסר בפועל? כי הרשות השופטת יודעת ומודעת לעובדה כי גם את ישיתו עליהן מאסר בפועל, אין שום מלון מהסוג הנכון שבו הן תוכלנה לרצות את עונשן. ובמילים אחרות, היכן לכל השדים והרוחות ישכנו את כל אותן המורשעות אם אין בית כלא שיכול אותן לקלוט.

נשים אוחזות במוסרות השלטון

האם בגלל זה התופעה של הנערות העובדות מקבלת תאוצה, האם זה אומר דברים חמורים על מערכת אכיפת הדין? הרי לפני עשר שנים מספר השופטים במדינה היה אחוז נכבד ונתח גדול שבעתיים מאשר נשים האוחזות בכס המשפט. והנה על פי נתוני בית המשפט בשנה האחרונה מסתבר כי היוצרות התחלפו וכשבעים וחמישה אחוז מהשופטים הן נשים. וכולנו הרי יודעים. אישה תמיד תהיה למען אישה.

ראו גם את מספר הנשים העורכות את המגזינים בארץ, אלו אמונות על חינוך, לימוד והשכלתם של תושבי ארץ ישראל בלי הבדלים בין מין למין. פתחו את הדף שבו כתובים חברי המערכת. ותמצאו כי מעל שמונים אחוזים מחברי המערכת הם נשים. ממסד ועד טפחות נשים!

פרופו

במגזין מנטה של לפני כמה חודשים. ולא רק במגזין הזה, גם בשאר הירחונים והשבועונים שיוצאים לאור בארץ בשנים האחרונות. אני מגלה תופעה מעניינת. מותר לעורכות לפרסם כתבות על ויברטורים לסיפוק מיני של נשים, הוויברטור הפך לסמל המכריז כי כבר אין צורך בגבר. יש לו תחליף מפלסטיק צבעוני או מסיליקון רך, שחור או וורוד כלילך - אני מעולם לא ראיתי במגזין מכובד סקירה על אמצעים מלאכותיים סיפוקם המיני של הגברים. לא קראתי על וואגינה מסיליקון שיכולה לשרת את הגבר. או על שרוול מגומי שאיתו גבר יכול להגיע לפורקן ידני. גם לא ראיתי כתבה על בובה מפלסטיק שאיתה הגבר יכול להתחבק ולחשוב שהוא נמצא עם אשת חיק.

מעולם לא ראיתי דו"ח או כתבה על אמצעי לסיפוקו מיני של הגבר הישראלי. כאילו יש כאן טאבו, אבל לנשים מותר וגם מומלץ להשתמש במגוון רחב של אמצעים מלאכותיים כדי לספק את עצמן ללא צורך בעזר כנגדה. כי הדעתנות הנשית הרדיקאלית טוענת כי כאשר מדובר על סיפוקו של הגבר, זה נחשב למעין אונס קטן, הגבר הוא החודר, גם אם האובייקט עשוי מסיליקון והוא רק צעצוע המעוצב למופת.

ולסיום סיפור אמיתי

ישנו מוסד ידוע לשמצה ברחוב הירקון בו מספקות קדֵשות שירותי מין לכל דכפין, הן גם מפליאות להפעיל אתר אינטרנט בו הם משוחחות און ליין עם האורחים ומשדלות אותם להגיע. עסק זה קיים כבר כחמש שנים. מי שמפעיל אותו ידוע לרשויות המשטרה, הטלפונים שבהן עונה הפקידה רשומים על שם בעל המוסד. נגד המוסד מתנהל משפט על סרסרות לזנות. אחד ממנהלות המשמרת היא דמות ידועה בחיי הבוהמה של תל אביב, היא מתגוררת שנים עם חברה לחיים שהוא פינליסט בתוכניות טלוויזיה בערוצים הלאומיים. המוסד העלים כארבעים מיליון שקלים בשנות קיומו. היום כאשר רשות המיסים יוצאת למבצע אכיפה מתוקשר, אני מתפלא והמום מאוזלת היד שלהם...

לפתע נפל לי האסימון

מהכנסת הנוכחית הועדה לקידום מעמד האישה בראשות הגברת ליה שם טוב. ולהלן מספר ציטוטים מצמררים מדיוני הוועדה בעקבות התחקיר של אורלי וילנאי: ושימו לב היטב!

זכויות לישות שאיננה קיימת בספרי החוק

פרוטוקול מס' 153 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, י"ב באב תשס"ח (13 באוגוסט 2008), שעה 11:30

"רפ"ק רענן כספי -

קצין מדור חקירות מחוז ת"א, המשרד לביטחון פנים:

אם יאסרו היום על זנות ועל צריכת שירותי זנות, אני מאמין שנוכל לטפל, יש היום הרבה פעמים נשים עצמאיות, שלפי החוק יכולות לעבוד בזנות, אף אחד לא מונע מהן את זה. כשהמשטרה מגיעה, היא לא יכולה לסגור את המקום."

"כל עוד לא תהיה עבירה שאסור לצרוך שירותי זנות והזנות כשלעצמה אסורה, אני לא אוכל למנוע את זה כי תמיד יהיה ביקוש. זה כמו בסמים, למשל. אתם תגידו שבסמים יש עבירה, אבל עדיין יש סמים. פה אין עבירה."

"זהבה גלאון:
מצד אחד אנחנו נאבקים בסוחרים ובסרסורים ובכל אלה שמשדלים לזנות, אבל אנחנו לא נותנים מנדט גורף משטרה לפעול באופן אוטומטי עכשיו, לסגור הכול והיידה הפועל. אתה יודע, יש גם זכויות, לא מתאים לסגור לזמן בלתי מוגבל."

אסור לסגור מוסדות צדקה!

ככה אומרת זהבה גלאון

וככה נכתב שחור על גבי לבן לדיראון עולם!

והנה לכם זנות הלכה למעשה

ליאור פרחי וסאבלימינל - תזהר ממנה

השיטה של מוסדות הצדקה

2009-06-25T11:00:00.003+03:00

מערימים על החוק

מרגלית צנעני - חומות חימר

השיטה עובדת ככה, בקומה אחת על הדלת כתוב יסמין באותה הקומה, יש את מקום הישיבה של הבנות העובדות במשמרת. ונמצא גם בר משקאות שמוכר משקאות חריפים הן לקוחות אבל יותר הוא משמש את הנערות העובדות. הבר גם משמש כסטודיו לצילומי הבנות כפי שהן מוצגות באתר באתר האינטרנט שיש לכול מוסד שכזה.

בצמוד ישנו חדר המתנה שאליו מוכנסים האורחים כדי שהנערה שפתחה להם את הדלת תמסור להם פרטים פנים מול פנים כיצד היא עושה סקס, באלו תנאים ומה המחיר שהיא דורשת לאקסטרה ביצועים.

אם האורח והנערה מגיעים לתמימות דעים הם יורדים יחדיו כזוג יונים מאוהב, קומה אחת מטה או עולים קומה מעלה, כשהשם הרשמי של האזור הזה הוא: מלונית ויש בה בין 8-12 חדרי עבודה מפוארים + ג'קוזי לאניני הטעם. בכניסה למלונית גובה שומר הסף הגברתן מהאורח סך של 125 שקלים עבור השימוש בחדר.

11 דקות

בחדר עצמו מקבלת הנערה מהאורח עוד סך מינימום של 125 שקלים, כאשר מדובר בסקס סטנדרטי למשך 20 דקות לכל היותר, כשפעמים רבות הזמן הרבה יותר קצר והממוצע עומד על 11 דקות.

בדרך כלל ולעיתים קרובות הנערות גובות תשלום נוסף עבור סקס חריג, וזה יכול להיות, סקס בלי אמצעי מניעה, סקס אנאלי, ושאר הרצונות והגחמות שיש לאורח, כמובן אם רצונו החריג סוכם מראש בחדר ההמתנה בהסכמתה המלאה של אותה הנערה המארחת.

לדוגמה, על אקט אנאלי גובות הנערות בין 100 ל 150 שקלים נוסף ל 125 שקלים שהובטחו לה. וכחמישים אחוזים מהלקוחות משלמים אקסטרה, למגוון רחב של רצונות.

במילים אחרות, בקומה אחת נמצא את חדר הבנות העובדות בו יושבות כל הנערות כשהן לבושות במינימום הנדרש מהן על מנת לפתות. וכאשר אורח נוקש בדלת, כל נערה בתור שלה נשלחת לפתוח את הדלת ולמסור פרטים אישיים. חדר זה הוא גם חדרה של הפקידה המנהלת את אותה המשמרת. והיא זו שעונה לשלושה או ארבעה קווי הטלפון המפורסמים במגזינים מיוחדים לנושא ובמקומונים המחולקים חינם לכל בית בישראל. ונותנת ללקוחות המתקשרים פרטים אינטימיים. כאילו הייתה היא זאת הנערה המארחת שמקבלת את הלקוחות. הפרטים שמדקלמת הפקידה, לא משתמעים לשתי פנים. אלא גלויים וברורים ומעידים על קיום סקס ברש גלי.

מטרופולין - אין לי מקום

ניהול עצמי

תפקיד הטלפנית הינו החלק החשוב ביותר בקומפלקס של המוסדות מן הסוג,, כוון שהטלפנית איננה עובדת בחדרים. אין בתוכה מטענים שליליים לשאלות ששואלים הלקוחות. היא צריכה להיות ברורה ובעלת קול צעיר ומפתה על מנת שהלקוח שהתקשר, אכן יגיע לכתובת הנכונה.

שכרה נמדד במספר האורחים שהגיעו למקום ושילמו תמורת השירותים שהמקום מציע. בדרך כלל היא זוכה ל-10 שקלים על כל כניסה הנרשמת בדפים.

בדרך כלל ישנם 4 פקידות המנהלות את המוסד, פקידה אחת היא אחראית על משמרת הבוקר, ושתי פקידות אשר עובדות בשעות הערב, כל אחת בימים שנקבעים בתחילת כל שבוע. בסופי שבוע נמצאות בדרך כלל 2 פקידות באותה המשמרת. כאשר בשעות לחץ, אחת עונה לטלפונים והשנייה מארחת את נהר האורחים, מאיצה בבנות ע"י מהלומות על דלת החדר בו הן מארחות לקוח. ועושה סדר בבלגאן החוגג. הכולל קניה ומכירת סמים ממריצים לבנות.

הנהלה בכירה

אחת מהפקידות היא זאת שהאחראית על סידור העבודה של הבנות. כולל הטלפניות. היא זאת שמרוויחה הכי הרבה. וכך היא מרוויחה על כל לקוח שנכנס עם בחורב לחדר המלונית ונרשם בדפים. היא מקבלות 15 שקלים + בונוס של 50 שקל בעבור כל לקוח חמישי. ובחישוב של 150 לקוחות למשמרת. השכר שלה מסתכם בממוצע של 2000 שקלים לערב. בדרך כלל היא עובדות 3 ימים בשבוע. בסך הכול יש לה ממוצע של 40.000 שקלים לחודש. בשחור, ונקי לכיס. אגב יש מסורת שהבנות נותנות טיפ לפקידה בסוף המשמרת. ומי שלא תיתן טיפ יפה תקבל את המשמרת הגרועה. או שלא תקבל משמרות בכלל.

בדרך כלל ישנן 6-8 בנות במשמרת רוב רובן של הנערות עובדות בשמות ובכינויים שונים אותן הן מחליפות חדשות לבקרים. וגם כדי להציג באתר מספר גדול יותר של נערות שהאורחים יכולים לבחור.

מלונית - השכרת חדרים על פי שעות

במלונית יש בין 18-12 חדרי אירוח כול בחורה בוחרת את החדר שלה ורק שם היא עובדת. נתון זה מראה במיוחד על הקשר ההדוק בין המלונית לבית הבושת שנמצא בקומה אחרת ולכאורה איננו קשור לחדרי האירוח דבר המקשה על רשות החוק להוכיח כי במקום אחד מתנהלת פעילות מינית. דבר שהחוק איננו מתיר. כך בתחכום מצליחים מוסדות הצדקה הללו להערים על החוק הכתוב.

נערה העובדת במשמרת. עושה בממוצע 15 קליינטים ב 12 שעות עבודה. כך ששכרה יוצא בסביבות 1825 שקל, וזה בלי לקחת בחשבון את השקלים הנוספים שהיא מקבלת על ה"אקסטרה" או על טיפים שרבים מהאורחים נותנים כדבר שבשגרה, יוצא שבממוצע יש לנערה עובדת, יש בסוף משמרת אחת סך של 2500 שקלים פטורים ממס.

חגיגת - סם ממריץ חזק פי אלף מקוקאין

הנערות עובדות בסביבות 4 ימים בשבוע. לפעמים משמרות כפולות. כלומר מהבוקר ועד למחרת בבוקר ויש בנות שממשיכות יותר, דבר שאפשרי עבורן לעשות כוון שרוב הבנות הצוות של מוסד זה או אחר, משתמשות באופן קבוע בסם ממריץ מסוג חגיגת ובכמויות אדירות, ומדובר על כחמישים גלולות שבהן הן מצטיידות באופן קבוע. כך שבחודש אחד ממוצע הרווח של הנערה העובדת נע בן ארבעים אלף שקלים לחמישים אלף שקל. נטו לכיס, בלי לשלם אגורה למס הכנסה.

ותק של למעלה מעשר שנים במקצוע

ואם ניקח מספר נערות המפורסמות בפורומים לשירותי מין נגלה שהן עובדות כבר כעשר שנים ברציפות. אז בחישוב פשוט ניתן לראות שהן הרוויחו סך של 5 מיליון שקלים פטור ממס הכנסה. שאותם הם משקיעות בעצמן, בנסיעות לחו"ל, ובמגוון רחב ביותר של ניתוחים פלסטיים, החל מהגדלת חזה, ניפוח שפתיים, הסרת שיער לצמיתות והלהיט התורן, עיצוב שפתי הערווה, ושלא נזכיר את מסיבות הבוטוקס להזרקה בכול פינה שהתקמטה. וזאת כדי לעצור את הזמן ולהמשיך ולעבוד בעבודה שהיא למעשה מאוד משתלמת מבחינה כלכלית.

הדג נחש - קליפורניה

ארבעה מיליון שקל רווח נקי בשנה

הרווחים של בעל/ת הדירה נעים בסביבות העשר אלף שקלים ליום אחד. בחודש זה מסתכם בשלוש מאות אלף שקל, ובשנה זה מגיע לממוצע של 4.000.000 מיליון שקל אם נוסיף את ההכנסות של משמרת הבוקר. ואם העסק הזה קיים בין 5 ל 7 שנים ברציפות הרי שבעל/ת הבית הרוויח/ה מינימום של 20 מיליון שקלים פטורים ממס.

באופן קבוע וזה דבר ידוע, הבנות העובדות מקבלות אספקת סמים סדירה. לא מדובר על סמים קשים בדרך כלל שגם הם קיימים. אלא על סמים שהמגזין נשיונל גאוגרפיק מגדיר כסם המסוכן ביותר בעולם. מדובר על הסם חגיגת שהוא סם קל ליצור בבית, וחזק פי אלף מקוקאין טהור. כשהתכונות העיקריות שלו הם המרצה, ערנות מוגברת והכי חשוב לבנות העובדות. הוא גורם להרזיה מהירה. ומאפשר להן לעבוד באופן רצוף 48 שעות ולפעמים יותר ללא שינה.

חגיגה ישראלית

הסם הזה נאסר לשימוש בארץ, אבל כל כך קל לייצר אותו בדרכים שונות, עם שהוא חוזר למדפים בשמות שונים. ורוב הנערות כבר מכורות לסם הזה ואינן יכולות לתפקד בלעדיו.

הוא נימכר לבנות העובדות בחבילות של תריסר גלולות. ובמחיר של 200 שקלים או יותר לחבילה. ישנן הרבה בנות אשר קונות כמה וכמה חבילות. כי האפקט שיוצרת גלולת חגיגת מתעצמת פי כמה כשנוטלים אותו בתוספת של משקה חריף. ובמוסדות הנ"ל הנערות העובדות משיגות גם את הסם וגם את האלכוהול.

השימוש בסם חגיגת כולל את כל הנערות העובדות כולל הפקידות ללא יוצאת מן הכלל והן מכורות לסם עד כי גם כאשר הן אינן עובדות הן זקוקות לגלולת החגיגת שתעזור להן לתפקד. בפשיטות של משטרה, הסמים מושלכים דרך החלון או מושלכים לשירותים. מאחר ויש למוסדות הללו מצלמות בכניסה לבניין ובחדר המדרגות. ואלו אשר נותנות לנערות את הזמן להסתיר את הסמים.

הסם הכי מסוכן בעולם

תופעות הלווי של שימוש ממושך בחגיגת על פי מחקרים: חוסר סיפוק מכל דבר מהנה (אנהדוניה) כלומר, נפש המשתמש איננה מסוגלת יותר לגלות אמפטיה או סימפטיה וברבות הימים המשתמש הופך להיות אדיש לסובבים. תופעה נוספת הבאה בעקבות שימוש בחגיגת היא הרגשת עליונות אשר גורמת למתמכר להתנהג לסובבים אותו בגועליות קיצונית. על פי מחקרים, כאשר אספקת הסם חסרה, חש המשתמש עייפות נוראית המלווה בהרגשה של חוסר יכולת להתרכז אפילו בדברים של מה בכך. ורבים דווחו על שהם מרגישים לפתע טיפשים במובן של אובדן היכולת לתפקד בצורה נורמאלית.

רובם של המשתמשים באופן קבוע בסם חגיגת, אינם יכולים להירדם והם זקוקים לכדורי שינה, על מנת לישון ולתת לגוף מנוחה. אי לכך, בד בבד עם השימוש של הנערות העובדות בסם חגיגת, הן גם משתמשות בגלולות מסוג בונדורמין וקלונקס שהן רוכשות מהפקידה או מאחד השומרים הגברתנים.

הדג נחש - מה נעשה

חגיגת - קאתינון – המרכיב הפעיל בצמח הגת

2009-06-25T10:31:00.002+03:00

הסם המסוכן היותר בעולם - סם המרץ של הקדשות - חזק פי אלף מהרואין

מריצה קוקאין

כתבה: יפה צוברי, מידענית הרשות הלאומית למלחמה בסמים

L(S)-(-)-alpha-aminopropiophenone

והוא בודד ב- 1975. זהו חומר מקבוצת האלקלואידים: חומרים ממקור צמחי שמשפיעים על פעילות מערכת העצבים המרכזים, כגון מורפין, קוקאין. החומר הוא המרכיב הפעיל הדומיננטי בצמח הק'את; חומרים פעילים נוספים בק'את שהשפעתם פחותה הם: נוראפדרין וקאתין.

קאתינון המרכיב הפעיל בגלולת החגיגת

אחרי 48 שעות מקטיפת עלים החומר מתחמצן ואינו קיים יותר בצמח. בבדיקות שנערכו לאחרונה במעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל נמצא החומר הפעיל המזוקק קאתינון בכמוסות ה"חגיגת". במבנהו הכימי החומר זהה לאמפטמין וגם בהשפעותיו.

מדובר בחומר שממריץ את הפעילות של מערכת העצבים המרכזית ולכן גורם להעלאת הדופק, לחץ הדם וקצב הנשימה. החומר יכול לגרום להפרעות בקצב הלב ולגרום לשבץ מוחי או לבבי.

השימוש בחגיגת מסוכן ביותר לאנשים בעלי לחץ דם גבוה ולסובלים מהפרעות במערכת הלב. נגזרת סינטטית של הקאתינון היא המתקאתינון שגורם גם להזיות, עליה בחום, דופק מהיר שאחריו יורד הדופק מתחת לנורמה (טכיקרדיה וברדיקרדיה).

חגיגת בתוספת אלכוהול נפוץ ברוסיה

שימוש ממושך בחומרים אלה עשוי לגרום לבעיות נפשיות כמו דיכאון, חרדה, פסיכוזות. יש לציין שהמתקאתינון ביחד עם האלכוהול היו החומרים הנפוצים ביותר בשימוש ברוסיה בראשית שנות ה- 90 והוא מכונה שם אפדרין. באותה תקופה הוא גם הגיע לארצות הברית וכונה CAT. השימוש בו התפשט מאד ולכן הוא הוכנס בהליך מזורז לרשימת החומרים שבפיקוח (פקודת הסמים האמריקנית) ב- 1992 (ברשימת חומרה).

Dj Recon - Kokain

חוקרים מציינים המתקאתינון משמש למעשה תחליף לקוקאין והוא בעל השפעה חזקה עוד יותר ממנו. כמו האמפטמינים והקוקאין החומר מעלה את כמות הדופאמין בסינפסות שבין תאי העצב במוח ולכן גורם בהתחלה לתחושות נעימות ומסיבה זו הוא גם ממכר

שחרור הדופמין מתאי העצב גורם להרס אותם התאים שבהם הוא תפקד כנוירוטרסמיטר (מוליך אותות בין תאי העצב). המחסור בדופמין גורם לתופעות של מחלת הפרקינסון. לאחר שעוברת ההשפעה האופורית מורגשת תחושת דיכאון. במחקר שנערך בחיות מעבדה ופורסם באוקטובר 2003 נמצא שקאתינון גרם להתכווצות של כלי הדם בלב.

קאתינון נמצא בפקודת הסמים

החוקרים מציינים שהתופעה שנמצאה עשויה להסביר את תופעת אוטם שריר הלב בקרב לועסי גאת כבדים, וכי יש להמשיך ולבדוק מנגנון פעולה זה של הקאתינון. במחקרים אחרים נמצא שחיות מעבדה מתייחסות לקאתינון כמו לקוקאין ואמפטמין מבחינת לחיצה על הדוושה להזרקה עצמית. חלק מהמדינות שבהן קאתינון נמצא בפקודת הסמים הן: ארצות הברית, קנדה, בריטניה, צרפת, גרמניה, ספרד, הולנד, דנמרק, הודו, ניו זילנד. החומר נמצא ברשימת חומרה של החומרים הפסיכו-טרופיים שבפיקוח על פי האמנה לפיקוח על חומרים פסיכו-טרופיים משנת 1971.

ההיסטוריה של הקוקאין חוזרת על עצמה

יש לציין שייתכן שההיסטוריה של הקוקאין חוזרת על עצמה בעניין הקאתינון: במשך דורות רבים לעסו שבטי האינדיאנים את עלי קוקה בנסיבות חברתיות וכדי להפיג עייפות. רק לאחר שבודד החומר הפעיל קוקאין הוא החל לגרום נזקים עצומים לחברה והשימוש בו התפשט עד כדי כך שרשויות החוק אינן מצליחות למגר את השימוש בחומר המזיק והממכר.

גלולות החגיגת שנתפסו בפיצוציות

קטעים מדוח הוועדה בראשות השופטת הדסה בן עתו

2009-06-25T09:33:00.002+03:00

בניגוד לדעה המקובלת בציבור אנו סבורים כי רוב הזונות אינן עוסקות בזנות בניגוד לרצונן

Akon - Smack That

ועדה לבדיקת מגזר הזנות בראשות השופטת הדסה בן-עתו שחקרה בשנת 1975 במשך שנתיים את הבעיה בארץ כשהיא משווה את המידע שאספה עם נתונים ומחקרים חדשים שקיבלה מרשויות החוק בארצות נוספות בעולם. בשנת 1977 הגישה מסקנות.להלן קטעים שמעולם לא פורסמו ברבים:

רצון חופשי או אילוץ

בניגוד לדעה המקובלת בציבור אנו סבורים כי רוב הזונות אינן עוסקות בזנות בניגוד לרצונן אומנם אמת שחלק מהם הגיעו לעיסוק זה בלחץ של אחרים ועוד נחזור לנושא זה כשנדון בסרסורים אך נאמר כבר כאן שגם במקרים של לחץ ופיתוי הנערה היא זאת שלעיתים קרובות יוצרת את ההזדמנות להפעלת לחץ כגון: שהיא מגיעה חסרת פרוטה אל העיר הגדולה נענית להזמנות של זרים לפרנסה ולהוציא עליה כספים כאשר כמעט ברור לקראת מה היא הולכת לפעמים היא נרתעת ברגע האחרון כאשר כבר אחרה את המועד.

יחד עם זאת יש להדגיש כי חלק נכבד מהזונות הגיעו לעיסוקן ללא כל לחץ ולא בשל פיתוי של סרסור אלא מיוזמתן הן, לפעמים בעצת חברה או שכנה על כל פנים – תהיה הדרך בה הגיעו לזנות אשר תהיה – הרי להוציא מקרים נדירים ביותר אין אישה עוסקת בזנות תקופה ממושכת בניגוד לרצונה וללא שיתוף פעול שלה. דוח בן עתו עמ' 20

גם כאשר תחילתו של העיסוק בזנות קשור בסרסור – לא תמיד באה היוזמה מצידו. יש צעירות העוזבות את ביתן ומגיעות לתחנת אוטובוס מרכזית בעיר או עיירה ללא כל אמצעי מחייה וללא מקום מגורים. אפילו הן נופלות בנסיבות כאלה לידו של סרסור הנמצא שם ניתן לומר שהן באו מוכנות לכך לפעמים אולי בצורה בלתי מודעת, ובמוקדם או במאוחר היו מגיעות לעיסוק זה גם לולא פגשו בסרסור. דוח עתו עמ' 79/2

כל מי שחקר את הבעיה הזאת לעמוק סבור כי הנשים העוסקות בזנות קושרות את גורלן לעיתים קרובות לגבר החי על רווחיהן בהסכמתן המלאה ולעיתים אף מיוזמתן. המניעים הם לאו דווקא בתחום ההגנה הפיזית או העזרה שהן זוכות לה לפעמים אלא דווקא בתחום הרגשי. יש לזכור כי נשים כאלו נפלטו בדרך כלל ממשפחתן ומסביבתן הטבעית והן סובלות מבדידות קשה, אין תמה שרבות מהן פונות לסמים ואחוז ניסיונות ההתאבדות הוא גבוה ביותר.

לעיתים הסרסור הוא האיש היחידי שהזונה מרגישה אליו קירבה נפשית ולעיתים קרובות היא מוכנה לשלם תמורת המשך הקשר איתו. אומנם יש מקרים בהם נמשך הקשר תחת לחץ אבל במקרים רבים אחרים הוא מתחיל או נמשך מרצונה של האישה אין שום הסבר אחר לעובדה שקשר זה נמשך לפעמים שנים רבות או לעובדה שנשים רבות חוזרות שוב ושוב אל הסרסור שלהן לאחר שעזבו אות.ו

במשפטים המוגשים נגד סרסורים עולה שוב ושוב התמונה המוכרת שהתלונה למשטרה לא באה לעיתים קרובות אלא מתוך רגש של קנאה כאשר הסרסור מתקשר לבחורה אחרת.

יש בתוכנו מי שסבור כי התערבותו של החוק נחוצה רק במקרים בהם נאלצה אישה לתת מאתננה לאחר בניגוד לרצונה, שאם לא כן – כך טוענים בעלי הדעה – אנו דנים את הזונה לבדידות נצחית משום שאינה יכולה להקים לעצמה שום מסגרת משפחתית ואינה יכולה לחיות במשותף עם אדם אחר – אפילו חברה במידה שהיא תורמת מכספה לקיום המשותף. יש לציין כי העיסוק בזנות הוא רווחי מאוד וכמעט בלתי אפשרי שבן הזוג ישתכר סכומים דומים אלא אם כן הוא פורץ או שודד.

אישה העוסקת בזנות אינה יכולה לחיות עם פועל או להינשא לו מבלי לגרום לכך שהוא יימצא בסכנה של העמדה לדין מאסר ממושך כמי שחי על רווחיה, אפילו אין ביחסים שביניהם כל אלמנט של אילוץ ואפילו אם הוא מנסה להשפיע עליה לפרוש מעיסוקה.

Akon - Right Now

הבעיות הללו הטרידו אותנו מאוד אולם בסופו של דבר הגיעה רב הועדה למסקנה שאין מקום לשינויים מהותיים בחוק אם כי יש מקום להשאיר לבית המשפט שיקול דעת בלתי מוגבל על ידי המחוקק. לכן אנו ממליצים לבטל את ההוראה הקבועה בסעיף 10 לחוק החדש בדבר עונש מאסר חובה בלאו הכי זהו אקט הצהרתי בלבד של המחוקק שהרי לא נקבע שום עונש מאסר מינימום ובית המשפט רשאי להטיל מאסר לתקופה סמלית בלבד. לאור הנימוקים שהבאנו לעיל ולאור העובדה שבלאו הכי פסק בית המשפט העליון כי מותר להעמיד סרסור בפיקוח קצין מבחן.

אנו סבורים כי יש להשאיר לבית המשפט את אותו שיקול הדעת שמשאיר לו המחוקק בעבירות חמורות יותר ואפילו בפשעים חמורים. דוח עתו עמ' 79/3

רובן חיות בצורה לא מסודרת, אינן מנהלות משק בית רגיל, אוכלות במסעדות ובבתי קפה נוסעות במוניות ומוציאות סכומים נכבדים על כל אלה יש להוסיף לכך כי רבות מאוד נוטות לבזבוז סרק כגון: רכישת מלתחות פאר יקרות שנוכחנו לדעת כי לעיתים אין להם אפילו הזדמנות ללבוש אותן וכן הן מרבות לבזבז כספים על סיגריות תוצרת חוץ ועל משקאות ובילויים. אלה שהן בעלות ילדים נוטות להרעיף עליהם מותרות מכל סוג ולא אחת אמרה .לנו: - "אני עובדת כדי להעניק לילד שלי את הטוב ביותר". יש גם כאלה, שנאלצות לשלם לשמרטפים או למשפחות המטפלות בילדיהן.

יחד עם זה נתקלנו בכמה בחורות – ואין אנו יכולים לדעת מה מספרן של אלה – שאפילו אינן משתייכות ל"צמרת" הן מצליחות לחסוך סכומי כסף .נכבדים. ויש אפילו כאלה המשקיעות את כספן בניירות ערך ומתמצאות בכך היטב התרשמנו שאלה מהוות מיעוט. דוח בן-עתו עמ' 24/ד

הניסיון בארצות חוץ מלמד כי לקוחות של זונות באים מכל שכבות האוכלוסייה בין השאר מונים החוקרים סוגים אלה של לקוחות גברים אשר מסיבה נפשית או גופנית אינם רוצים או מסוגלים לבא במגע מיני לגיטימי או שנשותיהם אינן מסוגלות לכך.

צעירים מתבגרים שרוצים לרכוש ניסיון מיני נשואים או רווקים אשר מחפשים שינוי וגיוון מיני מן השגרה המינית עם בנות זוגם גברים אשר מנותקים מביתם וחברתם באופן זמני כגון תיירים, חיילים ופועלים העובדים במקומות רחוקים מביתם.

לפי עדויות שנשמעו בוועדה באים הלקוחות מכל שכבות האוכלוסייה כולל העילית החברתית. דוח בן עתו עמוד 21

להלן וידאו של תעמולה והסתה של התקשורת - סחר בנשים

אמרגן מתווך

2009-06-25T09:32:00.004+03:00

סוכן הוא בא כוח, מורשה, מיופה כוח, מליץ יושר, נציג, עוזר, קומיסיונר, שתדלן, מתווך, מפעיל, מארגן.

Era - Avemano by zigovich

על פי התזאורוס מילה במילה של איתן אבניאון, למילים מעלה יש את אותה המשמעות

דהיינו הם מילים נרדפות

אם כך, לדוגמנית יש סוכן וגם לשחקנית קולנוע כמו כן לרקדנית, זמר, זמרת, שחקו כדורגל, שחקנית כדורסל, סייפת, ג'ודאית, או כל ספורטאית אחרת, וכל איש או אישה שמקצועו הוא אמנותו והוא איננו יכול להקדיש זמן ליחצן את עצמו מאחר וזה לא מקובל כי אין הנחתום מעיד על עיסתו.

בא כוח מורשה לא בכוח

אם סוכן הוא בא כוח הרי זה מעיד כי מי שמינה את כוחו הוא הקליינט שלו. ואם הוא גם מורשה, זה אומר כי הוא קיבל את הרשאת לקוחו. הוא מליץ היושר שלו, הוא נציגו עלי אדמות, הוא העוזר שלו בדחיקת מרפקים בין שאר הבריות הנוהרות. הוא המפעיל והמארגן הוא הקומיסיונר שאחריי לתמורה הישירה והקובע את תג המחיר ההתחלתי כמו גביית המזומנים בעבור מיופה כוחו שעושה מלאכתו נאמנה.

הוא המתווך בין הרצון והדרישה ללקוחו שאוחז בידיו את כישוריו כחזקה שניתן גם לכנותה קניין רוחני, האמרגן או המתווך הוא זה שעושה בעבור לקוחו את העבודה השחורה של משא ומתן לתעריף המסוכם באשראי או במזומן, ולקביעת לוחות הזמנים בהתאם לרצונות של המתדיינים שבא-הכוח מתאם עבוד הצדדים בהתאם. הוא זה שנוהג כמו כל אמרגן בעבור השחקן, הזמר, הדוגמנית והרקדנית המנויים בסוכנות שלו את סדר יומם, השבועי, החודשי והשנתי בהתאם למערכת היחסים הנרקמת ביניהם. ולמצב של היצע וביקוש כנגד הדרישה לכישרונות מול התמורה שהנכונים יעניקו בעדה.

דרך חתחתים

אין המקשה אחת וכר המרעה של הסוכנים והאמרגנים איננה כל כולה טלית של רק תכלת, אנו יודעים מניסיון החיים כי קיימים וישנם המנצלים את עוצמתם כדי להרוויח יותר. אבל גם יש העוסקים בעבודתם ללא משא פנים ומתוך אמונה שלימה שהם עושים מלאכת קודש ומקדמים את האמונים בידיהם, הלקוחות שלהם לגבהים יותר נשגבים ורובם, עוסקים בעבודה הקשה מתוך לב אוהב המאמין כי המיוצגים על ידם הם בעלי פוטנציאל התלוי בשתדלנותם בלבד. ועדות לכך קיימת ושרירה, ודוגמה נפלאה של אמרגן שהניף אל על עשרות רבות של דוגמניות הוא רוברטו, רוברט בן שושן, שרק לפני 15 שנה ניהל חנות מכולת צנועה. ולפתע מצא את היעוד שלו והצליח בגדול. רוב הדוגמניות שהפכו לאייקון בעשור האחרון, חייבות את הצלחתן לרוברטו בן שושן.

כך בכוחם של האמרגנים, המתווכים והבעלים של הסוכנויות מסוגלים לתת למיוצגים שלהם הוכחה שהם פועלים לזכותם במשנה תוקף ע"י ארגון נכון, ניהול תקין, יחסי עבודה טובים ומעל הכול יושבת האמונה האינטואיטיבית גרידא בכישרונם של המיוצגים מטעמם. וההכרה בלקוחותיהם כבעלי פוטנציאל עתידי, שנובע מרצונם הפרטי להצליח ולהרוויח הן כסף בגדול וגם הכרה באומנותם המעשית שלכל אחד מהם יש את טעמיו עימו באופן אישי ופרטי. וחסר כל כפייה.

Era - Sleeping Sun

משחק סכום אפס

בכל קשת התחומים העוסקים בבידור להמונים, במדיה ובתקשורת, בכול המגזרים השייכים לספורט הן המקצועי וגם החובבני. בכל תחום של החיים החל ממתווכי הכספים, מנהלי ההשקעות הממליצים ללקוחות, נציגי מכירות, מתווכי בתים חדשים וישנים לשכירות ולקניה, אנחנו נמצא את השתדלן, המליץ יושר, המתווך המחייך, הנציג שמייצג אותנו מול עלום השם שבשמו העסקה יכולה בזה הרגע להתגשם.

בכל מקום עסקי התיווך הם הליך חוקי ומקובלים כדבר המובן מאיליו ללא כל סייגים ובלי לחשוב עליהם על המארגנים, המתווכים ומיופי כוח על פי דין, כעל מוצצי דם השותים אותנו בקש ובחינם.

הגם שלעיתים אין אנו תמיד תמימי דעים עם אותם המתווכים וחילוקי הדעות יכולים להיות וקיימים כמו בכל תחום אחר של החיים. יש מי שמרוויחים ומולם ניצבים וגם כאלו שיוצאים נפסדים. וזה הכלל של משחק החיים, או בשמו המקצועי: משחק סכום אפס. דהיינו הרווח של צד אחד הוא ההפסד של העומד מנגד.

המין שבמזומן זמין

יש פסיק אחד בחוק שמדשדש בביצה והוא איננו ירוק, למעשה הוא הקו האדום המיושם בחרדת אלוהים, או מטעמו על כל מי שידיהם בוחשות במגזר הנערות העובדות, כאן המארגנים, או המנהלים, או מליצי יושר של נערות שעובדות במקצוע העתיק משכבר ימים.

נחשבים לחלאת המין האנושי וזוכים לשלל כינויי גנאי, הם סוחרי נשים, מכנים אותם סרסורים, והמושג ערס היא מילה המייצגת את בן זוגה של הקדשה העברייה או של זאת מחבר המדינות. כאן המתווכים והאמרגנים הופכים לעבריינים קבל עם ועדה וחוקי המדינה. הם נתפסים, מורשעים ונשלחים לרצות מאסר ממושך בגין רווחים על חשבונה של הקדשה, שהיא אף פעם איננה אשמה בעצמה, גם אם היא נתנה את הסכמתה, גם אם היא חתמה על חוזה. היא פטורה מכל סעיף, היא הקורבן ומכך חסינותה נחרצת משל בינתה נשללה בגלל טראומה בילדותה. ומאז ואין לה טיפה אחת של שכל לעמוד על דעת עצמה, כי קדשה במילניום השלישי, נחשבת לנערה שאין בכוחה להתנגד והיא סמרטוט רצפה לגחמותיו של האמרגן והלקוח שבמזומן אותה רוצה לשחד.

האודיסיאה שרה בחלל בשנת 2010 והדנובה הכחולה ברגרסיה

יען לפני שהתחלנו לספור את השנים על פי המהלך על המים מנצרת, הקדשות והנערות העובדות היו בעלות בינה משלהן. לרחב מן המקרא היה מספיק שכל לדעת שכדאי להצטרף לצד המנצח. ביוון היא נחשבה כהלך חוקי וזכתה לכבוד רב יותר משאר תושבי אתונה. שלא נדבר על כבודם של אותם הגברים שהיו עבדים.

וסיפור ידוע ומפורסם מדבר על התחרות שערכה הקיסרית מסלינה, אשתו של הקיסר קליגולה ששלט על אימפריית הענק. מסלינה ערכה תחרות פיסוק, עם אישה עובדת מקצועית. והפואנטה היא שמסלינה ניצחה. כך שהקדשות, הטאירות והקורטיזנות, היו בעלות מנת משכל מינימאלית, כבר לפני 3000 שנה הן ידעו והיו מודעות לסוג המפוקפק של עיסוקן. ואפילו החוק עמד לצידן. כשהוא קובע מהו שכר האתנן.

מיליון זריחות שמש או שלוש אלף שנים מאז לערך, הנערות העוסקות במקצוע העתיק כעת חיה, נחשבות ע"י רשויות החוק כבעלות אי קיו של פלאנקטון. וזה במקרה הטוב. כי במקרים גרועים יותר, הם בסך הכול כלי ריק מתוכן בידיו של האמרגן השולח אותן להכניס חטא לתוכן. בניגוד לדעתן.

בהלה לזהב שזב או נהר אכזב

וכאן אני מעלה שאלת תם, אני תוהה מה בדיוק ההבדל בין סוחר בעובדים זרים מאפריקה שאותם הוא מביא לארץ בתוך קונטיינר ארוזים כסרדינים עם חותמת תוצרת סין, או זה המבריח אותם דרך הגבול עם מצריים יחד עם חומרי חבלה לשהידים שבחבל עזה.

או מה ההבדל בין אמרגן המסדר לשחקנית תפקיד ראשי בסרט ולזה שמעניק לקדשה את האפשרות להכיר אורחים שביופייה הם חומדים ויש להם מזומנים לשלם תמורת החשקים הן למתווך כעמלה ושכר והן לנערה על פועלה כמאהבת לאיש זר?

ומה ההבדל בין אגודת ספורט המוכרת את הכרטיס של השחקנים לאגודה אחרת המשלשת את המחיר, לעומת אותו מליץ יושר המעביר את לקוחתו הקדשה לאמרגן אחר שאת אותה העבודה לה יסדר תמורת שכר כזה או אחר.

זוהר ארגוב - עוד דקה את נעלמת

מה בדיוק ההבדל בין סוחר בנשים לסוחר בשחקנים ולסוחרי אדם כעבדים? או שיש כאן כלל... וכל כלל שאין לו יוצא מן הכלל, היא יוצא מן הכלל, שאומר שאין כלל בלי יוצא מן הכלל...

האם אנחנו מבינים או מפנימים שזו רק סמנטיקה של מילים? האם כל אלה האמרגנים אינם זהים במעשים שהם עושים. האם רק כאשר מדובר בקדשה הם נחשבים לפושעים ואחריתם מאחורי הסורגים? מה עושה את ההבדל לכזה מוחלט?

זמן זה כסף

מה ההבדל בין נערה המוכרת את גופה תמורת מזומנים לרבע שעה של תענוגות בשרים, לאותו מתאבק המוכר את כושרו הגופני ושריריו האימתניים אשר לעיתים עצם הפעלתם בתחרות גורמת לגופו נזקים בלתי הפיכים. ויעידו מקברם ספורטאים שבאמצע פעילותם שבק לבם חיים. האם אלו אינם הגלדיאטורים החדשים שהציבור שש להקזת דמם. האם שמעתם על סוכן ספורטאים שהורשע בגרימת מוות בכוונה תחילה, או ברשלנות פושעת לדוגמה?

חכמים בלילה בעידן גלובליזציה

האם רק הקדשה במילניום השלישי הנאור נחשבת בעיני החוק כטיפשה ללא תקנה שיש צורך להגן על תומתה הנגזלת, או כאחת שניתן לסובב אותה על האצבע ולנצל את משאבי יופייה לגחמתם של הגברים? האם אין זמרים, זמרות, שחקנים או רקדנים, מלצרים ושאר בעלי המלאכה שגם הם לא כל כך חכמים, האם אותם אי אפשר לנצל באותם האילוצים? אז מדוע לא מעמידים לדין את המעסיקים בעוון ניצול טיפשותם של כלל האהבלים ללא הבדלים בין המינים?

ונשאל בדרך אחרת... למי נוח שהמצב ימשך וינציח את בורותה או טיפשותה של הנערה העובדת למחייתה שחצתה ימים ומדבריות בחברת בדואים, ברגליים יחפות.

היש סוף לדבר...

אולי נגלגל את המילים ונראה מה כוחה של המילה המטיפה טיפ טיפה אבל המתמידה בפעימתה ונעלה סוגיה קטנה וכואבת שיש לה השלכות כלל ארציות. ומדובר בכך שכל גבר החובר עם קדשה, נחשב אוטומטית לזה שבגינו או בגללו היא עוסקת בתחום הנלוז שעל פי רוב הדעות נחשב קלוקל ובלתי מוסרי בעליל ובנקל.

נתק מוחלט

לעובדה הנוצרת בגלל ההתייחסות הזו, יש רק אלמנט יחיד. והוא התוצאה שהנערה אשר עוסקת במקצוע העתיק, נשארת לבדה ללא בן זוג. דהיינו כפי שכתבה השופטת הדסה בן עתו בדוח שלה. אנו כופים על הקדשה בדידות, אנו מכריחים אותה להיות גלמודה, אנו מאלצים אותה להיות ערירית, אנו כולאים אותה בגפה, ומשיתים עליה חוסר שייכות ומכך אנו ומוציאים אותה מהמגזר החברתי.

בכך אנו מסמנים אותה באות קין של בדידות משמימה. ומונעים ממנה להקים שותפות אמיתית עם בני המין השני, שיכולה להעניק לה איזון בין רצונה לעבוד בהשכרת גופה לזרים גמורים ובין להיות חלק עיקרי ויחיד עם בן זוג אוהב ואמיתי שאיננו מכזיב.

הדין מאלץ, מכריח, כופה את דעתו, מחייב בהתייהרות של אני החוק יודע יותר טוב מדעתו וחירותו של האדם. ובכך אנו גורמים לקדשה להימנע מלהקים תא משפחתי, אנו דוחקים בה להתרחק מהמין השני.

אייל גולן- יפיופה

אנו בידנו יוצרים לקדשה כר מרעה לחיים ללא שותפים, מאלצים אותה לחיות לבד ולשקוע עמוק יותר אל תוך המגזר שמוכר אהבה לזר, אנו מונעים ממנה לקיים תא משפחתי נורמאלי. כזה, שאולי יוציא אותה מהמעגל בו היא נמצאת, כזה שייתן לה כתף משען לעת צרה, או בזמן משבר מהסוג האישי או הנפשי.

דהיינו ובמו ידנו אנו דוחפים את הנערה העובדת לחפש תחליפים לאהבה אמיתית בסמים ובשאר הכימיקלים שאינם חוקיים אשר לכאורה את הפרפרים בבטן מרגיעים, אלו כימיקלים שאינם נקיים הם לא מיוצרים בבית המרקחת, הם נוצרים במחתרת, עוברים עשרות מפיצים שכל אחד מכניס לתוכם סוג אחר של רעל כזה או אחר על מנת להגדיל את נפחם ולהרוויח יותר בזכותם. תוספות אלו הם המכלים את הגוף ולא הסם הטהור, כך תוך מספר מועט של חודשים או השנים. מערכות הגוף קורסות באין דרך לשקם אותם. ואין אחד מאיתנו שלא ראה מה עושים הסמים לנפשו ולגופו של המשתמש.

ותוצאות המתלוות לבדידות הכפויה הן לא רק אצל הנערות העובדות!

ספר החוקים הינו ספר התורה של הרשות השופטת, על כן, אם הרשות השופטת מכריזה על כל אדם שהינו חי חיי אישות עם קדשה כמעסיק פוטנציאלי שלה. אם הרשות השופטת מרשיעה את האמרגנים, המתווכים ושאר מליצי היושר כסוחרי נשים ומשליכה אותם מאחורי סורג ובריח בלי להרהר במשמעות האמיתית שנובעת מאותה מערכת היחסים.

הרי היא בפסיקתה מוסרת בריש גלי לתקשורת כי כלל הגברים הינם זן אלים וכי מגע איתם עלול לסכן את כל הנשים הנמצאות עימם בקשר אינטימי ואפילו אפלטוני. והתופעה הולכת וגוברת, מה שבית המשפט פוסק, שופרות התעמולה של שדולות הנשים מעצימות ומאדירות את המסר, והדין שהרשות השופטת חורצת הופך להיות הדעה השלטת.

השלטון מתיימר להראות נאור

ואנו עומדים בפני שוקת שבורה. בכל העיתונים, במודעות של דרושים לעבודה, מופיע משפט קטן אחד שהמודעות המציעות עבודה - הן גם לגברים וגם לנשים ללא הבדלים בין המינים. ובכך מכריזות המילים באותיות הקטנות, שאין להפלות בני אדם על רקע מיניות מוצאם. גם גבר וגם אישה שווים מכל בחינה הן בהשכלה וגם בעבודה. אבל המילים באותיות קטנות, אינם יכולות לגבור על השופר שמכריז בכל אמצעי התקשורת כי הגבר הוא זן אלים שיש להתרחק מימנו, רחוק ככל האפשר. ובכך תעמולה סמויה לתוכנו חודרת וגורמת לאפליה בין הגבר לאישה וזאת על רקע מוצאו המיני נטו! וזאת עובדה.

סקרים רבותי סקרים

על פי סקר שנערך ע"י עיתון לאישה מלפני כמה שנים, אנו מגלים כי תשעים ושלושה (93%) אחוזים מן הבקשות לגרושים הוגשו ע"י נשים. אנו מגלים עוד כי אישה גרושה עם ילד או שניים, נתמכת ע"י הביטוח הלאומי בדיוק כפי שאישה אלמנה מקבלת סל תמיכה בגין כך שהיא שיכלה את בעלה במלחמה - ואין תמיכה כזו לגברים, רק לנשים, אך ורק לנשים, להוציא מקרים בודדים, חריגים ומאוד מיוחדים.

את מגורשת לי בטבעת מזונות זו

התא המשפחתי התפורר כמעט לחלוטין. היום, גברים כבר אינם ששים להתחתן, ואחוז הגרושים במדינת ישראל הוא אחד מהגבוהים בעולם. לנשים יש למעלה מאלף מוסדות להענקת יעוץ, תמיכה ועזרה משפטית כנגד בן הזוג שפניו הולבנו. ולגברים אין אפילו מוסד אחד שמתוקצב ע"י רשויות המדינה כדי להעניק סעד נפשי בעת מצוקה.

מצוות תשליך

היום קל להוציא את הגבר מהתא המשפחתי שלו ושל בת זוגו ולהרחיק אותו מילדיו שכמותה בהם מאוהב. די שהאישה תגיש תלונת שווא על רקע אלימות במשפחה. והמשטרה ומערכת האכיפה פועלת בצורה אוטומטית. הגבר מורחק, נקבעים לו מזונות עבור הילדים אותם הוא רואה פעם בחודש. ואם בת זוגו רעת לב, היא תגיש עוד פעמיים תלונת שווא ובלי אומר ודברים! כי אלו הם החוקים הנוקשים. הגבר יבלה חודשים מאחורי הסורגים וינסה להוכיח את חפותו. כאשר אין ולא קיים שום גורם אשר יושיט לו יד ויעזור לו לצאת מהתסבוכת אליה הוא נקלע, וכל זאת בחסות שלל חוקים דרקוניים שחוקקה המדינה בעשור האחרון, מתוך כוונה טובה לכאורה, לעזור לגברת חסרת ההשכלה של לפני שישים שנה, לקבל בחזרה את חירותה. ויש לביזיון הזה שם – קוראים לו אפליה מתקנת. בלי בושה, שדולות הנשים אומרות בפה מלא כי חרף החוקים האוסרים להפלות. קיימת אפליה. והיא מופנית רק כנגד הגברים. וגם זו עובדה שיש להפנים.

אלגוריה קטנה

נניח ששני אנשים נפגשים ובוחרים להקים שותפות, זה משקיע מהונו והאחר נותן את ידענותו, והעסק פורח וחולפים השנים והעסק צובר עובדים ושמו של העסק מוצב על הבניין כדגל להצלחתם של שני השותפים.

שרית חדד-מקודשת

אבל היה אם ביום בהיר אחד התגלעו סכסוכים בין השותפים לעסק, האם יכול להתקיים מצב חוקי בו אחד השותפים ביוזמתו ובגחמתו האישית יחליט לפרק את השותפות. ישליך את השותף השני אל מחוץ לעסק, ישאיר בידיו את שם הפירמה ואת הבניין בו העסק היה מזה זמן. ועוד יפליא לחייב את השותף שגורש לשלם את משכורתם של העובדים הנשארים עם הפירמה שהיא אימם הורתם, הספונה בבית מוקפת באהבת הילדים. ולאף אחד על השותף האב שגורש לא איכפת.

ודבר כזה קיים, אך ורק כאשר השותף שהושלך הוא גבר או זכר. ואין שום היגיון בזה השיגעון. זו אפליה נטו על רקע מינו של בן האדם. בגלל מינו אחד מקבל על הראש ובעל המין הנגדי זוכה בכל הקופה גם אם אין בה הצדקה והיא חסרת היגיון ונולדה ככה סתם. אולי בגלל המסרים מהתקשורת שחלחלו להפנים. והרשויות תומכות בידיים רחבות.

לא רק שהאישה נשארת עם הילדים, הבית והפירמה כירושה. מקציבה לה המדינה סל של תמיכה, שבזכותם היא לא תעבוד יותר אף פעם. כי למה לעבוד אם אפשר לשבת ולטפל בילדים. ותשאלו את ויקי כנפו. זאת שצעדה במחאה עם מרלברו וציפורני ידיים מעוצבות וארוכות. תשאלו את עצמכם אם אפשר לשטוף כלים עם ציפורן שכזו.

ואיפה 150 אלף הגברים של אותן 150 אלף אימהות חד הוריות?

ובאלו תמו הדברים, המצב במדינה, נותן כוח אדיר ומעצים את האישה, כאשר הוא מדבר על שוויון זכויות מלא, ללא אפליה בין מין למין. ומאידך כאשר מדובר על ענייני משפחה, רשויות החוק מתייחסות לגבר כאל החייב היחיד בגלל שהוא זכר. וכוון שהוא הזכר במשפחה, אין רשויות החוק מתגמשות. בתי המשפט למשפחה עדיין משתמשים בפסקי חוק משכבר ימים. בהם האישה הייתה חסרת השכלה, והתקדימים הם מהימים בהם לנשים היה רק מקום יחיד ללימודים המטבח והילדים וכביסה ביד כולל סדינים.

כבשת המרושש

היום, על פי נתונים אמיתיים, יש רוב נשי מוחלט בכל האוניברסיטאות בארץ. נשים משכילות יותר מגברים. אחוז הנשים האוחזות בעמדות מפתח בתקשורת במיוחד! מרקיע שחקים. ומשם הן ממשיכות להטיף לנשים להשתמש באותם החוקים הישנים כדי לזכות בחירות שעל פי דעתם מגיע לה. גם אם חירותה כבר ניתנה, משל נותנים לה את האצבע וברצונה היא לוקחת את כל היד עם הזרוע שטמונה כיס. שרק כסף לה הוא יכניס – ותו לאו!

שום גורם לא שם את דעתו כי התא המשפחתי נהרס, גם אלו שחיתנו את הזוג כדת. הגבר חפוי ראש. וכרוח סערה נושבת הידיעה כי הטרינד החדש הוא גט כריתות. גם כאשר מדובר בשועי הארץ אנו שמים לב כי זוגות שחשבנו שהם מהווים דוגמה לתא משפחתי חזק ושרירי. מתהפכות בשל אותו משב רוח המודיע בלחישה שחירות האישה היא לחיות לבד. וחירותו של הגבר נובעת מכיסו שמשלמת ושותקת ממתינה לצו 8 בלי שמץ של פרוטה.

לפנות את עורף

רק חובה אחת מוטלת על הגברים כדבר מובן מאליו. כאשר תפרוץ חלילה וחס מלחמה בין בני האור לבני החושך. כבר לא יהיה לגברים הלוחמים שום מוטיבציה להילחם. העורף הסב להם פנים, אין להם על מה להגן, אין תאים משפחתיים. והרצון לשמור על הקיים כבר לא פועם בהם כפי שהיה משכבר.

על כן אני חושש כי בבוא אחרית הימים וצו מילואים מספר 8 יחייב את הגברים לתת נפשם בעבור מולדתם. רבים מן הגברים יעדיפו להישאר ספונים בתא הפרטי לבדם. כי אין כבר להם על מה להגן, המדינה הכזיבה אותם, הדת שמה עליהם פסק, הם נחשבים כחלאת המין האנושי. אז בעבור מה הם כעת צריכים להקיז טיפה נוספת מדמם שכבר שנים לנשים הוא מטפטף מהעובר ושב.

Killing Me Softly - Fugees

סקרים שנערכו בקרב לקוחות של נערות עובדות

2009-06-24T18:23:00.002+03:00

להלן תוצאות הסקר

שמונים ושבע אחוז ענו בחיוב לשאלה האם אתה מכור למין!

סקרים ושאלונים אלו נערכו בקבוצת דיון בת למעלה מאלפיים חברים העוסקת בשיתוף מידע והחלפת דעות וכתובות של שירותי הלווי ובתי הבושת ברחבי הארץ שאלונים אלו נוצרו ע"י חברי הפורום כאשר חלק משיב והאחר מצטנע יותר. בשאלונים אלו תוכלו לראות מגוון רחב של מאפיינים שטרם ראיתם בעבר מהצד של הלקוח שעדיין לא נחקר בארץ. (כל המסמכים המקוריים שמורים במערכת - שנת 2005)

מהסקרים עולים נתונים קשים המעידים על המצוקה הרבה של הלקוחות הממצא המעניין ביותר היה ההודאה הגורפת בדבר התמכרותם לשירותי המין!

ממצאים נוספים מצביעים על הקשר הברור בין צרכני זנות לפורנוגרפיה כאשר 70 אחוז מהעונים ציינו זאת בזיקתם להרגלי הצפייה בפורנו.

עוד עולה כי שבעים אחוז מהלקוחות מעדיפים מין אורלי ללא אמצעי הגנה

לשאלה האם נדבקת במחלת מין מסקס אורלי ללא אמצעים ענו

55% כי מקיימים מין אורלי ללא קונדום אבל מעולם לא נדבקו במחלה

נתונים נוספים מצביעים
על 75% נשואים + או נמצאים
בקשר זוגי מחייב

לשאלה עם כמה נערות בתשלום יצא לך להיות עד כה

ענו 290 חברים 81 מהם 28% השיבו כי הם קיימו יחסי מין בתשלום עם פחות מעשר נערות עובדות

שבעים וארבע חברים 25% ענו שהם בילו עם יותר משלושים נערות

30 חברים 10% היו עם למעלה מאה בנות

עשרים ושבע מהם 9% ציינו כי היו עם למעלה מ 200 בחורות עובדות

לשאלה האם אתה מכור לסקס

ענו 92 חברים שלושים מהם 32% הודו בפה מלא שהם מכורים

תשעה עשר חברים 20% הודו שהם מכורים ובכוונתם להיגמל

שלושים ואחד חברים 34% אמרו עדיין הם לא מכורים אבל באמת קשה להפסיק

שאר התשובות התחלקו בין: לעולם לא אתמכר. ואני יכול להפסיק מתי שארצה

לשאלה אם אתה מסכים לקיים
מין אורלי לנערה עובדת

ענו 211 חברים 60 מהם 28% ענו בחיוב כשהם מציינים זאת כחיוני להגברת ההנאה

שישים ואחד 28% נוספים ענו בשלילה כשהם מציינים את ההיגיינה הכרוכה

שישים ושמונה חברים 33% אמרו שזה תלוי במראה החיצוני של הנערה

שלושה עשר 6% ענו בשלילה כשהסיבה באתי ליהנות ולא לענג

תשעה נוספים 4% יסכימו בתנאי שהתנוחה תהיה המתאימה

לשאלה האם אתה נשוי או רווק

השיבו 97 חברים 57 מהם 59% נשואים

15 חברים 15% נמצאים בקשר מחייב

עשרים חברים 21% רווקים

לשאלה האם נערה עובדת יזמה או הציעה לך
מין אורלי ללא אמצעי הגנה

ענו 58 חברים שלושה עשר 22% השיבו בחיוב כשהם מציינים זאת כבונוס ללקוחות קבועים וכנדיר בפגישה הראשונה

שמונה מהם 13% ענו בחיוב לרוב הפעמים וציינו את הטיפ כתמריץ להסכמה

שלושה עשר 22% השיבו בשלילה

יתר התשובות היו במקרים ספורים בלבד או אינני יודע אף פעם לא ביקשתי

לשאלה מה חתך הגיל שלך

השיבו 172 חברים 3 מהם 2% מתחת לגיל שמונה עשרה

64 חברים 37% ציינו גילם בין 18 ל 30

79 מהם 46% בין 30 ל 45 שנים

26 משיבים 15% היו מעל גיל 45 שנים

לשאלה מהו האקט המיני החביב עליך ביותר

ענו 504 משיבים 72 חברים 14% העדיפו סקס אורלי ללא אמצעי מניעה

מאה עשרים ותשע מהם 26% שואפים לגמור לנערה בפה ללא אמצעי מניעה

50 חברים 10% אוהבים נשיקות צרפתיות

74 משיבים 15% חובבים אקט אנאלי

שישים ושבע מהם 13% רוצים לגרום לנערה עובדת להגיע לאורגזמה

12 חברים 2% מחפשים סקס ללא אמצעים

שאר ההעדפות היו באמבטיה, בתנוחת 69בודי מסאז', כמו כן לגמור מחוץ לקונדום

לשאלה האם קיבלת מין אורלי ללא קונדום

ענו 118 חברים 59 מהם 50% השיבו בחיוב מוחלט

21 חברים 18% ענו בהן לרוב הפעמים למעט מקרים חריגים

תשעה מהם 8% השיבו בכן אבל רק במקומות יוקרתיים

17 מהם 14% השיבו בשלילה לרוב ובחיוב למספר מועט של מקרים

רק תריסר חברים 10% ענו בשלילה

נערת ליווי לשעבר: עסקתי בכך מבחירתי

2009-06-11T03:25:00.003+03:00

אדונית על גופה

Enya - Angels

מאת: האמת העירומה

בעקבות טור בו כתבתי שאין דבר כזה נערת ליווי, פנו אליי כמה נשים, בהן גלית, בת 34. שהזדהתה כנערת ליווי לשעבר. על אף שאני מוצאת עצמי מתקשה להשתחרר מהתפישה שהגוף שלנו אינו למכירה, אני חייבת להודות שגלית הבהירה לי שהיא אדונית על גופה, ושיהיה זה מתנשא מצדי להחליט בשבילה שהיא אינה רשאית לעסוק במקצוע בו בחרה. בגנות המגנים את הזנות.

בחרו מרצונן החופשי

כתבתי לפני מספר שבועות טור בו גיניתי את הכינוי "נערת ליווי" (נערת ליווי? לאן בדיוק היא מלווה? בגנות הזנות), מתוך אמונה שלמה כי הסמנטיקה בה בוחרים אנשים המאמצים את הביטוי הנקי והסקסי "נערת ליווי" מנסה לחפות על ניצול ציני של נשים במצוקה. יותר משהופתעתי לגלות בתגובות כמה גברים חושבים שזנות היא מוסד לגיטימי, הופתעתי עוד יותר לקבל פניות מנערות ליווי, שטענו כי הכללתי הכללה גסה בין נשים המועסקות בבתי בושת, שהן אכן מנוצלות, לבין נשים שבחרו מרצונן החופשי לעסוק בתחום והן בעלות שליטה על החלטות מסוימות.

אחת הפונות, גלית, בת 34 שעבדה בעבר כנערת ליווי, הסכימה לענות על מספר שאלות. ועל אף שאני מוצאת עצמי מתקשה להשתחרר מהתפישה שהגוף שלנו אינו למכירה, אני חייבת להודות שגלית הבהירה לי כי היא אדונית על גופה, וכי יהיה זה מתנשא מצדי להחליט בשבילה שהיא אינה רשאית לעסוק במקצוע בו בחרה.

לדברי גלית, היא התחילה לעבוד כנערת ליווי בסביבות גיל 21-22, אחרי מאבק ארוך, שבסופו נמסרו שני ילדיה לאימוץ. "גדלתי בבית פתוח, בו הסקס מעולם לא היה בבחינת טאבו, וכבר מגיל 17-18 ידעתי הרבה על קיום על יחסי מין ותמיד אהבתי זאת", היא אומרת.

מה גרם לך לבחור לעבוד כנערת ליווי?

"באותה תקופה הכרתי דרך האינטרנט בחור שבבעלותו משרד ליווי. נוצרו בינינו קשרי ידידות ויצא לנו לדבר גם על הקשיים הכלכליים שלי. מאחר שהוא ידע משיחות קודמות שאני חיה מקצבת נכות שלא מאפשרת לי להתקיים בכבוד, ומאחר שהוא עצמו נקלע למצוקת עובדות לאחר שאחת מהבנות נכנסה להריון ואחרת חזרה למולדתה, הוא הציע לי להצטרף למשרד, להרוויח כסף וליהנות תוך כדי".

"בראשית דרכי עבדתי במסגרת המשרד הנ"ל במשך שנה וחצי. לאחר מכן עזבתי ועבדתי באופן פרטי כמלכת סאדו. בנוסף, עבדתי כנערת ליווי עצמאית עם לקוחות שהכרתי דרך המשרד ונשארו נאמנים לי. כל זאת, במשך תקופה של קרוב לשנתיים".

בתקופת העבודה שלך במשרד הליווי, כמה הרווחת וכיצד חולקו הרווחים?

"התשלום היה 350 שקל עבור כל לקוח, מהם 250 שקל היו חלקי ו-100 שקל חלקו של בעל המשרד. זו גם החלוקה המקובלת, מאחר שבעל המשרד משקיע בפרסום, מספק לקוחות ומגן על העובדות במקרה שצצות בעיות. הבעיות הנפוצות בהן מצופה מבעל המשרד להגן על העובדות הן למשל לקוח שמנסה להכריח את נערת הליווי לקיים איתו יחסי מין ללא קונדום, בטענה שכספו קונה לו את הזכות לעשות לה כל העולה על רוחו. או מקרים שלקוח מזמין חברים ומנסה לשכנע את נערת הליווי לשרתם בחינם. יש גם מקרים בהם לקוחות מסרבים לשלם, ומקרים בהם נערת הליווי מסרבת לשרת לקוח מסוים והוא הגיב על כך באופן שאינו ראוי".

גלית מציינת, עם זאת, שהסכומים שהרוויחה הם יוצאי דופן. "רוב הבנות במשרד הרוויחו 250 שקל (מתוכם 100 שקל הועברו לידי המנהל), מכיוון שבניגוד אליהן, אני אוהבת גם מין אנאלי".

מה הייתה מידת העצמאות שלך?

"תמיד נהניתי מעצמאות מלאה. כך למשל, נהגתי להביא איתי קונדומים ולדרוש מלקוחות לעשות שימוש בקונדום. הייתי מסרבת להעניק להם שירות אם לא הסכימו להשתמש בקונדום".

לדברי גלית, בעקרון גם הייתה לה זכות שלא להעניק שירות ללקוח שאינו מוצא חן בעיניה, אבל היא כמעט שלא ניצלה זכות זאת. "הפעמים היחידות בהן סירבתי לשרת לקוחות היו כשהיחס שלהם כלפי לא מצא חן בעיניי, לדוגמה לקוחות שחשבו כי העבודה שהם משלמים עבור שירותיי מקנה להם את הזכות לדבר אלי באופן מעליב, לדרוש שירותים שאינם במסגרת התשלום, ובאופן כללי להתייחס אליי כחפץ למילוי תשוקותיהם".

לאחר כמה זמן עזבת את המשרד ולמה?

"עזבתי את המשרד לאחר שנה וחצי, בשל מה שנתפס בעיני כבגידה מצידו של בעל המשרד, שעד אז היה איתי בקשרים טובים. התברר לי מכמה לקוחות קבועים שאיתם התחלתי להיפגש באופן פרטי אחרי שהתיידדנו, כי בעל המשרד גבה מהם 450-500 שקל עבור מין אנאלי, בעודו מספר לי שהוא גובה מהם על השירות 350 שקל בלבד. כך שבפועל הוא שלשל לכיסו כ-50% מהרווחים בגין עבודתי".

היו לך מערכות יחסים רציניות בתקופה שעבדת כנערת ליווי? ואם כן, סיפרת לבני זוגך על עיסוקך? כיצד הם הגיבו?

"לא היו לי קשרים רומנטיים רציניים באותה תקופה ואיני מעורבת בקשר רומנטי כיום. באופן אישי אני נגד קשר רציני מכל סוג שהוא, שכן אני לא מאמינה באהבה או במחויבות. אבל אני רוצה להדגיש שאני לא מתביישת ושמעולם לא התביישתי במי שאני - כל מי שהכיר אותי, בכלל זה משפחה וידידים ידעו מה אני עושה. מי שעיסוקי לא מוצא חן בעיניו לא נשאר בחיים שלי.

את מרגישה היום שעיסוקך הקודם משפיע על מערכות יחסים שלך?

"אני לא חושבת שגישתי כלפי גברים או כלפי מערכות יחסים השתנתה בגלל עבודתי. עבדתי כנערת ליווי, כמלכת סאדו, וגם השתתפתי בסרט כחול. את כל אלה עשיתי מתוך ראיית עולם לפיה איני יכולה לפסול התנהגות או מעשים מסוימים כל עוד לא ניסיתי אותם".

לעומת זאת, גלית אומרת שייתכן שהגברים בחייה מושפעים מניסיון העבר שלה. "חלקם נוטים לחשוב שרק בשל עברי כנערת ליווי אני בבחינת 'זיון קל', וכל שנדרש הוא תמריץ כספי כדי להכניס אותי למיטה. אבל הם לומדים מהר מאוד שלא כך הם פני הדברים. מבחינתי, המשמעות היא לבחון את האנשים החדשים בחיי ולא להכליל הכללות – לדעת להבחין בין הגברים שמחפשים רק את הסקס לבין הגברים שמוכנים לעזור ולעשות דברים בלי כסף, מתוך חברות לשמה".

מה את חושבת על גברים שהולכים לנערות ליווי?

"אין לי בעיה עם גברים שהולכים לנערות ליווי. יש לי בעיה עם גברים שהולכים למכוני ליווי, שזה לא אותו הדבר. יש הבדל ענק בין מכוני ליווי בהגעה עצמית, בהם ברוב המקרים מצויות נשים שהן קורבנות לסחר בבני אדם, לבין משרד ליווי דוגמת זה שאני עבדתי בו, כלומר משרד בו נערת הליווי מגיעה לבית הלקוח, או נערות ליווי פרטיות שעובדות באופן עצמאי ללא קישור למשרדים. אלה האחרונות בוחרות לעבוד בתחום. גם אם הן בחרו לעבוד כנערות ליווי מתוך אילוצים כלכליים – איש לא כפה זאת עליהן, ומדובר בבחירה".

אני מתכתבת עם גלית זה זמן מה. גלית לא הצליחה לשכנע אותי בנכונות הזנות כמוסד, אבל הזכירה לי שמדינה דמוקרטית נותנת לאזרחיה את החירות להחליט החלטות, גם כאלה שאינן מוצאות חן בעיניה, גם החלטות שאינן בהכרח "טובות".

Enya - Sailor Moon

עובדות בקשר לתעשיית הזנות:

2009-06-11T01:45:00.002+03:00

דירות האירוח בגוש דן, שהם בתי בושת לכל דבר. אבל "מוסווים" ולא נראים לעין. וכפי שהבחנתי, מהם מתעלמים כמעט לחלוטין. זאת חרף העובדה שרוב הבנות העובדות בזנות נמצאות שם! דירות האירוח הללו הם עמוד התווך של תעשיית הזנות בתל אביב. הם עובדות בשקט, בדממה חרישית

מאת: הלקוח - 17.06.2002

85% מהנערות עצמאיות

למעלה 85% כן, שמונים וחמש אחוז מהנערות העובדות ברחבי גוש דן הן עצמאיות לחלוטין. מספר הנערות הנמכרות מועט בהשוואה לכלל יתר הנערות העובדות ואל מול הנתונים השקריים המגיעים מהתקשורת.

אבל זה רייטינג וכמו תמיד זה מה שהכי מעניין את המפיקים, אפילו אם אומרים דברים בעלמא. בגוש דן בלבד, בדקתי ומצאתי שיש למעלה 350 בתי בושת המתחלקים לכמה קטגוריות:

משרדי לווי
מכוני המסג'
דירות אירוח
פיפ שואו
ומועדוני חשפנות

רוב מכוני המסג' מתרכזים בתחנה המרכזית הישנה, ואם נדייק אז רובם מתרכזים ברחוב נווה שאנן וסביבותיו. כמעט כל הנערות המועסקות שם הן מחבר העמים, רובן חופשיות, ואינן משמשות כסחורה עוברת לסוחר. וזאת גם על פי המסקנות של המחקר הרשמי
האחרון שנערך ע"י סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון.

בבסיס העבודה שלהן, חלוקה של דמי האתנן בינם ובין המקום אני כותבת מקום, כי פרט למשטרה ולנערות, אף אחד לא יודע בוודאות מי הבעלים.

חצי לי, חצי לך

כעקרון זו חלוקה די "צודקת", ה"מקום" מספק קורת גג, (שכירות) ופרסום (יקר באופן מחריד) וכל הקשור בטיפול ב"מקום" (מגבות, שמנים, סדינים, חשמל, מים וכו') כולל תחזוקה שוטפת. המחירים שונים ממכון למכון.

לדוגמה במכון ברחוב בן יהודה בתל אביב גובים בין 160 שקלים ל 200 שקלים. כך גם באזור הבורסה. כל ייתר המכונים מציעים מחיר שנע בן 80 שקל ל120 שקל.

פיפ-שואו

פיפ שואו הוא על אותו בסיס כמו במכון, אלא שכאן עובדות הן נערות בתחילת דרכן. סקס מלא (בדרך כלל) לא ניתן לבצע שם. המחיר הוא 40 שקלים שהולך ל"מקום" וכל היתר ה"טיפ" מגיע לבחורה. כשזה יכול להסתכם במינימום של 60 שקל ומכסימום... השמים הם הגבול.

מועדוני חשפנות

המועדונים הם תוצר די חדש יחסית בתעשיית הזנות (בשלושת השנים האחרונות), יש כמה בודדים, ברחוב יצחק שדה, ברחוב המסגר ובמתחם הבורסה והם מתרחבים גם לצפון העיר (יורדי הסירה) כניסה עולה 50 שקלים, מקבלים תמורתה כוס בירה דלוחה וצופים בנערות מתערטלות על במה מוארת, בלווי מוסיקה עכשווית, תוך ריקוד ארוטי או בהופעה מיוחדת הכוללת סממנים פורנוגראפיים אמיתיים.

כל נערה רוקדת בתורה ולפי סבב, ביתר הזמן היא מסתובבת בין קהל הצופים ומתעכבת על אלו מהלקוחות שחשקו בחמודותיה המבצבצים מבעד לאפס בגדים שהיא לובשת.

ריקוד פרטי

אפשר לתת טיפ לבחורה והיא תשב על הברכיים, תיתן לגעת בחזה, ולהחליק יד במורד ירכיים. ותמורת כ20 שקל ומעלה, היא תגרום לייצר שלכם לגאות וכשלא תוכלו להתאפק יותר, היא תציע הרפיה ידנית או אוראלית תמורת 160 עד 200 שקלים נוספים. והיה ותסכימו, יגררו אתכם במעלה מדרגות פתלתלות אל החדרים המיועדים לכך, שנמצאים בכל מועדון.

בשישבת מועדונים אלו מפוצצים בבני תשחורת מכל מגזר האוכלוסייה, רובם בתחום הגילים של סף גיוס. כשהלהיט הוא לערוך
מסיבות גיוס דווקא במקומות הללו.

דירות אירוח

דירות האירוח בגוש דן, שהם בתי בושת לכל דבר. אבל "מוסווים" ולא נראים לעין. וכפי שהבחנתי, מהם מתעלמים כמעט לחלוטין. זאת חרף העובדה שרוב הבנות העובדות בזנות נמצאות שם! דירות האירוח הללו הם עמוד התווך של תעשיית הזנות בתל אביב. הם עובדות בשקט, בדממה חרישית. ובעידודה המלא של מחלק המוסר, (נו טוב לא בעידודה המלא) אבל בפיקוח קפדני ודקדקני של מחלק מוסר בראשותו של שוקי בלילי, שהוא היורש למקים התשתית רב פקד אפריים ארליך (קרמשניט).

בדירות האירוח הללו לא תמצאו שימוש סמים לחלוטין, פעם, פעמיים ביום נכנס מחלק מוסר או צוות סיור ועורך "חיפושון" או בדיקת תעודת זהות לכול הנערות במקום, כולל לקליינטים המוצאים אל מחוץ לחדרים ואפילו הם יהיו באמצעו של אקט סוער. בנוסף לבדיקות האלו הנערכות חדשות לבקרים ע"י צוות מלא של שוטרים, מנתר מחלק מוסר את כול המקומות הללו בקפידה רבה. ולפקודתו יפתח מקום. ולרצונו ייסגר המקום למחרת היום!

אין עוררין, אין ויכוחים, אין למה לו מותר ולי אסור!

אבל יש והרבה, איפה ואיפה. יש מקומות שמחלק מוסר מאשר בשתיקה את הפעלת הדירה. יש מקומות שמחלק מוסר "מעלים עין" בחריקת שיניים. יש מקומות שנסגרים כי כך החליט שוטר כלשהו ממחלק המוסר ואפילו שוטר מצוות הסיור יכול לחרוץ דין ברגע אחד של גחמה נטולת צו מבית משפט או הוראה רשמית. יש דירות ששוטרים במחלק "אוהבים", זאת חרף התלונות של השכנים (ואין אני יודעת פירוש אחר). וכן! הכול יקום וייפול על החלטת מחלק מוסר. ואפילו על "החלטה" של שוטר סיור מן השורה.

הנערות העובדות בדירות אלו, הן מכל קשת הגוונים של אוכלוסיית ארץ ישראל השלימה. רוסיות, תימניות, עיראקיות, צבריות ופולניות שהגיעו זה מכבר. ופולניות צעירות דור שלישי. הכול ניתן למצוא שם. אין אפליות והתחום מקבל כל נערה מבלי קשר לארץ מוצאה.

האתנן

בסיס האתנן הממוצע הוא 200 שקלים בכל דירות האירוח בצפון תל אביב. כשיש דירות בדרומה של העיר ששם שכר האתנן הוא בין 100 ל 150 שקלים. החלוקה כאן זהה כמו בכל מקום אחר: חצי ל"דירה" (לבעלים\למפעיל) וחצי לבחורה.

סידור עבודה

הבנות עובדות לפי סידור עבודה שנקבע שבוע מראש, בדרך כלל במוצאי שבת נותנות הנערות את הימים בהם מתאים להן לעבוד, המפעיל או הפקידה מתאמת בין כל צוות הבנות ועורכת סידור עבודה שבועי, בדיוק כמו במסעדות ובתי קפה בהן עורכים סידור עבודה לצוות המלצרים\ת.

עבודה במשמרות

בכל יום יש 2 משמרות, משמרת בוקר ומשמרת ערב. משמרת בוקר
מתחילה בדיוק בשמונה ושלושים, ומסתיימת בשעה חמש אחר הצהרים. משמרת ערב מתחילה בחמש אחה"צ ומסתיימת בשעה ארבע לפנות בוקר. תלוי "בלחץ". בדרך כלל בסופי שבוע (חמישי\שישי) המשמרת מתארכת עד 7 או 8 בבוקר. יש 7 ימי עבודה בשבוע, בסך הכול 14 משמרות, בכל משמרת יש בן 2 בנות ל 4 בנות, כשזה תלוי בסוג הדירה ובמיקומה. וקשור למספר החדרים בדירה. הכלל: לכל חדר בדירה - בחורה אחת למשמרת "המעצבת" אותו כראות עיניה.

במקומות המתוחזקים ע"י סרסורים ובמקומות "מבוקשים" נמצאת בחורה או שניים בהמתנה כתוספת לחיזוק מבחר הבנות וכדי לגוון ולקלוע לטעמם המתחדש של הלקוחות. בדירות בעלות וותק ובדירות "מבוקשות" זוכה כל בחורה לארבעה או חמישה ימי עבודה בשבוע. בהתאם לרצונה. ויש מקומות בהם הבנות מקבלות רק 3 ימי עבודה.

הבנות בדירות האירוח בדרך כלל עצמאיות לחלוטין, אין סחר בנשים במקומות אלו. כמעט כל הבנות מנהלות במקביל לעבודתן אורח חיים רגיל לחלוטין. לחלקן יש ילדים קטנים. חלקן נשואות או עם חבר וחלקן גרות לבד או עם ההורים ונהנות מהחיים כמו כל אדם אחר. (וזה פרט למספר מקומות בודדים המתרבים לאחרונה בהם נמצאות נערות "מוברחות" העובדות בכפייה) בשיחות עם מספר רב של בנות, לא שמעתי אפילו לא פעם אחת שיש להן בעיה עם "מפעיל", או "מפעילת" הדירה. (המחליף של ה"ערס" האגדי) - קוריוז מעניין שעלה מן השיחות: לחלק מהנערות בדירות האירוח, יש את מספר הטלפון הישיר שוטר כלשהו ממחלק מוסר. והן לא מתביישות להתקשר ולבקש עזרה במקרים שלקוחות מסוימים מנסים להציק להן.

וכאן ראוי לציין לשבח את מחלק מוסר המתפקד על תקן של "אבא כל יכול". שעוזר לבנות והיה ואם הן יתקלו ב"משהו", שרוצה לעשות להן "משהו", שהן אינן רוצות בו. ומטבעו של הקשר הזה, נוצרו גם קשרים "חברתיים" בין כמה מהנערות, לכמה שוטרים במדים.

הכלכלה של דירות האירוח

פרסום יומי בעיתון ידיעות אחרונות: עולה 520 ש"ח ליום. פרסום במקומונים: 1500-2000 ש"ח לשבוע. תשלום לבעל הבית של הדירה, 400-500 ש"ח ליום. (שכירות) תשלום ל 2 פקידות, אחת בוקר, השנייה ערב, 1000 ש"ח ליום.

ובהקשר של הפקידות: פקידה היא זו שאחראית על התיאום הטלפוני
בין הלקוח ובנות הדירה, פקידה היא זו שמנתבת את תחלופת האנשים, מארחת אותם (קפה\תה\מים) בזמן ההמתנה, גובה את התשלום, עורכת רישום של זמן כניסה ויציאה וגובה את העמלה של הדירה. לפעמים הפקידה היא גם זו שאחראית על סידור העבודה לכלל הבנות.

בנוסף, יש עוד תשלומי חובה שונים כגון, וועד הבית, טלפון, חשמל, כבלים, אמצעי ניקיון והיגיינה. תשלומי "עידוד" לוועד הבית המרכזי, כגון צביעת הקירות החיצוניים וטיפוח ה"גינה" כיד הדמיון. - זאת כדי "להשתיק" את דיירי הדירות השכנות עלולים להתלונן במשטרה.

תלונה אחת והדירה איננה קימת יותר

זה חוק בל יעבור שמחלק מוסר הכתיב. דהיינו, מותר לכם לעבוד עד שאחד מהשכנים יתלונן - בסך הכול ממוצע תשלומים ליום להפעלת דירת אירוח: 2000 עד 3000 שקלים. מספר הלקוחות ליום קובע את הכנסות הדירה, רוב הדירות נסגרות בגלל קשיי תקציב, לא כל אחד מסוגל להוציא מראש 2000 עד 3000 ש"ח כל יום, לפעמים יש מקרים שההוצאה גדולה על ההכנסה.

דירות ותיקות עושות ממוצע של 50 כניסות ליום שזה אומר 5000 שקלים ברוטו, בהפחת הוצאות נשארים 2000 עד 3000 שקלים. שנכנסים לכיסו/ה של מפעיל המקום. (מס הכנסה מקבל נאדה). בדרך כלל יש שני שותפים להפעלת דירת אירוח. מפעיל המקום יכול להיות כל אחד בעל יוזמה, שיש לו קשרים עם נערות עובדות וחוש עסקי.

את מפעיל או מפעילת הדירה לא ניתן לאתר. אבל כל נערה מכירה אותו/ה אישית. בדרך כלל היא או הוא מגיעים מהתחום. או שהיא הייתה נערת ליווי לשעבר, או שההוא היה פעם לקוח מכור, חבר או ידיד\בעל של נערת ליווי. קיימות דירות אירוח שהמפעילים שלהם קשורים לתעשיית ההימורים ולבתי הקזינו בתל אביב.

פסיכולוגיה בגרוש

כדי שדירה תפעל היטב, על מפעיל\ת הדירה להיות פסיכולוג, עובד סוציאלי, אבא, אימא, אח ורע לכל אחת ואחת מהנערות העובדות בדירתו. תחשבו לרגע שאם היחסים לא תקינים, נערה לא תגיע למשמרת שלה. למקום יהיה חוסר בחצי מהכנסתו היומית. על כן "בעלת מיקום" צריך וחייב להיות אדם שהנערה מאמינה בו וסומכת עליו בעיניים עצומות, שאחרת היא לא תעבוד במקום שלו\ה ותחפש לעצמה דירת אירוח אחרת.

גיוס נערות

השיטה האחת לגיוס נערות חדשות לעבודה בזנות היא פשוטה וקלה עד מאוד, מפרסמים מודעה בלוחות העיתונים, בסגנון: "דרושות נערות לדירת אירוח..." ונערות מכל חלקי הארץ מתקשרות, מציעות את עצמן ומגיעות לראיון עבודה עם המפעיל\ה. שם זה תלוי גם בנערה וכמובן שההחלטה הסופית נמצאת בידי המפעיל\ה.

השיטה הזו עובדת קרוב לעשר שנים, מעטים יודעים שכך גויסה התשתית לזנות בארץ. מה גם שהבורות המושרשת בציבור בנושא הזנות גורמת להם לחשוב שנערות מגיעות לעבודה בזנות מתוך כפייה בלבד. כך מגייסים בחורות לעבודה בדירות. וכך מגייסים נערות לעבודה במשרדי ליווי. כך היה מאז ומתמיד.

רק מה! לאחרונה התופעה של סחר בנשים תופסת תאוצה והרווחים
העצומים של סוחרי הנשים, דוחקים את מפעילי הדירות להתפתות ולהעסיק נערות מחבר המדינות בשיטה של קנית הנערה בסכום חד-פעמי וגזלת שכרה למשך תקופה ארוכה שנחשבת מעין "פדיון" הוצאות הבאתה ארצה.

שירותי ליווי

שירותי לווי, עליהם כבר כתבו את כל מה שניתן לכתוב, לא ארחיב רק אציין את הנקודות העיקריות. יש משרדים יוקרתיים שגובים בין 500 ל 1500 שח לפגישה של שלוש שעות. יש משרדים שגובים 350 עד 600 לפגישה של שעתיים. יש משרדים שגובים 150 שקלים לשעה אחת.

עליהם ארחיב טיפה

בחלק מהמשרדים הקטנים הללו, אלו שגובים את המעט ביותר, מסתתרת הזוועה הגדולה. שם מרוכזות הנערות שהוכרחו להגיע לארץ ולעסוק בזנות. שם מרוכז כל סחר הנשים. והמשטרה חסרת אונים. כי כדי לתפוס אותם, יש לנקוט בהליכים מורכבים של מארבים בחדרים בבתי מלון, להתקשר להזמין נערה ולהמתין שהיא תגיע. אלו הם משרדים ניידים 3 עד 5 בחורות ברכב, שני טלפונים סלולארי וסרסור. היום הם כאן ומחר הם בשם אחר. עם הנערות ועם כל מה שכרוך בסחר בבני אדם. ראוי לציין שלאחרונה, נתפסו בדרך זו של מארבים כמה סוחרי הנשים וסרסורים.

בתי מלון כבתי בושת

בנוסף ולאחרונה צצה תופעה חדשה שתפסה תאוצה, לא עוד שירות לבית הלקוח: הפעם נשלחת הנערה עצמה, או הסרסור שלה ומשכירה חדר בבית מלון ולשם נשלחים הלקוחות המתקשרים לקבוע פגישה. וכאן ראוי לציין לגנאי את מלון אופטימה ברמת גן, שכבר למעלה משנה מסכים להשכיר חדרים לסרסורי זונות שמאלצים את הנערות לעבוד עבורם. דהינו במלון אופטימה הנחשב למכובד, רוחשת פעילות ענפה של סחר בנשים למטרת זנות. בכל יום בשנה האחרונה מושכרים שם מספר חדרים לסרסורי זונות המשכנים שם נערות בהמתנה ללקוח.

את הנתונים הללו קראתי בפורום שירותי ליווי, שם מספרים לקוחות שביקרו במלון על בכייתן של הבנות ותלונותיהן על כפייה אלימה של הסרסורים שלהן המכריחים אותן לעבוד עבורם בכוח הזרוע. והתופעה הזאת של השכרת חדרים בבתי מלון קיימת בעוד כמה וכמה בתי מלון בתל אביב והמגמה רק מתרחבת.

סיכום

מערך הזנות בגוש דן נשען ברובו על נערות מחבר העמים, בתוך בתי
הבושת (דירות אירוח) ברובם למעט יוצאים מן הכלל. אין בדרך כלל "סחר בנשים", אין ארסים וסרסורים. ואין מצוקה. חשוב לי להדגיש שאין כאן ניצול גורף של כל הנשים העוסקות בזנות באופן כה סוחף כמו המוצג לנו בתקשורת.

הנשים שראיינתי לצורך המחקר היו חופשיות לעשות ככל העולה על דעתן. הכסף הווה להן מניע. פגשתי למעלה ממאה נערות עובדות. רובן חיות חיי מותרות ועוסקות בזנות אך ורק כדי להשיג יעד ולמען מטרה ברורה ומוגדרת. ובהקשר הזה, מצאתי כי בערך 50 אחוז מהנערות ממשיכות לעסוק בזנות כדרך חיים. ומתמידות בכך מעבר לשנה ברציפות.

חלק מהנערות מציבות מטרה, כמו אוטו, דירה, נסיעה לחו"ל וכל דבר אחר שרק עולה בדעתן. חלק מהנערות עובדות רק תקופות מסוימות וביתר חודשי השנה הן עושות ככל אחד אחר. ראוי להוסיף, שיש נערות רבות מחבר המדינות המגיעות לכאן בזהות שאולה כדי לעבוד בישראל בזנות. אלו הן הזונות המקצועיות, בדרך כלל השיטה היא "לשאול" זהות של נערה יהודיה המתגוררת בחבר המדינות ולהגיע ארצה בשמה. כשהנערה שעל זהותה מגיעים ארצה, מקבלת שם תשלום מכובד על הסכמתה.

מגיע בקלות הולך בקלות

ראוי לציין שאין בתחום הזנות נערות ש"אין להן מה לאכול" כמעט ורוב הכסף שהן מרוויחות הולך על ביגוד אופנתי ודברים חומריים מתכלים.כמעט כולן מנהלות אורח חיים פזרני ברמה מאוד גבוהה שלא הייתה מביישת בעלי ממון. רבות מכלכלות את משפחתן הענפה בכספי האתנן, רבות גם זוכות למענקים מהביטוח הלאומי כוון שהן מצהירות שהן אינן עובדות ועל כן הן מקבלות הבטחת הכנסה בכל חודש ובצורה שוטפת. במיוחד אלו שיש להן ילדים והן נחשבות כאמהות חד-הוריות. לכולן טוב עם עצמן ואין בהן חרטה על עיסוקן במקצוע העתיק. כולן עד לאחרונה ממתינות למיסוד הזנות. והן לא יודעות כי הזנות ממוסדת זה מכבר ע"י מחלק המוסר.

מקורות:

פורום שירותי ליווי ישראליים:
http://groups.yahoo.com/group/Israelsexservices/
מחקר הזנות שנערך ע"י אוניברסיטת בן גוריון
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-967308,00.html
סטודנטיות מנהלות בית בושת
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-27007,00.html

תיקון לחוק המגדיר מעשה אונס

2009-06-02T23:18:00.000+03:00

הכנסת העבירה תיקון לחוק המגדיר מעשה אונס, המבטל את הצורך להביא הוכחות לשימוש בכוח פיזי נגד הקורבן. מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית מברכים על התיקון: "התיקון משקף את השינוי בחברה". ויש גם מתנגדים: "זו פגיעה בזכות להתגונן"

ורד לוביץ'

הכנסת העבירה אתמול (יום ג') בקריאה שנייה ושלישית את התיקון בחוק להגדרת מעשה אונס. התיקון מבטל בהגדרת החוק הקיימת כיום את הדרישה להביא ראיות לשימוש בכוח או גרימת סבל גופני כהתניה לעבירת האינוס. לפי התיקון, יש להסתפק בהיעדר הסכמה, משום שלא פעם נתון הקורבן בחרדה קשה ולכן התוקף לא נזקק להפעלת כוח.

בבתי המשפט ברחבי הארץ מתנהלים מדי יום עשרות דיונים במשפטי אונס ובכל אחד מהם נחשפים החרדה והפחד להם נתונות נשים נאנסות, גם אם האונס לא מתבצע תחת איומי סכין בסמטה חשוכה.

בעד התיקון: מסר לנשים שהמוסדות מבינים מה זה אונס

ח"כ יעל דיין, שהעלתה את הצעת החוק, לא הופתעה אתמול כאשר התיקון לחוק עבר עם מתנגד אחד בלבד - חבר כנסת מטעם ש"ס. "ההתנגדויות היחידות ששמעתי

לתיקון היו מחברי כנסת של ש"ס ולא ממשרד המשפטים או בהצבעות בכנסת", אומרת דיין. "בש"ס התייחסו לזה שעלול להיווצר מצב בין בעל לאשתו, שהיא תנצל את החוק לנקמנות ותגיש נגדו תלונות שווא, כי הרי לתפיסתם, אשה חייבת לשכב עם בעלה. אני לא חוששת מנקמנות מכיוון שהבעיה היום היא שנשים לא מגישות מספיק תלונות. הן לא מוכנות לעבור את החקירה האיומה בבית המשפט שדורשת מהן לחזור על כל מה שעבר עליהן".

מירב דדיה, מנהלת מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית מברכת אף היא על התיקון בחוק: "התיקון משקף את השינוי שמתחולל בחברה בהבנת תופעת האונס. השינוי אומר שלא צריך להוכיח שהיה שימוש בכוח ושכל מה שהוא לא בהסכמה הוא אינוס. החוק משקף ראי חברתי וזה יקרין גם על בתי המשפט. והכי חשוב הוא שזה מסר לנשים שהמוסדות מבינים מה זה אונס".

נגד התיקון: "המתלוננות בעמדה נוחה יותר"

עו"ד ציון אמיר, פליליסט ותיק, מתנגד לתיקון בחוק. לטענתו, חקיקה לא צריכה להוביל להרשעה קלה לנאשמים. "התיקון הזה רע מאוד בכמה מישורים. זו פגיעה בזכות נאשמים להתגונן כראוי בפני תלונה, שלטענתם היא תלונת שווא. התיקון מביא לכך שהמתלוננת נמצאת בעמדה נוחה יותר בפני בית המשפט וההרשעה תהיה קלה יותר.

חקיקה לא צריכה להוביל להרשעה קלה של נאשמים, אלא לשיפור דרך עבודתה של המשטרה. זה מנוגד לתפיסה הדמוקרטית. חשוב שידעו", מדגיש ציון, "שאני לא בא להגן על האנסים ואני נגעל מהם כמו כל בן תרבות, אבל אני חושש שהניסיון להיאבק בפשיעה הזו ככה, זה לשפוך את התינוק עם המים. אל תפגעו בזכות להתגונן כראוי".

ויכוחים משפטיים סביב הזנות

2009-06-02T22:20:00.000+03:00

במדינות מערביות שונות כמו גרמניה, הולנד, שווייץ ומדינת נבדה בארצות הברית, הזנות ממוסדת ומוכרת כמקצוע לכל דבר ועניין. בגרמניה על הזונה להיות בת 16 ומעלה; בהולנד עליה להיות בת 18 ומעלה ועל לקוחותיה להיות בני 16 ומעלה, לעומת זאת בנבדה על לקוחותיה של הזונה להיות בני 21 ומעלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בעשורים האחרונים קיימים ויכוחים בעולם המערבי בנוגע למעמדה המשפטי של הזנות. שני כיוונים מנוגדים בשאלה זו הם מיסוד הזנות, והקרימינליזציה של הלקוח.בעשורים האחרונים גוברים הקולות הקוראים למיסוד הזנות או הקלת המגבלות המוטלות עליה, בניסיון להגביל את הנזקים שהיא גורמת.

התומכים ברעיון זה טוענים כי המערכת הנוכחית הופכת את הזונות אוטומטית לפושעות, דוחקת אותן לשולי החברה ולזרועות הפשע המאורגן, ובכך שוללת מהן הגנה מינימאלית שכל אזרח זכאי לה. בנוסף, לא נראה כי האיסורים החוקיים על הזנות מצמצמים את שיעור התופעה.

התומכים בחקיקה המתירה זנות טוענים כי בדרך זו תיפתח בפני העוסקים בשירותי מין הגישה לשירותים רפואיים וסוציאליים, ויהיה קל יותר לפקח על בריאותן של הזונות ולקוחותיהן ולמנוע תופעות של עבדות או סחר בנשים. באופן זה ניתן יהיה גם להגביל את התחום הגיאוגרפי בו עובדות הזונות לאזורים מסוימים, כדי למנוע זנות רחוב או התפשטות הזנות לשכונות מגורים.

מנגד, טוענים המתנגדים שמיסוד הזנות לא הביא להפחתה בשיעור הסחר בנשים במדינות בהן הזנות ממוסדת. גורמים שמרנים ודתיים טוענים כי מיסוד הזנות יפגע ברגשות הציבור ובערכים המוסריים והדתיים שלו.

טענה אחרת היא טענת הפמיניזם הרדיקלי, לפיה רעיון מיסוד הזנות הליבראלי רואה מול עיניו את רווחתו הכלכלית של הציבור, ומקריב למענה את רווחתן של הזונות בכך שהוא לא פועל לסייע להן לצאת ממעגל הזנות. עוד נטען כי מיסוד הזנות מכשיר את הניצול המיני של נשים ובכך פוגע לא רק בזונות עצמן; דוגמה לכך היא שיטת דמי האבטלה בגרמניה, המחייבת את המובטל לבחור בעבודה שהוצעה לו כתנאי לקבלת דמי אבטלה, ושמכירה בזנות כעבודה שניתן להציעה כתנאי כזה.

במקביל לוויכוח סביב מיסוד הזנות, קיים ויכוח הפוך בשאלת הקרימינליזציה של הלקוח. המצדדים בצעד זה טוענים שזנות היא תופעה שיש להיאבק בה לא באמצעות הטלת איסורים על הזונה, בה יש לראות קורבן, אלא באמצעות הטלת איסורים על הלקוח. שיטה זו יושמה בשבדיה, ולאחרונה התקיימו דיונים בדבר אימוצה גם בישראל.

עוד טוענים התומכים בשיטה זו, כי על ידי הטלת איסור פלילי על לקוחות של זונות, ניתן גם לצמצם את תופעה הסחר בנשים, מכיוון שגברים יחדלו לבקר במכוני ליווי. המתנגדים לקרימינליזציה של הלקוח טוענים כי מדובר בהתערבות בוטה בחופש הפרט, הן של הלקוח והן של הזונה, וכי הדבר יפגע בסופו של דבר בזונות עצמן.

עוד נטען כי הקרימנליזציה של צריכת שירותי הזנות לא תביא להיעלמות התופעה, או להפסקת הסחר בנשים; הניסיון השבדי מלמד שתופעות אלו לא נפסקו, אלא "ירדו למחתרת" והפכו להיות בלתי נראות ובלתי נגישות למשטרה, ובכך מסכנות את הזונות עוד יותר. כמו כן נטען כי הסרסורים הם הגורמים שיש להלחם בהם, ורדיפה אחרי הלקוחות עלולה להביא לקשיים בהשגת עדויות כנגדם.

עניין של גברים

קיצור תולדות הלדן

נערת הליווי (בדימוס): אל תרחמו עליי

כואב להביט ביופי

סינרגיה

ולפעמים המחקרים הם גול עצמי

עשרים אלף אחוז

המגזר השלישי

עמותה או כת

גאווה נשית

הכניסה לגברים אסורה

מסחרה על גבה של הקדשה

ולהלן ציטוט מהפרוטוקול של הוועדה לקידום מעמד האישה:

שירת הסטיקר -הדג נחש

המסובב של הסיבה – דוח אמנסטי

הספין של השדולה

מיליון לקוחות בחודש

והסלוגן היה:

מיליון לקוחות בחודש לבורדל בישראל

בית מלון על חשבון הברון

My heart belongs to daddy

שוחד כאתנן

מדהים ובלתי נתפס על הדעת

מה אנו מבינים מהדברים מעלה

Suzanne Vega: Luka

עד כאן מסכת האיוולת

דוח אמנסטי מילה במילה

אז מה אפשר להגיד על הכתוב בו?

דומה כי בשנים האחרונות אלפי נשים

המילה דומה היא משורש דמיון

ואת אלפי הנשים עד היום לא מוצאים

Nancy Sinatra - These Boots Are Made For Walking

גן עדן לקדֵשות

ישראל היא גן העדן של הנערות העובדות מחבר המדינות

הבהרנו על מה אנו כותבים אז נמשיך לגלגל את המילים

דרכון דיפלומטי

הקדֵשה כזמיר

תם עידן המתווכים

יעלה ויבוא

סבן-אילבן

חצויה

גברת ג'ייקל ומרת הייד

סיפור יציאת מיצריים

הולכים ובאים – באים והולכים

תם השרב הגדול השמש רד לים הכחול

אזלת יד

גן חיות

הרי קדֵשה איננה אשמה במומה

וגן העדן כבר כאן

דבר אחד נשכח מהקדֵשות שהזמן לקח

הן עובדות, והכסף זורם לכיס תוך דקות

סיפור מגנזך המדינה

כל העולם צועד קדימה

רצון חופשי או אילוץ

אחרי עשרים שנה

בחירה מקצועית

ובמילניום השלישי

אונס – יסוד הסכמה ודיני ראיות

בשורה התחתונה

ומה זה מעיד?

ובשנת 2009

לרגע לא חושבים כי האורחים הללו לא היו מגיעים למוסד אם הוא לא היה קיים

הכלא של לב לבייב

200 מיטות

נשים אוחזות במוסרות השלטון

פרופו

ולסיום סיפור אמיתי

לפתע נפל לי האסימון

זכויות לישות שאיננה קיימת בספרי החוק

אסור לסגור מוסדות צדקה!

והנה לכם זנות הלכה למעשה

ליאור פרחי וסאבלימינל - תזהר ממנה

השיטה של מוסדות הצדקה

מערימים על החוק

11 דקות

ניהול עצמי

הנהלה בכירה

מלונית - השכרת חדרים על פי שעות

חגיגת - סם ממריץ חזק פי אלף מקוקאין

ותק של למעלה מעשר שנים במקצוע